ארכיון תג: קסמים

קרב הקוסמים מול המלשינים מ-YouTube

: האם הקסם איבד את זוהרו?בעולם שבו כל סוד נמצא במרחק הקלקה, עולם הקסמים עומד בפני אתגר חסר תקדים. הקוסם ישראל קליוסטרו חושף בפנינו את המציאות המורכבת הזו, שבה סודות בני אלפי שנים נגלים לעיני כל ברשת, ובעיקר ב-YouTube.שקיעת המסתוריןמאז ימי הפרעונים, הקסם היה עטוף בהילה של מסתורין. אולם בעידן האינטרנט, סודות הקסמים נחשפים באכזריות, לעתים קרובות על ידי "שטינקרים" – חובבנים שחושפים את הטריקים בפני מיליוני צופים. קליוסטרו מתאר את התופעה כ"פורנוגרפיה של הסוד", שבה החשיפה עצמה הופכת למטרה, ללא כל התחשבות בערכו של הסוד עצמו.הקוסם מול המצלמהYouTube, ביתם של סרטונים מכל הסוגים והמינים, הפך גם לבמה לחשיפת סודות הקסם. ילדים ומבוגרים כאחד ממהרים להעלות סרטונים שבהם הם חושפים את הטריקים, לעתים קרובות ללא כל קרדיט לקוסמים המקוריים. קליוסטרו טוען כי התופעה נובעת מהרצון הנואש לפרסום מהיר, גם במחיר של בגידה במסורת עתיקת יומין.האם הקסם עדיין קיים?למרות האתגרים, קליוסטרו מוצא גם נקודת אור במצב החדש. החשיפה המתמדת מאלצת את הקוסמים לחדש ולהמציא את עצמם, וכך נוצרים קסמים חדשים ומרגשים. יתר על כן, החשיפה לקסמים ברשת מעוררת עניין בקרב דור חדש של קוסמים פוטנציאליים, שיכולים להעשיר את התחום בכישרונות חדשים.העתיד של הקסםקליוסטרו מסיים את דבריו בנימה אופטימית. למרות השינויים הדרמטיים שמתחוללים בעולם הקסמים, הוא מאמין ביכולתם של הקוסמים להסתגל ולהתפתח. החשיפה ברשת, למרות חסרונותיה, יכולה להוות גם זרז להתחדשות ויצירתיות.לסיכוםהפוסט של קליוסטרו מציג תמונה מורכבת של עולם הקסמים בעידן הדיגיטלי. מצד אחד, חשיפת הסודות פוגעת בערכו של הקסם ומערערת את יסודות המקצוע. מצד שני, היא מאתגרת את הקוסמים לחדש ולהתאים את עצמם למציאות המשתנה, ואף יכולה לעורר עניין בקרב דור חדש של קוסמים.השאלה נותרת פתוחה: האם הקסם יוכל לשרוד בעולם שבו כל סוד הופך לנחלת הכלל?

קרב הקוסמים מול המלשינים מ-YouTube: האם הקסם איב

קרב הקוסמים מול המלשינים מ-YouTube: האם הקסם איבד את זוהרו?

בעולם שבו כל סוד נמצא במרחק הקלקה, עולם הקסמים עומד בפני אתגר חסר תקדים. הקוסם ישראל קליוסטרו חושף בפנינו את המציאות המורכבת הזו, שבה סודות בני אלפי שנים נגלים לעיני כל ברשת, ובעיקר ב-YouTube.

שקיעת המסתורין

מאז ימי הפרעונים, הקסם היה עטוף בהילה של מסתורין. אולם בעידן האינטרנט, סודות הקסמים נחשפים באכזריות, לעתים קרובות על ידי "שטינקרים" – חובבנים שחושפים את הטריקים בפני מיליוני צופים. קליוסטרו מתאר את התופעה כ"פורנוגרפיה של הסוד", שבה החשיפה עצמה הופכת למטרה, ללא כל התחשבות בערכו של הסוד עצמו.

הקוסם מול המצלמה

YouTube, ביתם של סרטונים מכל הסוגים והמינים, הפך גם לבמה לחשיפת סודות הקסם. ילדים ומבוגרים כאחד ממהרים להעלות סרטונים שבהם הם חושפים את הטריקים, לעתים קרובות ללא כל קרדיט לקוסמים המקוריים. קליוסטרו טוען כי התופעה נובעת מהרצון הנואש לפרסום מהיר, גם במחיר של בגידה במסורת עתיקת יומין.

האם הקסם עדיין קיים?

למרות האתגרים, קליוסטרו מוצא גם נקודת אור במצב החדש. החשיפה המתמדת מאלצת את הקוסמים לחדש ולהמציא את עצמם, וכך נוצרים קסמים חדשים ומרגשים. יתר על כן, החשיפה לקסמים ברשת מעוררת עניין בקרב דור חדש של קוסמים פוטנציאליים, שיכולים להעשיר את התחום בכישרונות חדשים.

העתיד של הקסם

קליוסטרו מסיים את דבריו בנימה אופטימית. למרות השינויים הדרמטיים שמתחוללים בעולם הקסמים, הוא מאמין ביכולתם של הקוסמים להסתגל ולהתפתח. החשיפה ברשת, למרות חסרונותיה, יכולה להוות גם זרז להתחדשות ויצירתיות.

