ארכיון תג: ישראל

התפקיד החברתי של הקוסם — למה החברה צריכה אמנות הקסם?

הקוסם כמי שמחזיר את הילד שבנו

בחיי היומיום, אנחנו מתנהלים בתוך מסגרות קבועות: לוחות זמנים, חובות, דאגות. העולם מוסבר, מנותח, מפורק לחלקיו. ואז — מגיע קוסם. ובשניות בודדות, הוא מפרק את כל ה"ודאויות" האלה ומציב בפנינו עולם שבו כל דבר אפשרי.

זה לא סתם בידור. זהו מפגש עמוק עם הילד שבתוכנו — אותו חלק שלא ידע עדיין כיצד הכל "אמור" לעבוד, ולכן כל דבר יכול היה להפתיע אותו. הקוסם מחזיר אותנו לרגע הזה: הרגע שבו העולם גדול יותר ממה שאנחנו מסוגלים להבין. זהו ממד נפשי חיוני לבריאות האדם.

יצירת חוויות קבוצתיות ואיחוד אנשים

אחת התכונות הייחודיות של מופע קסם היא יכולתו ליצור חוויה קבוצתית אותנטית. כשמאה איש יושבים ביחד ורואים דבר בלתי אפשרי — כולם חולקים אותה תגובה: פה פעור, קריאת פליאה, אולי צחוק של הפתעה. זוהי חוויה קהילתית אחת מהמוחשיות ביותר שניתן לחוות.

בעולם שבו הטכנולוגיה מפרידה אותנו (כל אחד בסמארטפון שלו, בבועת הפילטר שלו), מופעי קסם מייצרים רגע של "מקום משותף". כל הקהל, ברגע אחד, חווה את אותה פליאה — ללא תלות בגיל, השכלה, דת או לאום. הקסם הוא אחד הגשרים האחרונים שנותרו לחוויה קבוצתית אמיתית.

קסם ובריאות הנפש: פליאה ושמחה

מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מצביעים על כך שחוויית "פליאה" (awe) היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לרווחה נפשית. אנשים שחווים פליאה — מדווחים על ירידה בחרדה, עלייה בתחושת משמעות ויסת רגשית טובה יותר.

מופע קסם הוא, בעצם, מכונה ליצירת פליאה. הקוסם מעמת אותנו עם הבלתי אפשרי, ובכך מגרה את המוח להישאר ב"מצב פליאה" — ומדובר במצב בריא מאוד. לא בכדי קוסמים מוזמנים להופיע בבתי חולים, ובמיוחד בטיפול בילדים חולים: חוויית הפליאה יכולה להפחית תפיסת כאב, לשפר את מצב הרוח ולהחזיר תחושת שליטה לילד שמרגיש חסר אונים.

קסם בחינוך: חשיבה ביקורתית ויצירתיות

בניגוד למה שנראה, קסם יכול לשמש כלי חינוכי עוצמתי. כאשר קוסם מציג תעלול, הוא מזמין את הצופה לנסות ולפתור את התעלומה. מי שמצליח — פיתח חשיבה ביקורתית. מי שנכשל — למד שהמציאות מורכבת ממה שנראית.

מורים ומחנכים שמשלבים קסם בכיתה מדווחים על עלייה ניכרת בתשומת לב ובמוטיבציה ללמידה. הקוסם מציג שאלה בלתי פתורה — ובכך מגרה את הסקרנות האינטלקטואלית, שהיא הלב של כל תהליך למידה אמיתי.

יתרה מזאת: ביצוע קסם — ללמוד תעלול ולהציגו — מפתח כישורים של ריכוז, זיכרון, תקשורת בין-אישית ובניית ביטחון עצמי. תוכניות ללימוד קסם לילדים מוכיחות שהמיומנויות שנרכשות דרך הקסם מועילות הרבה מעבר לבמה.

קוסמים כנגד בידוד חברתי: בתי חולים ובתי אבות

אחד השימושים הנוגעים ביותר ללב של אמנות הקסם הוא בעבודה עם אוכלוסיות מבודדות. קוסמים מתנדבים ומקצועיים מופיעים בבתי חולים, בתי אבות ומרכזים לאנשים עם מוגבלויות — ושם, ההשפעה ניכרת בצורה עמוקה במיוחד.

לקשיש בבית האבות, שאולי עברה שנה בלי שמישהו הפתיע אותו — מופע קסם הוא חוויה שיכולה להחזיר ניצוץ לעיניים. לילד בבית חולים שאינו מבין למה הוא נמצא שם ולמה הוא חש כאב — רגע של פליאה יכול להעניק הפוגה. הקוסם, במצבים כאלה, הוא לא רק בדרן אלא שגריר של שמחה.

