ישראל קליוסטרו : אילוזיה = אילו + זה – היהטוב, אם יש את האפשרות לבקש אז אני מניח שיש גם מה לתת.
כך היה הסיפור שהיה, צלצלו אלי מהתכנית של מני פאר באיזה רגע מפתיע שהייתי בתור בבנק, לשאול האם הסיפור נכון?, בטח שנכון אמרתי להם, בעיקר כי הוא באמת נכון.
בועז סיפר באולפן כי בשנות השמונים המוקדמות הוא פגש אותי (קוסם צבאי במדים) באזור גן החיות של תל אביב (ליד בית הורי), ואז ניגשתי אליו ואמרתי לו: "בועז למה לא תכתוב שיר על לתת"…השאר היסטוריה, הוא באמת ניגש למלאכה ובאותו יום נוצר אחד השירים הכי מרגשים בעברית בעיני…
בזכותי. (:
מסתבר שאפשר לבקש, כך למדתי…ולקבל.
אף אחד לא באמת לימד אותי לבקש 'נכון' שזה אומר עם סיכויי הצלחה יותר גבוהים. את ליהי ביתי אני מלמד שלפני שהיא מבקשת משהו שתעשה בדיקה של הסיטואציה, זה זמן מתאים? האדם ממנו מבקשים קשוב? רגוע? …זה עובד לה מצוין, היא מצליחה לזהות תזמונים נכונים לבקש. ולקבל את מבוקשה.
אותי כילד לימדו לא לבקש (לא מנומס), ואם כבר מבקשים, אז לבקש יפה…ולעולם לא לבקש עוד, כמובן. בקיצור למדתי לבד לבקש, ואני עדיין למד.
ביקשתי וקבלתי מהיקום דברים כל כך לא הגיונים שאני מתבייש לספר, שלא יגידו שיצאתי ממרכוז… מעדיף שתחשבו שאני באמצע.
ויש את הבקשות ההגיוניות, ביקשתי להצטלם עם בתי ליהי על רקע 'משמר הלילה' של רמברנדט ולכתוב (מה שנכון) 'עם אבא בעבודה' וכמובן להעלות לפייסבוק אחרת מה? ביקשתי, קיבלתי.
אבל ללא ספק את הבקשות הכי נועזות שלי שמרתי לRIJKS מוזיאון באמסטרדם, המוזיאון הלאומי של הולנד. מי שרוצה לקרוא על הפרויקט יוצא הדופן הזה שהצליח בגדול (פעמיים סולד אאוט 35,000 כרטיסים) יכול לקרוא כאן (לחץ)
אז זה התחיל בהיסוס, וחטפתי 'לא'….
ביקשתי להוסיף חרוז אדום לתוך כוס זכוכית שקופה מהמאה ה17…המנכ"ל הנחרץ סירב, זה לא אותנטי, ברייקס מציגים רק דברים אותנטיים… בסוף התפשרנו, אם אצטרך אשיג חרוז מהמאה ה17 , מה שאפשרי למדי ברייקס ואשתמש בו…למזלי לא נצטרכנו, אבל קבלנו 'כן' ראשון.
הבקשה השנייה הייתה כבר ממש 'לא רציונלית' בבסיסה, ואלמלא האיש שהזה אותה 'קונדרה מגנוס' שעמד לצידי לא הייתי מעז לחלום אותה שלא לדבר על לבקש אותה במילים…. ביקשנו להוסיף ציור לתצוגה, כן לדלג על כל ועדות הקבלה, על שנים שם המתנה ולתלות ציור שלנו במוזיאון….כחלק מהפרויקט כמובן….למרות שזה נשמע לא הגיוני, מנכ"ל המוזיאון הזה לא במקרה שם בתפקידו והוא מייד הסכים ללא היסוס, כל מה שצריך בכדי שהפרויקט יצליח, ממש ככה.