לסיכום

הפוסט של קליוסטרו מציג תמונה מורכבת של עולם הקסמים בעידן הדיגיטלי. מצד אחד, חשיפת הסודות פוגעת בערכו של הקסם ומערערת את יסודות המקצוע. מצד שני, היא מאתגרת את הקוסמים לחדש ולהתאים את עצמם למציאות המשתנה, ואף יכולה לעורר עניין בקרב דור חדש של קוסמים.

השאלה נותרת פתוחה: האם הקסם יוכל לשרוד בעולם שבו כל סוד הופך לנחלת הכלל?

ד את זוהרו?

בעולם שבו כל סוד נמצא במרחק הקלקה, עולם הקסמים עומד בפני אתגר חסר תקדים. הקוסם ישראל קליוסטרו חושף בפנינו את המציאות המורכבת הזו, שבה סודות בני אלפי שנים נגלים לעיני כל ברשת, ובעיקר ב-YouTube.

שקיעת המסתורין

מאז ימי הפרעונים, הקסם היה עטוף בהילה של מסתורין. אולם בעידן האינטרנט, סודות הקסמים נחשפים באכזריות, לעתים קרובות על ידי "שטינקרים" – חובבנים שחושפים את הטריקים בפני מיליוני צופים. קליוסטרו מתאר את התופעה כ"פורנוגרפיה של הסוד", שבה החשיפה עצמה הופכת למטרה, ללא כל התחשבות בערכו של הסוד עצמו.

הקוסם מול המצלמה

YouTube, ביתם של סרטונים מכל הסוגים והמינים, הפך גם לבמה לחשיפת סודות הקסם. ילדים ומבוגרים כאחד ממהרים להעלות סרטונים שבהם הם חושפים את הטריקים, לעתים קרובות ללא כל קרדיט לקוסמים המקוריים. קליוסטרו טוען כי התופעה נובעת מהרצון הנואש לפרסום מהיר, גם במחיר של בגידה במסורת עתיקת יומין.

האם הקסם עדיין קיים?

למרות האתגרים, קליוסטרו מוצא גם נקודת אור במצב החדש. החשיפה המתמדת מאלצת את הקוסמים לחדש ולהמציא את עצמם, וכך נוצרים קסמים חדשים ומרגשים. יתר על כן, החשיפה לקסמים ברשת מעוררת עניין בקרב דור חדש של קוסמים פוטנציאליים, שיכולים להעשיר את התחום בכישרונות חדשים.

העתיד של הקסם

קליוסטרו מסיים את דבריו בנימה אופטימית. למרות השינויים הדרמטיים שמתחוללים בעולם הקסמים, הוא מאמין ביכולתם של הקוסמים להסתגל ולהתפתח. החשיפה ברשת, למרות חסרונותיה, יכולה להוות גם זרז להתחדשות ויצירתיות.

לסיכום

הפוסט של קליוסטרו מציג תמונה מורכבת של עולם הקסמים בעידן הדיגיטלי. מצד אחד, חשיפת הסודות פוגעת בערכו של הקסם ומערערת את יסודות המקצוע. מצד שני, היא מאתגרת את הקוסמים לחדש ולהתאים את עצמם למציאות המשתנה, ואף יכולה לעורר עניין בקרב דור חדש של קוסמים.

השאלה נותרת פתוחה: האם הקסם יוכל לשרוד בעולם שבו כל סוד הופך לנחלת הכלל?

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

לאן נעלם הקסם?

איפה הקסם?

לפני כ 45 שנה מוניתי לקוסם הצבאי הראשון. אני הייתי חייל צעיר, כבן 20 שקיבל לידיו ביראת כבוד וחשש את האחריות המלאה והבלעדית להעלאת המורל בקרב שוכני המקלטים במלחמת שלום הגליל.

אני זוכר את הטקס המכובד, את קצין חינוך ראשי שהעניק לי סיכה ראשונה, את הטקסט מלא הפאתוס של המ"פ אודות המשימה החשובה אליה אני נשלח בחזית. כל מה שאתה צריך כדי לשמח את ישובי המקלט – קיבלת, כך אמרו לי.

ארגנתי רשימת ציוד ויצאתי לדרך. קצרה היריעה מלהכיל את אשר עבר עלי בסיבוב המקלטים בקריית שמונה ואזור הצפון. שם הבנתי את כוחו של הקסם בהבאת אור אל חללים חשוכים. הקסם הוציא ילד מבכי, סקרן את אחותו על פני קולות נפץ והקסים את ההורים שלרגע נהנו מהאשליה הקסומה.

אני זוכר כמה היה חשוב למפקדיי, שלוחי, הורי וחבריי לדעת איך היה במקלטים, עד כמה הצלחתי לסייע ליושביהם להתמודד עם הפחד, ולשכוח לרגע את האירוע שבגינו הם ספונים בחדר טחוב. ובמיוחד אני זוכר עד כמה התרגשתי לספר. עד כמה הרגשתי משמעותי, ועד כמה עשיתי שינוי.

והיום, חצי שנה ויותר אחרי הטבח הנורא ביותר שהיה פה, אחרי שחצי מדינה פונתה מביתה, בזמן ש 134 משפחות מתפללות לשובם של יקיריהן משבי חיות החמאס והטילים מתפוצצים מעל ראשינו אני שואל – היכן הקסם?