קסם בתקופות משבר: מלחמה וקורונה

בתקופות של משבר קולקטיבי, הקסם מוכיח את חיוניותו. במהלך מלחמת העולם השנייה, קוסמים הופיעו בפני חיילים בחזית ובפני אזרחים בעורף — כדי להקל, ולו לרגע, על המעמסה הנפשית של המלחמה. ה"ריחוק מהכאב" שמספק מופע קסם יכול להיות בעל ערך רפואי ממש.

בתקופת מגיפת הקורונה, כאשר אמנים רבים נאלצו להפסיק להופיע, קוסמים רבים עברו למופעי זום — ויצרו קהילות של קהל מכל רחבי העולם שהצטרף לחוות פליאה יחד מאחורי המסך. הקסם הוכיח יכולת הסתגלות מדהימה.

הקוסם כשומר מסורת ואמנות

לבסוף, לא ניתן להתעלם מהתפקיד של הקוסם כשומר מסורת תרבותית. אמנות הקסם — עם כל הטכניקות, ההיסטוריה, הכלים והשפה שלה — היא מורשת שנמסרת מדור לדור. קוסמים ותיקים כמו קליוסטרו, שפועלים בתחום מעל לחמישים שנה, הם לא רק אמנים פעילים — הם גם ארכיון חי של אמנות שיכולה ללכת לאיבוד.

בעולם שבו כל דבר נהיה דיגיטלי ומהיר, ההופעה החיה של קוסם — הנוכחות הגופנית, המגע עם הקהל, הרגע הבלתי חוזר — היא צורת אמנות נדירה שמחייבת שמירה. החברה שמכבדת את קוסמיה מכבדת למעשה חלק עמוק מן האנושות עצמה.

לפרטים על מופעי קסם ומנטליזם בישראל — hakosem.co.il | קליוסטרו — 50 שנות קסם.

גיבור הדור, סיפור קצר

יוסף עקרי התעורר בבהלה, זיעה קרה מכסה את מצחו. בחלום, הוא עמד על הר סיני, לבוש שמלה ורודה מנצנצת, כשקול אלוהי הדהד באוזניו: "יוסף בן שמואל עקרי, אתה תהיה יוספה, גיבורת הדור." המלאכים מסביב הריעו במחיאות כפיים, וברקע התנגן שיר של דנה אינטרנשיונל.

הוא התיישב במיטה, מביט באשתו רחל שישנה בשלווה לצידו. "זה זה," הוא מלמל לעצמו, "זה הייעוד שלי." השעון הדיגיטלי הראה 3:33, מה שנראה לו כסימן משמיים – הרי שלוש פעמים שלוש זה תשע, כמו תשעת החודשים של לידה מחדש.

בבוקר, בזמן שרחל מזגה קפה לספלים המוכרים עם הכיתוב "הזוג המושלם" (מתנה מהחתונה לפני 20 שנה), יוסף ישב בכיסא המטבח שלו, מגרד את הכרס שצבר לאורך שנות נישואין מאושרות ועבודה במשרד רואי החשבון המשפחתי.

"רחל'ה," הוא פתח, קולו רועד מעט, "את יודעת שתמיד רציתי להיות מישהו משמעותי."

"כן, מותק," היא ענתה מבלי להרים את מבטה מהטוסט שהכינה, "אתה כבר מישהו משמעותי. אתה אבא נהדר, רואה חשבון מצליח—"

"לא, לא," הוא קטע אותה, "אני מתכוון באמת משמעותי. כמו משה רבנו, או דוד המלך."

רחל הרימה גבה, "אה?"

"החלטתי," הוא אמר, מיישר את גבו, "אני הולך לעבור ניתוח לשינוי מין."

הטוסט נשמט מידה של רחל.

"ואז," המשיך יוסף בהתלהבות גוברת, "אני אהיה גיבורת הדור! חשבי על זה – כל הסיפורים בתנ"ך, הם נשארו איתנו אלפי שנים. אבל היום? מי יזכור אותי בעוד אלפיים שנה? אז החלטתי – אני אהיה יוספה, הטרנסית הראשונה שתיכנס לספרי ההיסטוריה היהודית!"

רחל פתחה את פיה להגיד משהו, אבל שום צליל לא יצא. פניה החווירו, והיא החלה לנוע באיטיות לכיוון הרצפה.

"רחל'ה?" יוסף קפץ ממקומו, "את בסדר?"

