לפני כ 45 שנים, בתפקידי כקצין קסמים ראשי בצה"ל (הראשון), הוטל עלי לבקר בכל המקלטים בקריית שמונה, ולהקסים את היושבים בהם. וכך מצאתי עצמי עובר מקלט מקלט, קסם קסם, אשליה אשליה ומסייע לאנשים לשכוח מהדי הפיצוצים.
באחד המקלטים ישבה ילדה צעירה, כבת 5, מפוחדת ומבוישת. הוריה סיפרו שהיא לא אכלה כבר כמה ימים וסובלת מפחד נוראי. אני לא זוכר את המופע מול היושבים במקלט, משום שהוא לא היה שונה מקודמיו באותם הימים. אבל אני כן זוכר את הילדה. אני זוכר איך היא לא הורידה ממני את העיניים, בחנה כל תנועה, בחצי חיוך חשוד. לא ראיתי ילדה מפוחדת – ראיתי ילדה מוקסמת.
כשבוע לאחר מכן אמא שלי סיפרה לי שמישהו חיפש אותי בטלפון (אז לא היו פלאפונים – אם לא ענית, פספסת) כדי למסור לי שכמה ימים לאחר שביקרתי אותם במקלט הבת הקטנה שלהם ביקשה שרוך של נעל כדי לבצע קסם, בדיוק כמו זה שזכרה שביצעתי לפניה. ובכל פעם שהיא הקסימה מישהו היא חייכה יותר ויותר. ורק ביקשו למסור תודה.
כחייל צעיר לא הבנתי שעלי לנצור את הרגע.
החוכמה מגיעה מאוחר והיום אני מבין שבאותו רגע הבנתי מבלי לדעת מה משמעות הקסם עבורי. באותו הרגע נקבע עתידי.
וכעת, אני מחפש את אותה הילדה.
אם אתם זוכרים אותי משנות ה 80 המוקדמות במקלטים בקריית שמונה, ואתם זוכרים את אותה הילדה זה הזמן לסגור מעגל.
אשמח מאד לכל חיבור, קשר שעשוי לסייע לי באיתור מי שבזכותה אני קוסם אמיתי!
לפני כ 45 שנה מוניתי לקוסם הצבאי הראשון. אני הייתי חייל צעיר, כבן 20 שקיבל לידיו ביראת כבוד וחשש את האחריות המלאה והבלעדית להעלאת המורל בקרב שוכני המקלטים במלחמת שלום הגליל.
אני זוכר את הטקס המכובד, את קצין חינוך ראשי שהעניק לי סיכה ראשונה, את הטקסט מלא הפאתוס של המ"פ אודות המשימה החשובה אליה אני נשלח בחזית. כל מה שאתה צריך כדי לשמח את ישובי המקלט – קיבלת, כך אמרו לי.
ארגנתי רשימת ציוד ויצאתי לדרך. קצרה היריעה מלהכיל את אשר עבר עלי בסיבוב המקלטים בקריית שמונה ואזור הצפון. שם הבנתי את כוחו של הקסם בהבאת אור אל חללים חשוכים. הקסם הוציא ילד מבכי, סקרן את אחותו על פני קולות נפץ והקסים את ההורים שלרגע נהנו מהאשליה הקסומה.
אני זוכר כמה היה חשוב למפקדיי, שלוחי, הורי וחבריי לדעת איך היה במקלטים, עד כמה הצלחתי לסייע ליושביהם להתמודד עם הפחד, ולשכוח לרגע את האירוע שבגינו הם ספונים בחדר טחוב. ובמיוחד אני זוכר עד כמה התרגשתי לספר. עד כמה הרגשתי משמעותי, ועד כמה עשיתי שינוי.
והיום, חצי שנה ויותר אחרי הטבח הנורא ביותר שהיה פה, אחרי שחצי מדינה פונתה מביתה, בזמן ש 134 משפחות מתפללות לשובם של יקיריהן משבי חיות החמאס והטילים מתפוצצים מעל ראשינו אני שואל – היכן הקסם?