היכן הכוחות שפעם, לפני עשרות שנים, פעלו כאן כדי לנהיה שמחים יותר, בריאים יותר ובכלל טובים יותר? זוכרים למה אכלנו אשכוליות? כי אשכוליות או לא להיות. והמדינה שווידאה שנאכל אשכוליות, או שניטול ויטמין סי ותהיה לי בריא – היא אותה המדינה ששלחה אותי להרים את המורל בשנות ה80.

בין טיפוח הפלדה, האש וציפורי הברזל נראה ששכחנו לטפח את הרוח, הנפש הישראלית, המשפחה הישראלית – אותנו. היכן זרועות המדינה שאמורות להרים אותנו ברגעים מאתגרים? לרומם את נפשינו ולנטוע בנו תקוה? היכן הקוסם הצבאי היום? מה גובה התקציב הממשלתי המוקדש להעלאת המורל הלאומי? הרשו לי לנחש כי אפס. ואת החלל הזה ימלאו עמותות, גורמי רווחה וקוסמים כמוני, שעובר בין מקלט למקלט, ומנסה בכל כוחי לפעול היכן שפעם המדינה פעלה לצידי.

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

כשהייתי אחרת

Magus Cagliostro

אבא שלי עשה הכל בכדי לדכא את היצירתיות שבי, היום באופן מפוכח אני מודה על כך, אפילו סלחתי לו, כבר כמה פעמים…

משהו בהתנגדות שלו העקשנית, עורר בי את המרדן העקשן, וזה הפך להיות חלק ממני, 'אוקסמן', איש השור.

חלק בלתי נפרד ממני שבסוף הוכח כקטליזטור של היצירתיות שבי.

* * *

קבלנו מכשיר טלפון אחרי 12 שנות המתנה, זוכר את היום ואת הטכנאי, את מכשיר הטלפון המיושן עם החוגה הלבנה, היה לנו חוט שחור ארוך ארוך כי גרנו בדירה ענקית…

אבא שלי נעל את המכשיר במנעול טלפון, כדי שלא אוכל לחייג ללקוחות. הוא לא רצה שאהיה קוסם.

הייתי פורץ את המכשיר , מחייג אליו ל'עבודה' שהייתה מרכז עולמו, לשאול לשלומו, ונועל בחזרה, בלי מפתח, רק עם סיכת ראש…

הוא 'נגנב' ממני.

הלך לחבר חשמלאי ומצא איך לנתק את מעגל החיוג, שיהיו רק שיחות נכנסות…

איתרתי כמובן את החוט הנוסף, ניתקתי, חייגתי אליו לדרוש בשלומו וחיברתי שוב, רק את החוט.

בהמשך, בוקר אחד כמתבגר בתיכון, הוא העיר אותי באלימות עם מאכלת ביד (סכין ענקית שתחזור שוב בגיל 38) וביד השנייה מכשיר הטלפון עליו מלופף החוט, הוא שחט את החוט לחתיכות, הניח בדרמתיות את הטלפון ואמר: "זה פסל".

לדעתי באותו רגע נהייתי אומן.

* * *

בכל זאת הסתדרתי, הופעתי המון. גיליתי שאם אתה מוכשר, מוצאים אותך.

כשהייתי בן 25 בערך הלכתי ללמוד קולנוע, אבא שלי חבר אגד, הם משלמים חלק גדול מהתואר, אבל הוא רצה שאלמד משהו אחר, סרב לחבר אותי לקופה, 'הם' משלמים והוא בשלו. לא.

הלכתי ל'בית אגד' ועברתי חדר אחרי חדר לשאול איך עוקפים את המעצור הזה? זה בניין גבוה. אף אחד לא ידע.

למדתי קולנוע שנה, ועזבתי כשהמרדנות הגיע לשיאים חדשים, מול כל אלפא שעמד מולי.

חיפשתי מורה, כאוטודידקט היה חשוב לי ללמוד תהליך, מחומר גלם, עד למוצר הסופי, בלי לחפף….

מצאתי קורס צורפות (כן אני צורף מוסמך), ומורה יקה, שהקפיד על האמא של הפרטים הקטנים, היה לי הסבר קבוע. אני אסביר:

כשהאינדיאנים יוצרים שטיח למשל, הם עושים כמה טעויות קטנות, מתרחקים מהמושלם, בכדי לא לעורר זעמם של האלים, הסברתי לו שיש בי אינדיאני רדום.

בכל זאת למדתי ממנו משהו, אפילו הרבה.

ואז צצה לי השאלה האם אוכל ליצור שלא מתוך סובלימציה? שלא מתוך התנגדות וסבל?

לא לצייר רעב מול תפוח שכל מה שאני רוצה זה ביס בכדי להרגיע את רעבוני.

האם אוכל ליצור מול חלון זכוכית ענקי שמשקיף אל הים, בוילה מדהימה על החוף, שלי. ?

ועכשיו, זה קורה בחרתי והחלטתי שזה לא אפשרי עבורי, ליצור את הסבל מחדש שוב ושוב.