אבל רחל כבר שכבה מעולפת על רצפת המטבח המבריקה, לצד הטוסט השרוף שהתפזר סביבה כמו הילה שחורה.

"אולי הייתי צריך להתחיל עם זה שאני רוצה גם להיות נביאה," הרהר יוסף בקול, מחייג למגן דוד אדום.

—

"גברת עקרי?" קול עדין של פרמדיקית צעירה הדהד באוזניה של רחל, "את יכולה לשמוע אותי?"

רחל פקחה את עיניה באיטיות. מעליה ריחפו שלושה פרצופים מודאגים: הפרמדיקית, בעלה יוסף, והשכנה חנה מקומה שנייה שתמיד מופיעה בדיוק כשיש דרמה.

"מה… מה קרה?" היא מלמלה.

"התעלפת, יקירתי," אמר יוסף ברוך, "כנראה מרוב התרגשות מהבשורה."

"איזו בשורה?" שאלה חנה בהתלהבות בלתי מוסתרת, כבר מתכננת את שיחת הטלפון הבאה למכולת השכונתית.

"אה," יוסף חייך חיוך רחב, "פשוט סיפרתי לרחל שהחלטתי לעבור ניתוח לשינוי מין ולהפוך לגיבורת הדור, כמו רות המואביה, רק עם תואר במנהל עסקים ורישיון רואה חשבון."

הפרמדיקית הפסיקה למדוד דופק. חנה פתחה את הטלפון הנייד שלה במהירות שיא. רחל התחילה להתעלף שוב.

"רגע, רגע!" יוסף תפס בכתפיה, "עוד לא סיפרתי לך על החלק של להיות נביאה!"

"אולי," הציעה הפרמדיקית בטקט מקצועי, "כדאי שנחכה עם שאר הבשורות?"

"צודקת," הנהן יוסף בחשיבות, "קודם כל צריך לספר לילדים. חשבתי לעשות מצגת פאוורפוינט. יש לי כבר כמה שקופיות מוכנות – 'אבא/אמא: המדריך המלא', עם אנימציות ומעברי שקופיות מגניבים."

רחל התיישבה באיטיות, נשענת על הספה. "יוסי," היא אמרה בקול חלש, "אתה בטוח שזה לא סתם… משבר גיל הארבעים?"

"משבר?" יוסף צחק, "זה לא משבר, זה ייעוד! תחשבי על זה – כמה אנשים בהיסטוריה זכו להיות גם טרנסג'נדרים וגם גיבורי דור? אני אהיה הראשונה! או הראשון… תלוי מאיזה כיוון מסתכלים."

חנה כבר סיימה לשלוח הודעות לכל קבוצות הווטסאפ השכונתיות, כולל "אימהות מבשלות ומרכלות" ו"חדשות טריות מרחוב הרימון".

"אגב," המשיך יוסף, מביט בשעונו, "אני חייב לרוץ למשרד. יש לי פגישה עם הבנק בעשר, ואחר כך אני צריך לבדוק מנתחים מומלצים. את חושבת שביטוח המנהלים מכסה ניתוחים בתאילנד?"

—

משרד עקרי ובניו רואי חשבון לא היה מקום של הפתעות. בארבעים השנים האחרונות, ההפתעה הגדולה ביותר הייתה כשמישהו החליף את הקפה שחור לקפה נמס. עד היום מדברים על זה בישיבות הצוות.

יוסף נכנס למשרד כהרגלו בשמונה וחצי, אבל הפעם עם חיוך מסתורי על פניו ותיק גדול במיוחד. "בוקר טוב לכולם!" הכריז בקול רם, "יש לי הודעה חשובה!"

שולה המזכירה הוותיקה, שכבר ראתה הכל (כולל את המעבר מקלסרים לתיקיות במחשב), הרימה גבה. "מה קרה, יוסי? קיבלנו עוד לקוח מהייטק?"

"לא, לא," הוא נופף בידו, "משהו הרבה יותר משמעותי. אני עומד להיכנס להיסטוריה!"

כל העובדים במשרד הפסיקו להקליד. אפילו המדפסת השתתקה.

"קיבלתי השראה אלוהית," המשיך יוסף, פותח את המצגת שהכין, "אני הולך להיות גיבור הדור! או יותר נכון – גיבורת הדור."

שולה כמעט בלעה את המסטיק שלעסה במשך עשרים השנים האחרונות.