היכן הכוחות שפעם, לפני עשרות שנים, פעלו כאן כדי לנהיה שמחים יותר, בריאים יותר ובכלל טובים יותר? זוכרים למה אכלנו אשכוליות? כי אשכוליות או לא להיות. והמדינה שווידאה שנאכל אשכוליות, או שניטול ויטמין סי ותהיה לי בריא – היא אותה המדינה ששלחה אותי להרים את המורל בשנות ה80.
בין טיפוח הפלדה, האש וציפורי הברזל נראה ששכחנו לטפח את הרוח, הנפש הישראלית, המשפחה הישראלית – אותנו. היכן זרועות המדינה שאמורות להרים אותנו ברגעים מאתגרים? לרומם את נפשינו ולנטוע בנו תקוה? היכן הקוסם הצבאי היום? מה גובה התקציב הממשלתי המוקדש להעלאת המורל הלאומי? הרשו לי לנחש כי אפס. ואת החלל הזה ימלאו עמותות, גורמי רווחה וקוסמים כמוני, שעובר בין מקלט למקלט, ומנסה בכל כוחי לפעול היכן שפעם המדינה פעלה לצידי.
אממממ…הקוסמים עשו מהלך לשמר את הקסם ועברו פאזה לאמנות החושים, לדעתי זה מתקרב לסוף, בקרוב הכל יהיה וירטואלי ומי שירצה לצפות בקוסם אמיתי אורגני ילך למוזיאון.
לפי האגודה הבינלאומית למחקר כאב, כאב מוגדר כ"תחושה וחוויה נפשית לא נעימה הקשורה בנזק ממשי או אפשרי לרקמה, או המתוארת במונחים של נזק מסוג זה".[
ברור שזה הולך להיות סיפור ארוך, גם הטקסט כאן וגם הרומן הכפוי עם פיבי. לא מומלץ להתחיל סיפור ברומן כפוי, זה מה יש. וללא ספק זה נכפה עלי. לא ברור על ידי מי ולמה, אולי בהמשך, כנראה לעולם לא.
שנה וחצי לא יצאתי מהמיטה, שמעתי את עצמי חוזר על המשפט הזה לא מעט פעמים, לא בטוח שהבינו אותי, בטוח שאני עוד לא לגמרי מבין את מה שאני אומר, מה זאת אומרת לא לצאת מהמיטה שנה חצי?
ומה גרם לי לצאת מהמיטה, נתחיל אולי קודם במה גרם לי לרצות להיות במיטה, אחרי זה ננסה לצאת ממנה, נבין שזה בדיוק בין בלתי אפשרי לבלתי נסבל ומשם נתקדם.
מפה לשם והדרך עברה המון מומחים ונעצרה בדבורה הראשונה, זכיתי והתקבלתי לתכנחת השיקום כאב של שיבא-
ברור שצריך הרבה מילים לארוז בסיפור את החווייה המדהימה שעברתי במשך 7 שבועות, 3 פעמים בשבוע 08:00-14:00. קשוח לחולה פיברומיאלגיה לקום כל כך מוקדם ולהיות בשיבא. טוב נחוש תמיד הייתי. יש את החלק של המטופל הדגישו בשחרור מהתכנית, מסתבר שאני מטופל מצוין. ממש 'לפי הספר', טוב השתדלתי, בלית ברירה ולמזלי למדתי להרפות ולסמוך. את זה היה חשוב שלמדתי.
לא הם לא העלימו את הכאב, מהתחלה זה היה ההסכם, הם ילמדו אותי לחיות אתו. כל מי שחווה כאב כרוני מתמשך אמור להתחבר למשפט הזה היטב.
בסוף פרסמתי את זה בפייסבוק: איזה כיף של תגובות, הכי מפרגנות EVER, כל אחת מחממת את הלב יותר.