והיום גם מבלי שיש לי וילה על החוף, לימדתי את עצמי לקבל השראה וליצור גם בתהליכים חיוביים, למשל עכשיו, מול יער וציפורים מצייצות, בחדרי משרדים נעימים, עם אנשים שמחים וחיוביים.

מסתבר שזה אפילו יותר מרגש.

יש לי קסם אמיתי אחד בחיי

יש לי קסם אחד אמיתי בחיי,

למרות שהאמת המלאה היא שאני חווה יותר, מקסם אחד, לא כל הזמן, לפעמים נדירות.

לקסם הזה, האמיתי, אין הסבר, כי לא צריך להבין, היא ברורה רוב הזמן, ככה נולדה, ברורה.

חלמתי אותה והיא פשוט הגיעה, תשאלו פעם את טל, היא הייתה עדה לכל הפלא הזה, כשהתחולל.

אין ספק שהיא נשלחה, לפעמים אפילו עוברת בי המחשבה שאמא שלי שנמצאת באי שם, מסדרת לי עדיין את העניינים, פה ושם.

היא הגיחה, זוכר הכל, ולא זוכר כלום.

יצאתי מחדר הלידה עם כיסוי פה על הפנים והסתובבתי אתו חצי שעה בתל השומר עד שמישהו זר הציע לי להוריד אותו.

השם שלה, ליהי, הגיעה אתה, זוכר את הרגע שויתרנו על הא', ליהי לא ליהיא, היא הכי של אף אחד שיש.

והיא הכי הרבה של עצמה שאפשר, בדרך כלל זה בא עם חיוך מעלף.

היא הרבה דברים, כי היא לומדת מהר, מסתכלת ומפנימה, שואלת, בלי בושה, כל דבר שלא ברור לה, מאיות נכון ועד שאלות קשות על האינסוף.

למרות שידעתי שהיא תגיע, הופתענו, מעוצמת השמחה.

עוד כשהסתבר שזאת בת, התחלתי לחייך בלי סיבה, באמצע הרחוב, עכשיו אני יודע שחייכתי בצדק, מבין את ההיגיון.

מענין מה עבר לי בראש, ברגע ההוא שהרופא אישר כמעט בודאות…

לא זוכר, הפסקתי להקשיב, אפילו לעצמי.

הרווחתי בגדול: קשר אם ובת מהמרגשים שיש, קוראים לי : 'אבוש', ו'דדי', 'אבא', לצד שלישי היא כבר הבינה שכדאי להציג אותי כקליוסטרו, באחד האירועים היא ניסתה לשכנע שומר שמנע ממנה מפאת גילה להיכנס, " אבל אני הבת של קליוסטרו" צייצה בקולה המלאכי, לא נתן לה להיכנס, וטוב שכך.

היא אמיצה ושומרת על עצמה במקביל, למשל כשהיא מטפסת בחוג קרקס ואני מביט, עם סחרחורת , החיוך הזה שהיא שולחת, למשל לפעמים היא מסרבת לעשות היפוך באוויר שם למעלה , ראיתי אותה גם מפחדת, זה מרגיע והגיוני בעיני.

והיא מצחיקה, כמה שהיא מצחיקה, יותר,
וזה הכי חשוב בעיני, היכולת הזאת לצחוק ולהצחיק, בכל הלב.

היא שינתה אותי לחלוטין, הבורג האחרון בחללית ננעל, נהייתי מוכן להמראה, ביחד עם כל הניסיון שנרכש מהסיבוב הראשון, ביחד עם השקט שאחרי הסערה, הגיל, היכולת להצליח, השקט שלפעמים אני מגיע אליו, למשל עכשיו בכדי לכתוב.

העובדה שהיא כזאת, מופלאה וייחודית בשילוב הקרקע הפורה שנהייתי, ובשילוב טל שהיא האימא הכי מכילה מלמדת ומחבקת שבעולם, מאפשרים לה לגדול בתוך סיפור אהבה, סיפור ואהבה, בקן חמים מוקפת אחים גדולים מאוד שעפים עליה, כל זה ביחד עושה אותה ליהי.

זה בעיני קסם אמיתי, שאתה עומד מולו לא רק מסוקרן או מעוצבן, אלא נפעם ומרוגש כי אתה מרגיש בתוכך, שזה קסם אמיתי, באמת.

חוזר למקלדת

כמו שזה נעלם, זה חוזר

חוזר לכתוב, עניין של החלטה.

יש מצב שזה בגלל הטקסט הזה שמצאתי ודגדג לי את האצבעות:

אבא שלי

כל מיני

דברים וחפצים

ואפילו כסף

שאין

למשל שניצל

שזה

חזה עוף

על מחבת

מטוגן

או פילה בקר

מוברח במזוודות,

מארצות שיותר טוב בהן

(אפילו לפרות מתות)

אבא שלי

הכניס את היד

שלו

לכיס

שלי

ושם

שם

חמשת אלפי שקלים,

בזמן

במזומן

ברגע ההוא

זה היה כל הזמן

כל העולם.

לאבא שלי יש תחביבים

קשים

לפרק עופות

לבחור בהם

אחד אחד

בהקפדה

פחות חשוב לו

החברים

שאפילו קלפים הם

הפסיקו

לשחק למשל

או סתם לשלוף

ולהבין.