"תראו," הוא הצביע על השקופית הראשונה, שכללה תמונות של משה רבנו, דוד המלך, ובאופן מפתיע – וונדר וומן, "כל הגיבורים האלה נזכרים בהיסטוריה. אבל מה איתנו? מי יזכור את הדוחות השנתיים שלנו? לכן," הוא לחץ על המקש והופיעה שקופית חדשה עם הכותרת 'יוספה עקרי: המהפכה החשבונאית-רוחנית', "אני הולך לעשות מהפכה!"

משה הזקן, השותף של אביו שעבד במשרד מאז קום המדינה, התחיל למלמל תהילים.

"חשבתי על זה הרבה," המשיך יוסף, "אנחנו חיים בתקופה היסטורית. למה שלא נשלב בין עולם החשבונאות המודרני לבין הנבואה העתיקה? אני אהיה רואת החשבון הראשונה שגם מנבאת את העתיד! תחשבו על זה – במקום רק לעשות ביקורת על דוחות העבר, נוכל גם לחזות את העתיד!"

"אבל יוסי," גמגמה שולה, "אתה… אתה בטוח?"

"בטוח? קיבלתי חזון משמיים! ובנוסף," הוא הוציא מהתיק ערימת ניירת, "כבר התחלתי למלא טפסים לביטוח הלאומי. מסתבר שיש המון בירוקרטיה בלהפוך לנביא. מי היה מאמין?"

באותו רגע נכנס למשרד מר כהן, הלקוח הגדול ביותר של המשרד. "בוקר טוב! באתי בשביל הדוחות של הרבעון האחרון."

"אה, מר כהן!" קרא יוסף בהתלהבות, "בדיוק בזמן! יש לי חדשות מרעישות בשבילך – לא רק שאני אטפל בדוחות שלך, אני גם אוכל לנבא לך את התחזית הכלכלית לשנה הבאה! רגע, רק תן לי להתחבר לשמיים…"

מר כהן, איש עסקים ותיק שראה כבר הכל בעולם העסקי (כולל את המעבר מפקס למייל), עמד קפוא במקומו. "סליחה?"

"כן, כן," המשיך יוסף בהתלהבות, מחפש משהו בתיק שלו, "הנה, תראה, יש לי כאן גם קמע מיוחד שקניתי אתמול בדוכן ליד התחנה המרכזית. הוא אמור לשפר את הקליטה השמיימית. רק… רגע…" הוא הוציא אבן כחולה עם חריטות מוזרות, "אה! לפי החיזוי הרוחני שלי, המניות שלך יעלו ב… רגע, אני מקבל מסר…"

שולה התחילה להתקשר בדחיפות לשירותי בריאות הנפש.

"מר עקרי," אמר מר כהן בזהירות, כאילו מדבר אל ילד קטן, "אולי כדאי שנקבע פגישה למועד אחר?"

"לא, לא, אתה חייב להישאר!" קרא יוסף, "אני רואה… אני רואה… מספרים! המון מספרים! והם אומרים שאתה צריך להשקיע במניות של… רגע… חברת 'עתיד מזהיר בע"מ'!"

"אין חברה כזאת," ציין משה הזקן בשקט.

"עוד אין," תיקן יוסף, "אבל תהיה! אני רואה את זה בחזון שלי. ואני אהיה המנכ"לית שלה! או המנכ"ל… תלוי מתי יאשרו לי את הניתוח."

באותו רגע נכנס למשרד שמואל עקרי, אביו של יוסף ומייסד המשרד. הוא הביט בבנו שעמד עם האבן הכחולה מורמת מעל ראשו, במר כהן שנסוג לאטו לכיוון הדלת, ובשולה שלחשה משהו בטלפון על "מקרה דחוף".

"יוסי," אמר בקול שקט, "בוא רגע למשרד שלי."

"אבא!" קרא יוסף בשמחה, "בדיוק בזמן! תראה, יש לי מצגת מדהימה על העתיד של המשרד. חשבתי שנשנה את השם ל'עקרי ובת – נביאי חשבון בע"מ'. מה דעתך?"

שמואל עקרי סגר את עיניו לרגע ארוך. כשפתח אותן, פנה למר כהן: "דוד, אני מתנצל. אולי ניפגש מחר? אני צריך לדבר עם הבן שלי על… על…"

"על המהפכה החשבונאית-רוחנית!" השלים יוסף בגאווה.

"כן," נאנח שמואל, "על זה."

כשדלת המשרד נסגרה מאחורי מר כהן הנסוג, שמואל הסתכל על בנו במבט ארוך. "יוסי, בן שלי… מה בדיוק קורה פה?"