טוב אז מה עושים? מאיפה משיגים ציור? הראשון שקפץ לי לראש הוא חנן שלונסקי חברי האהוב שאני מאוד מחובר לעבודות שלו כצייר לא רק אליו…צלצלתי לשאול אותו האם הוא מסכים להציג מיידית ברייקס מוזיאון…
הוא בלע רוק (שמעתי) וצחק את צחוקו הנהדר, "יוד" הוא קורא לי, "אתה רציני" הוא שאל, בקיצור "מטר שישים על מטר עשריםזה טוב ?" הוא שאל…זה נשמע לי גודל הגיוני, כן אמרתי לו בטח שזה טוב. תוך שבועיים והפעלת קשרים בחברת השילוח הלכתי לאסוף את הציור דרך הגינה הגדולה ברייקס…
הציור הגיע מגולגל וטס ישירות למחלקת הרסטורציה (קצת כמו בהשתלת אברים אשכרה חיכו לו במחלקה הכל היה לחוץ ודחוף), אחרי מסגור והכנת לייבל לקחתי אותו לסיבוב במוזיאון שיכיר קצת את השכנים
הגיעו התולים עם המתקן אינפרא אדום המשוכלל שלהם ודי מהר העבודה הייתה תלויה על הקיר
אחרי חצי שעה, הבנו, המפיקות ההולנדיות הגבוהות חכמות ומקצועיות שעבדו אתי שהציור לא מתאים, הוא גדול מדי, בעצם הוא ענקי, אין סיכוי שמנכ"ל המוזיאון יאשר לעבודה כזאת להיות תלויה במוזיאון. העבודה הורדה מיידית והוחזרה לרסטורציה. אין ספק שהעבודה הייתה תלויה חצי שעה ברייקס מוזיאון…ועכשיו היא אצלי.
ואז הגיע הבקשה האחרונה, כמו בכל סיפור….ניגשתי אל ווים מנהל האבטחה ומערך האש ברייקס, האיש שכל תפקידו ב 30 שנה האחרונות הוא לדאוג שהרייקס לא ישרף, זה בכלל לא קשור לביטוח, ביטוח לא יעזור במקרה של שריפה, ההולנדים פשוט מעדיפים למנוע שריפה ולכן משקיעים באמת באבטחה. הנהלים שלהם קפדניים ברמה כזאת שכל חומר ניקוי שנכנס למוזיאון למשל, חייב אישור של ווים, כל כבל חשמלי, כל חצוצרה שבאה לנגן עוברת את אישורו…כן הוא בדק את השרביטי קוסם שלי…בקיצור ניגשתי אליו מחוייך ואמרתי לו : "ווים ידידי מצאתי על מה תגיד לי לא" הוא חייך בסקרנות? על מה? יצאנו החוצה לחצר והראתי לו איך אני זורק אש למרחק מטר…אני רוצה מחר בפתיחה החגיגית לזרוק אש לסמן את הפתיחה, כן קצת אש ברייקס, מה כבר ביקשתי.
פניו נתכרכמו, לרגע נראה מודאג…הוא אמר לי תמתין כאן, רץ ממול אל בניין ההנהלה ישירות למנכ"ל, הוא כמעט היחידי שיכול לגשת למנכ"ל בכל רגע…. לקח לו כמה דקות. הוא חזר עם פרצוף רציני…"תשמע הוא מאוד לא אהב את זה, ממש לא, אבל…הצלחתי לשכנע אותו…מותר לך לזרוק אש רק תשתדל לא לשרוף את המקום….לא שרפתי כמובן.
ואפשר גם לתת
ביג מוסא הוא כינויו של עבריין ישראלי מסוכן מאוד שחי רוב הזמן בדרום אמריקה תחת הכינוי סניור לופז.
לביג מוסא 'מוניטין' רב בפעולות לא חוקיות הכוללות העלמת אנשים, הדפסת כסף, והשתלטות על קרקסים
אם פגשתם את ביג מוסא תברחו כל עוד נפשכם….המלצה חמה
רבות נכתב ונאמר על הזום, נכנעתי, מאמין שהפלטפורמה כאן בשביל להישאר
ולכן:
פעילויות זום מדהימות עם קליוסטרו וחבריו המוזרים סדנאות בזום, סדנאות לילדים בזום, סדנאות למבוגרים בזום, מופעים בזום, פעילות בזום
רוצה לדבר רק על זה שאני שותק, לא כותב, הזום הזה, אני גר בו שש שעות ביום, כבר כמה חודשים, וזה עושה לי את המוח שטוח. הנה מה שכן אני מצליח לייצר
לא זוכר אם זה סוכר מלוח או מלח מתוק, תבררו בגוגל טרנסלייט, בקשו תרגום מעברית ללטינית.
בהצלחה.
בכל אחד מהפרויקטים המוזיאוניים שעשיתי הייתה טמונה תמה, שנולדה מחשיבה ויצירתיות או במקרה של מוזיאון הרייקס באמסטרדם משילוב של גורל ואנשים חכמים ויסודיים.