ולחברים

יש גבולות ברורים

שזה מגביל

ודם זה לא מים

הוא תמיד אומר

והתכוון לקשר בין

הילדים שלו

שזה אנחנו האחים

שהתפזרנו מהתחלה

ולפעמים אנחנו

כאילו נפגשים.

והוא כל הזמן,

לא מפסיק להזכיר

שלא …

הוא הכי אוהב

שלא

לא מתים

כל כך מהר,

עברו הרבה שנים מאז המלחמה

ההיא

שהוא לא מרבה לדבר בה

רק לנכדים הוא מגלה

שהיה בכלל כאב

ואמא שלו הייתה תופרת

ולכן הוא שרד

הייתה לוקחת ממקום למקום

את המכונה

שהצילה אותם

מהמכונה הנאצית.

לאבא שלי יש את המפתח

לכאב הכי עמוק

שלי

ואני סוגר

והוא פותח

את הכאב

שזה

המנעול של

כאילו

שאין אתמול בעולם

כאילו שלא אמרתי לו

שוב ושוב

תפסיק

זה לא יעשה אותך

יותר ממה

שאתה

כבר לא.

הדירה

קליוסטרו עולם קוסמים

לא ברור, אפילו עד כמה זה מקרי, או הגיוני בעליל, זה קרה, חשוב לי לתעד.

פעם כשרק התחלנו להתקרב ולהכיר, דברנו שלא כמנהגי שיחה ארוכה בטלפון, ככה דיבורים של התחלות, גישושים. היא סיפרה לי שגרה בעבר בתל אביב, באזור כיכר המדינה. ידעתי, מעצמי.  היא גרה ברחוב זיכרון יעקב 14, ידעתי אפילו את צבע הדלתות בארונות המטבח, צהוב חרדל, ממש לא משהו. כל זה קרה למרות שחלפו מאז שהייתי שם כמעט 20 שנה, ואנחנו הכרנו רק עכשיו לראשונה.

כן אני קוסם שעושה להטוטים, מכיר כמה טכניקות טובות של קוראי מחשבות, בעזרת הטריקים אתה יכול לדעת הכל, אפילו דברים שאתה לא יודע.

אבל זה לא המקרה כלל ובכלל, הפעם ידעתי באמת. תארתי לה את הדירה מבפנים לפרטי פרטים, היא לא התרגשה, לא הרגשתי אותה מתפעלת.

היא סיפרה שאמרו לה שהבחורה שגרה לפניה בדירה עזבה בכדי להתחתן (אתי), הדירה התפנתה ונראתה לה אז היא עברה לגור בה עם מי שהיא תתחתן אתו בהמשך. שנינו התגרשנו, כל אחד אחרת.

בקיצור, מסיבה שלעולם לא אדע הצלחתי 'להרגיש', 'לחוש' את שהיה.

זאת שאתי ואני כל כך אוהב נכנסה לגור בדירה של זאת הייתה אשתי, ממש ברגע התפר בו התחברנו.

עברו כמעט 20 שנה לפני שנפגשנו, ממש עכשיו, לפני 8 שנים בעצם. ולמרות זאת הצלחתי להרגיש שזה קרה.

דלתות מסתובבות.

מרחיב את הלב

''

 אני מופיע כקוסם גם בהתנדבות, לקהלים שונים. היום היה שונה, יש ימים כאלה. קבוצה גדולה של ילדים עם מוגבלויות שונות, בהרפתקאה של 3 ימים באילת, 'עת לעשות' קוראים לעמותה הנהדרת הזאת. זה הכי קשה להופיע לילדים שלחלקם זמן קצוב במיוחד, אתה יודע ומרגיש את זה… אין ברירה אתה חייב לשכוח את זה. חלקם עם מוגבלויות, מכל הסוגים, בכל הרמות, ילדים מיוחדים. כולם ילדים. אני תמיד זוכר שכולם ילדים ומתייחס בהתאם. אני נותן הזדמנות ומעלה לבמה ילדים ששום קוסם לא היה בוחר באף הופעה 'רגילה', זה 'פוגע' בקצב של המופע, ההתנהלות שלהם קשה וברוב הפעמים יכולת הביטוי שלהם מוגבלת, אבל אני מרויח חיוך של ילד שזכה , הם פשוט קורנים. ברור לי שנכנסתי לזכרון שלהם להרבה שנים. נתתי להם הזדמנות שווה, שווה במיוחד. וכן זה לא נוח לי , אז מה. בכדי להצליח במופעים שכאלה הלב חייב להתרחב למקסימום שלו, הרגישות והסובלנות נמתחות עד הקצה, טכנית כלום לא עובד במופעים האלה, לא ההגברה, אין קהל מרוכז, מסתובבים לך על הבמה… ה'ביט' של המופע משתנה, מתבלבל לרגעים. אבל ה'ביט' של הלב, בדיוק בקצב שאני אוהב. תענוג נדיר, די קרוב לאושר המוחלט. המתנדבת הראשונה הייתה בת 8 מרותקת לכסא גלגלים, כששאלתי אותה לשמה היא אמרה 'בתיה', השם של אמי ז"ל, שם נדיר, במיוחד בגילאים האלה. היא פשוט הייתה שם, הילדה/אמא שלי, כבר לא ברור לי כלום… כשהלב מתרחב דברים אחרים נכנסים לרגש. האמת, התבלבלתי, לרגע, במופע. (כמעט בכיתי) כשכתבתי את החלק העליון בטקסט הזה, לא ידעתי עד כמה…עד כמה היות היום הזה שונה. הרדמתי את ליהי בתי עכשיו, (3) היא שאלה האם לחבק אותי חזק או חלש? לימדתי אותה שצריך לחבק במידה שמרגישים את הלמות הלב של השני, היא נצמדה אלי והקשיבה… "אבא אני שומעת את אמא שלך בתיה בתוך הלב שלך" שכה יהיה לי טוב, מילה במילה. עכשיו.