מסתבר שהיום זה היום לשתף. לצערי הרב גילו אצלי פיברומיאלגיה מסוג מסוים ובעייתי. בקצרה למעלה משנה לא יצאתי מהמיטה, לא הופעתי, לימדתי או ניפגשתי הייתי עסוק רק בכאב. ומי שיש לו כאב כרוני, רק מי שיש לו יכול להבין איזה סיוט זה…זה פשוט לא נגמר, הכאב והסבל וכמובן המומחים והרופאים והמטפלים ורופאי אליל כלום, כלום לא עוזר ואני עם 19 כדורים שונים… תשע עשרה ! לא עוזר.כלום לא עוזר ומונה השקלים דופק, עוד פרופסור מומחה, כולם סבבה, מקצועיים וסבלניים, במיוחד שאתה מגיע פרטי. אבל אני לא יכול לקום מהמיטה. הכאב המפושט בלתי נתפס, בלתי נסבל ובלתי צפוי.שיחת טלפונים גורלית ומיקרית עם נוירולוג בכיר שמסתבר שבמקרה, עשיתי עליו בייביסיטר כשהיה ילד ונפגשנו בילדותו כמה פעמים. זאת השיחה הנכונה בתזמון הנכון שזה אומר שאני בשל , לקום להילחם בכאב בעיקר בפחד ממנו.במחלה הזאת זה 'בשל' זה אומר להודות שהמחלה נשארת אתך כצל כל החיים. המקסימום שהרפואה יכולה לעזור לך זה לשכך את הכאב, את השאר תעשה לבד. השיכוך הזה, נדבר עליו בנפרד, לי הוא לא עזר , הכל בוער ומחשמל וכואב כל היום כל יום. חוץ מאשר שאני ישן, אז ישנתי בלי לזוז, מצוין. יותר מדי ישנתי , רוב היום ישנתי. זה או לסבול את הכאב או לישון.הכי קל לישון. עד שאתה קמל….והשיחה הזאת עם ג'רמי ( הנוירולוג הבכיר) הפכה לי את הסט של הסבל, האמנתי לו, אחרי כל כך הרבה רופאים שהפסקתי להאמין בהם.וקמתי מהמיטה, בסך הכל הוא אמר שככל שאקום מהמיטה, כך ייטב. כולם אמרו את זה אבל הוא הסביר ובעיקר האמנתי לו…ואז חיפשתי מאמן כושר גופני, היקום שלח לי את ורד. סיפור בנפרד.אז זהו, מאז שהתחלתי להתאמן עם ורד טוהר Vered Tohar @ חזרתי לעצמי והיום לראשונה מזה שנה וחצי הופעתי. אחרי שנה וחצי בלי הקוסם בחיים שלי, מצאתי את עצמי מרקד על הבמה…המזמין חייך ואמר שהיה פשוט מעולה.לא בטוח אם אני חולם או שבאמת ניצחתי את הכאב…לפחות בסיבוב הזה.הקוסם מצטרף לקרב במחלה המזוינת הזאת.הנה פרטים על המחלה : חפשו בגוגל: מה זה sfnואז תבינו עם איזה מפלצת אני מתעסק.https://health.lightintheshadows.net/sfn/
טוב, אם יש את האפשרות לבקש אז אני מניח שיש גם מה לתת.
כך היה הסיפור שהיה, צלצלו אלי מהתכנית של מני פאר באיזה רגע מפתיע שהייתי בתור בבנק, לשאול האם הסיפור נכון?, בטח שנכון אמרתי להם, בעיקר כי הוא באמת נכון.
בועז סיפר באולפן כי בשנות השמונים המוקדמות הוא פגש אותי (קוסם צבאי במדים) באזור גן החיות של תל אביב (ליד בית הורי), ואז ניגשתי אליו ואמרתי לו: "בועז למה לא תכתוב שיר על לתת"…השאר היסטוריה, הוא באמת ניגש למלאכה ובאותו יום נוצר אחד השירים הכי מרגשים בעברית בעיני…
ישראל קליוסטרו : אילוזיה = אילו + זה - היה 