למי שפיקשש את החלק הראשון בעלילה, עברתי לגור לאמסטרדם ל 3 חודשים בקיץ 2018 בכדי להפיק את 'הנוסחא הסודית' משחק בריחה אימרסיבי ברייקס מוזיאון. הנה כאן (לחץ)
ביום העבודה הראשון שלי הצמידו לי את ברט, המדריך הכי ותיק (30 שנה) ברייקס, למרות גודלו הבלתי נתפס של המוזיאון הוא הכיר כל עבודה, כל פינה ולקח אותי ואת לוק הכותב שעבד אתי לסיבוב מטורף במוזיאון הכי מופלא שיצא לי להיות בו.
מי שהיה צופה בנו היה חושב שמדובר בשני ילדים סקרנים וחסרי גבולות שמסתכלים מזויות משונות על הגלריות, תוך כדי התרגשות סוחפת.
כשסיימנו שאלתי אותו : "מה זה מוזיאון בשבילך?" והוא ענה בפשטות, " בשבילי מוזיאון זה מקום שאתה עובר בו שינוי, אתה יוצא אחרת מאשר נכנסת" אמר וחייך.
בתמונה מימין לשמאל:
אני, ברט, לוק
שיתפתי את המפיקות ההולנדיות שלי בחוויה וכבר למחרת על הבוקר מאריקה החכמה והמלומדת שבחבורה הגיע מחוייכת כולה, הסתבר לה שאפילו קייפרס הארכיטקט המיתולוגי של המוזיאון חשב כך, היא לקחה אותי בהתרגשות לראות בקצה המדרגות 2 פסלים, האחד שהיה בכניסה הוא של ראש של מלאך עם אוזניים גדולות, ככה נכנסים למוזיאון עם כל החושים פתוחים. וביציאה אותו ראש שךל מלאך רק עם כנפיים שמאפשרות לעוף…
מאותו רגע כל הקונספט שלנו נשען על האמירה : ART TRANSFORM
וכל פריט במשחק ובדיאלוג מול הקהל התעסק בטרנספורמציה /אלכימיה. מה שהפך את הכל למיקשה אחת עמוקה ומרגשת. במשך המשחק אתה מחפש את הנוסחא הסודית להפוך זבל לזהב, ורק בסוף ביציאה אתה מבין שהאמנות היא הנוסחא הסודית אותה חיפשת ושבכלל במהלך המשחק עברת טרנספורמציה.
אין ספק שהעיסוק שלי בשנתיים האחרונות מרגש כמו קוסם ויותר, להפוך מוזיאונים שלמים לחדרי בריחה, זה לא עניין של מה בכך. וזה מצליח בגדול. אין הגבלה על כמות המשתתפים, אין קירות, אין מגבלת זמן. יש התכתבות מלאה עם התוכן, יש דרך חדשה לראות ולחוות אומנות. אימרסיב זה הסיפור שלנו.
תראו לבד מה אמרו עלינו הביקורות לפרוייקט ברייקס מוזיאון באמסטרדם Rijks museum escape game
ואם אתם רוצים לראות איך נראים סרטוני ההזנקה שלנו בחדרי הבריחה הניידים במוזיאונים ליחצו כאן
מה שהספקנו השנה הנה כאן:
בשנות השמונים, הייתי קצ"ר – הקוסם הצבאי הראשי הראשון בעולם, גרתי בתל אביב כי נולדתי בה, ופעלתי רבות להנצחתשמו של הודיני, ושמי אני.
באותה תקופה עוד לא היה קיים המונח 'אמני חושים', היינו סתם קוסמים.
את הטבעת הזאת הזמנתי על רקע פרידה רומנטית מאהבת נעורי.
*
השנה 1983.
*
הצורף: יהודה תגלת.
*
היא נפתחת, בתוכה הייתה אבן אופל מרטיטה.
על הדפנות מבפנים כתוב, מילה על כל דופן של הפירמידה:
*
גם, זה, יעבור
כשרע לך או טוב, אתה פותח ומציץ וליבך מתאזן.
שנים הייתי בטוח שקראתי את המילים והרעיון ב'עושה הנפלאות מלובלין' הספר המופלא של בשביס זינגר.
לאחרונה חיפשתי את הסצינה, בה ברגע נוראי גיבור הספר, הקוסם יאשה, מציץ בטבעת נישואיו וכתוב שם: "גם זה יעבור".
אין כזאת סצינה, מסתבר.
יש משהו דומה.
רק היום נודע לי שמייחסים את המשפט לשלמה המלך, וזאת סדרת משפטים:
גם זה יעבור
*
הכול יעבור
*
שום דבר לא עובר
קוסם בהווייתו, עלהגבול בין דמיון למציאות , כותב, קוסם מקצועי למעלה מ 30 שנה.
ישראל קליוסטרו : אילוזיה = אילו + זה - היה 