ברגע אחד

ברגע אחד

ברגע אחד

ברגע אחד, יש סוודרים למטה, בקומה הנגישה בארון

השמיכה תוחלף, כבר מחר.

פתאום לא חם, נהיה 'ממש קר'

הסובלים סובלים, השמחים כמוני

כמוני שמחים.

זה לא רק אוסף הסוודרים שיצרתי, מעילים מאיכויות שונות

שמקפלים בתוכם חיבוקים של חורף, בתורים שבחוץ.

זכרונות, שערה בודדת, ארוכה, על צד ימין של המעיל השחור

נזכר בזרועה עוטפת אותי מבחוץ, נצמדת קרוב.

שיירי ריחות של מקומות סגורים, טיולים קצרים בבוץ.

תנורים עם ריח של אבק הקיץ נשרף

הבל פה, על הבוקר,

יוצאים החוצה משפשפים ידיים וחולמים לחזור

אל מתחת לפוך,למרות שאנחנו כבר לא שם,

עוד מלפני הקיץ שהזיע את הזכרונות.

הריח הזה של הרטוב, שעולה מהאדמה,

מציף את הכל , מסוכן לנהוג בלי זהירות

מסוכן להיזהר, צריך לזכור מטריות.

בכלל

כמה פעמים הלכתם להירטב מהגשם הראשון?

לא הרישמי, זה שלא הורגש

אלא הגשם האמיתי,

זה שבתוכו אפשר לרוץ, להירטב עד לשד

לטופף בשלוליות, כמו פעם שעשינו לנו

טוב בלב, כזה אמיתי.

עשר סיבות ממש מצוינות להיות קוסם

קליוסטרו - קוסם, רב מג, מחולל ניסים ראשי
קליוסטרו – קוסם, רב מג, מחולל ניסים ראשי

עשר סיבות ממש מצוינות למה לשלוח את הילד לחוג קוסמים

אני אישית קוסם מגיל 12 שזה היה מזמן, מאז חלפו 40 שנה של קסם, בהן לימדתי עשרות אלפי תלמידים בכל מיני מסגרות. אני באמת מאמין שכל אחד באשר הוא כדאי שיתנסה בקסמים, ילמד כמה קסמים שילוו אותו בחיים. אספתי 10 סיבות מצוינות, למה כדאי לשלוח את הילד שלך לחוג קוסמים, יש עוד הרבה סיבות נהדרות.

כי הוא רוצה. גם אם הוא לא יודע עדיין, הוא רוצה. עוד לא ראיתי ילד שראה קסם, למד איך לעשות אותו ולא רצה כזה, בדיוק כזה, בדיוק ככה.

כי הוא צריך. כל אחד צריך קצת קסם בחיים, טוויסט כזה באמצע הרעש של היום יום, משהו צבעוני באפור של הרגילות. הדבר הזה שגורם למי שמולך להרים גבה. ולחייך אליך. חיוך זה הכי חשוב בעצם.

כי כדאי לו. כדאי לו לדעת כמה קסמים לרגעים האלה שיש שתיקה או מבוכה מסביב, לרגעים האלה שהוא צריך להקסים, למשוך תשומת לב או לגרום למישהו לחייך.

כי הוא יכול. כל אחד יכול להיות קוסם, עובדה. גם ילדך יוכל ללמוד את הקסמים ולהצליח לבצע אותם. כן גם אם נדמה לך שיש לו 'ידיים שמאליות' הוא 'קלמזי' ו אין לו בכלל קורדינציה. אלו בדיוק הסיבות שבגללן צריך לשלוח אותו ללמוד קסמים.

כי הוא מקסים. אני רואה אותם עושים קסמים, את הילדים האלה, מקסימים כולם, לחץ כאן ותראה דוגמא לילדים מקסימים.

כי זה תורם. קסמים תורמים רבות להתפתחות של הילד, כל ילד בכל שלב של הגדילה, לביטחון העצמי של הילד קורה קסם, הוא פשוט גדל ומתחזק ביחד עם תהליך הלמידה. ראיתי את זה קורה המון פעמים, זה תמיד משמח, אותי כמורה, את ההורים שקבלו תמורה מלאה להשקעה ואת הילד הצעיר שנהנה לראות את כולם מרוצים ואת עצמו מצליח.

 כי זאת תקשורת. קסמים דומים למוסיקה, כל בני האדם מבינים את השפה הזאת, בה קורה משהו קסום, מול העיניים שלך. משהו שמזכיר תמיד את הקסם הזה שבחיים. אנשים אוהבים 'לדבר על זה' לחלק את חויית ההתפעמות הזה מקסם הבריאה עם בני אדם אחרים. דרך נהדרת לתקשר עם אנשים, אפילו זרים לגמרי היא קסם שאתה עושה להם, בשנייה נוצר קשר.

כי זה סודי. יש משהו בריא בסוד, שמאפשר לך להיות אתה, רק אתה יודע, והאחר לא. אתה שומר את הסוד לעצמך, יכול לחלוק סוד. אוירה סודית תמיד יוצרת עניין.

 חניכה. כי יש כאן חניכה. המורה הוא מאסטר לכל דבר שבמהלך 40 השנה האחרונות לימד עשרות אלפי ילדים בכל מיני מסגרות. חוג הקסמים מאפשר מפגש כמעט אישי עם הקוסם הגדול, בו ילדך יזכה להקשבה והכוונה, ממש כמו בכל טקס חניכה.

העצמה. יש הרבה עוצמה בקסם או בעצם במה שהוא מחולל למי שחווה אותו. הקוסם מצליח לגרום לאחר לחייך, לתהות, להטיל ספק, להתעניין אפילו לפעמים להתעצבן. העוצמה הזאת שמגיעה עם ההצלחה של הילד שלך מעצימה אותו כאדם.

 

בתור התחלה נסו לשאול את הילד : " תגיד אתה מעדיף ללכת לבית הספר לקוסמים או לבית הספר הרגיל שלך?"

 

 

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

למי שרוצה ללמוד קסמים ברצינות, אקדמיית הקסמים היא הכתובת.

ואתם, מה המוסיקה של האהבה שלכם?

ואתם – מה המוזיקה של האהבה שלכם?

היום לחטט לה ברשימת השירים זאת חדירה לפרטיות, אין שום סיכוי שבעולם שתצליח לשמוע את כל המוזיקה שלה, מדובר בג'יגות שלמות של מאות שירים. אבל הכי קל לזווג טעמים ומנגינות. מסע מוזיקלי בשבילי זכרונות אהבה

פעם, היינו יודעים מי עומד מולנו לפי ערמת התקליטים שהיתה לו. לתקליטי הוויניל היה ריח ונוכחות, החזקת תקליט היתה אמירה. כשנכנסת בפעם הראשונה לחדר שלה זה היה כמעט מובן מאליו שתחטט לה בערימה.

היתה להם מגבלה, לתקליטים, 30 דקות וצריך להפוך צד, או שתשתרר כאן דממה מעיקה, אין ספק שבשביל שקט אמיתי צריכה להיות שם אינטימיות, שתיקה תמיד היוותה בעיניי מדד אמיתי לקירבה.

היום לחטט לה ברשימת השירים זאת חדירה לפרטיות, אין שום סיכוי שבעולם שתצליח לשמוע את כל המוזיקה שלה, מדובר בג'יגות שלמות של מאות שירים. אבל הכי קל לזווג טעמים ומנגינות. על דיסק-און-קי אחד אפשר לשים את כל המוזיקה לגלגול חיים שלם. לדעתי, בעשורים הקודמים המוזיקה ה"קלה", כמו החיזורים, היתה הרבה יותר רומנטית, אמיתית ונוגעת.

לכל אחת היה תמיד שיר משלה, כזה שצבע את התקופה

מבחינתי, לכל אחת היה תמיד שיר משלה, כזה שצבע את התקופה. מהסוג שאם אתה שומע אותו גם 20 שנה אחרי אתה פשוט בשנייה אחת נזכר בחוויה הכל כך חזקה הזאת של ההתאהבות, של מי שחשבת או רצית שהיא תהיה, ממש כמו בשיר ההוא. לא תמיד זה היה קשור למילים של השירים, הרבה פעמים בכלל לא ידעתי מה אני שר, כן ידעתי מה מתנגן לי בלב, "היא" כמו שהייתי רוצה לשמוע.

קובי מידן הזמין אותי פעם ל"ציפורי לילה" עם המוזיקה שלי, זאת שמבטאת את האהבה בעיניי, שלוש שעות שאפשר בהן לשדר את המוזיקה שאני הכי אוהב, היה מאוד מרגש. למחרת בבוקר אריק איינשטיין צלצל ואמר שהוא מאוד אהב את המוזיקה שלי, שזה ריגש אותו. שאל אם אפשר לבוא לשתות קפה, הזמנתי אותו, עוד באותו בוקר.

את תקופת ההתבגרות כיסתה מוזיקה ממסטלת. הרבה ימים התנגנו להם השירים הנוגים של ג'נסיס, התאהבתי לחלוטין בה דרך השיר הזה, הוא כל כך היה "היא" בשבילי אז, כשהגשם ירד והאמנו שאנחנו מסוגלים להכל.Afterglow של ג'נסיס, למשל.

שותפי הראשון לדירה (90 דולר לחדר, ברחוב בזל בתל אביב) אהב לעשות אהבה עם תקליט של הפינק פלויד. היתה שריטה בתקליט באחת הרצועות די בהתחלה, והיה ברור שאכלתי אותה כשהם נכנסו לחדר והוא שם את התקליט. הוא היה מאהב איטי ומשקיען, לפחות שעתיים כל סיבוב… מאז אני לא יכול לשמוע את התקליט המופלא הזה. הפרה של הפינק פלויד.

לילות שלמים אהבנו על הגג ההוא בתל אביב כשברקע השיר

היא, הראשונה שכבשה לחלוטין את ליבי, הקליטה לי קלטת שלמה של השיר "רק אותך אוהב הלילה" של בועז שרעבי,  נדמה לי שנכנסו בקלטת 20 פעם רציפות של השיר הזה שניגן כמו המנון האהבה שלה, לילות שלמים אהבנו על הגג ההוא בתל אביב כשברקע השיר.

השיר הזה של לו ריד Turning time around מסמל בעיניי את ההגדרה הכי מדוייקת של האהבה. לו ריד שואל שם מהי האהבה, ובסופו של שיר עונה: "כשהזמן מסתובב לאחור" – אחת ההגדרות הכי יפות שמצאתי לאהבה.

בשירים על אהבה נכזבת הכמיהה מתנגנת ישירות ללב

מיק ג'אגר בשיר "אנג'י" גורם לך ברגעים מסויימים שאתה באמת מאמין בזה, שהיא מלאך. משום מה לא תייגתי את השיר ללב של אף אחת, אבל הוא תמיד עורר בי אהבה, מאוד נוגע. שירים על אהבה נכזבת יותר מוצלחים בעיניי, הכמיהה מתנגנת ישירות ללב.

הפרידה הראשונה: היא נסעה לפריז, לקחה את הלב שלי וטסה לה "לצמיתות" (בסוף היא חזרה, אבל לא אליי). אני זוכר את עצמי מציץ מהחלון על עץ התמר ברחוב ובוכה. אריק איינשטיין בשיר "עוד ניפגש" (לא מצאתי את השיר המקורי).

"שיר ים" של רוברט ווייאט הוא בעצם שיר האהבה שהכי אהבתי מעודי, אולי כי הוא מדבר על הנשיות מזווית שונה, מרשה לעצמו להגיד את האמת על הקושי, לגעת בטירוף. ככה חוויתי אהבה בעברי, היום קל לי להגיד, שזה בעצם שיר שמייצג את הקושי שבאהבה.

היתה אחת בבגרותי, שכשנפגשנו במקרה אחרי שנים, היתה לה טרוניה שהקלה עליה את קבלת הקושי שבמציאות, היא טענה בתוקף שבעצם זאת לא היתה אהבה. אבל אחר כך, במהלך הקפה, היא חייכה פתאום ונזכרה שהשמעתי לה בערב הראשון את השיר הכי רומנטי ששמעה מעולם:

לני קרביץ, More Than Anything In This World.

"עשה אהבה רק אם אתה רוצה", שיר לירי מאוד של איש יקר מעולם המוזיקה שלי, דיוויד אלן – אהבה כשירה, כמסע, כטיפוס על הר. דווקא היום אני יכול לקטלג אותו ולהגיד שהוא על החלק המסמם של האהבה, זה שאני פחות אוהב.

והיתה זאת שהאהבה אליה היתה הכי מכאיבה ובלתי אפשרית, פשוט לא בת השגה. היא בעצמה הביאה את הדיסק של אתי אנקרי עם השיר "אהבה גדולה".


פעם התחתנתי, תכף זה 20 שנה שחלפו, בחתונה שמנו את השיר הזה לאור לפידים ואהבה שתיעלם אחר כך בצללים. זה קטע מפעים בעיניי, באמת סוג של פורטרט של האהבה – John Surman – Portrait of a Romantic –

ומיד כשהכוס נשברה השתוללנו עם Sexy MF של פרינס.

לא יכול לוותר כאן ברשימה על המוזיקה הזאת:

"הלילה אנגן לך בכינור" – ארז הלוי בשיר שבער כמו אח לילות שלמים.

ארכדי דוכין – בשיר "חזרת" – תמיד השאיר פתח לאופטימיות באהבה, אפילו הרבה אחרי שזה נגמר.

"אין כמו האהבה שלך" של דניאל סלומון מזכיר לי שוב ושוב שכל אחד ואחת מביא אתו את האהבה המיוחדת שלו.

ואת העובדה שבאמת רבות הדרכים שלה, של האהבה – "רבות הדרכים" של דניאל סלומון.

זאת שאיתי, ממש עכשיו בחדר ליד – זאת שאותה אני הכי אוהב בעולם ומעולם, מקשיבה מרחוק לזכרונות שאני דולה – מעוררת בי חשק לתקליטים כמו ששר ארכדי דוכין ב"תקליטים".

אפילו עכשיו, כשאני יושב ומלקט את המוזיקה של האהבה שלי, זה מרגש אותי. כל שיר הוא עולם שלם, של ימים שהיו וחלפו, ורק המוזיקה מסוגלת להעביר משהו מהרגש שאחז בנו אז, חבוקים בשתיקה קשובה לצלילים המשולבים של הלמות הלב והנשימות ביחד עם צלילים זרים ויפים.

מה המוזיקה של האהבה שלכם?

פורסם בערוץ יחסים ynet

עוד מקליוסטרו:

הקוסם · Wonders · אקדמיית הקסמים · בר/בת מצווה · חדרי בריחה · Cagliostro · Magus Buzz