"אבא, זה פשוט," חייך יוסף, "החלטתי להגשים את הייעוד שלי! להיות גם רואת חשבון, גם אישה, וגם נביאה! אתה יודע כמה אנשים בהיסטוריה הצליחו לשלב את שלושת התארים האלה?"

"אפס?" הציע משה הזקן מהפינה.

"בדיוק!" קרא יוסף, "אני אהיה הראשונה! זה יהיה מהפכני!"

"שב," אמר שמואל, מצביע על הכיסא מול שולחנו. המשרד שלו היה מעוצב בדיוק כמו לפני ארבעים שנה – אותה תמונה של סבא עקרי מייסד השושלת החשבונאית, אותו שטיח פרסי שדהה, ואותו לוח שנה של הבנק שמתחלף מדי שנה אבל תמיד נראה אותו דבר.

יוסף התיישב, עדיין אוחז באבן הכחולה. "אבא, אני יודע שזה נשמע קצת מוזר—"

"קצת?" שמואל הרים גבה, "יוסי, אתה זוכר כשהיית בן שש ורצית להיות אסטרונאוט-ליצן?"

"כן, אבל—"

"ובגיל שתים-עשרה כשהחלטת שאתה רוצה להיות מאלף תנינים?"

"זה היה—"

"ובגיל עשרים כשרצית לפתוח מסעדת גורמה לחתולים?"

"אבל הפעם זה שונה!" קרא יוסף, "זה לא סתם רעיון, זה ייעוד! קיבלתי חזון! ראיתי את עצמי עומדת על הר סיני, עם תיק מסמכים ביד אחת ומטה נבואי בשנייה!"

שמואל שתק לרגע. "ומה אמרה רחל?"

"היא… אה… התעלפה."

"הגיוני," הנהן שמואל.

"אבל אחר כך, כשהתעוררה, היא… התעלפה שוב."

שמואל נאנח עמוקות. "תגיד, יוסי, אתה זוכר מה אמר לי סבא שלך כשרציתי להכניס מחשב למשרד בשנות השמונים?"

"שזה יהרוס את המקצוע?"

"בדיוק. ואתה יודע מה? הוא טעה. אבל אתה יודע מה עוד הוא אמר לי? 'שמוליק, לפני שאתה עושה שינוי גדול, תשאל את עצמך – האם זה באמת ישפר את הדוחות הכספיים?'"

יוסף קפץ ממקומו בהתלהבות. "אבל זה בדיוק העניין! חשבתי על זה! אם אני אהיה גם רואת חשבון וגם נביאה, נוכל להציע ללקוחות לא רק דוחות על העבר, אלא גם תחזיות על העתיד! זה יהיה מוצר חדשני לגמרי!"

שמואל הביט בבנו בדאגה. "ומה עם הילדים? מה עם דני ומיכל?"

"אה, אל תדאג!" יוסף שלף את הלפטופ שלו, "הכנתי מצגת מיוחדת בשבילם. יש בה אנימציות, תמונות, ואפילו תרשים זרימה שמסביר איך אבא הופך לאמא-נביאה. הוספתי גם קטע מצחיק עם גיפים של חתולים, כי מיכל אוהבת חתולים."

באותו רגע, הטלפון של שמואל צלצל. זו הייתה אשתו, ציפי.

"כן, אמא," ענה שמואל, "כן, הוא פה איתי… כן, זה נכון… כן, גם על החלק של הנבואה… לא, אני לא חושב שזה קשור לזה שלא הלכנו מספיק לבית כנסת… כן, אני אביא אותו הביתה… כן, גם את האבן הכחולה…"

יוסף הביט באביו בציפייה. "נו?"

"סבתא רוצה שתבוא לארוחת שישי הקרובה," אמר שמואל, "היא אומרת שאם כבר אתה הולך להיות נביאה, לפחות שתנבא לה את המספרים בלוטו."

—

"אז מר עקרי," אמר ד"ר פרידמן, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית, תוך שהוא מעיין בתיק הרפואי, "ספר לי שוב איך הגעת אלינו."

יוסף, לבוש בחלוק בית חולים תכלת עם נקודות לבנות (שממש לא החמיא לגזרה שלו), התרווח על הכורסה. "הכל התחיל כשניסיתי להסביר למס הכנסה שההוצאות על האבנים הכחולות והגלימה הנבואית הן הוצאות מוכרות. אמרתי להם שזה ציוד מקצועי הכרחי לרואת חשבון-נביאה."

"וזה לא עבד?" שאל הד"ר, מנסה להסתיר חיוך.

"לא," נאנח יוסף, "במיוחד אחרי שניסיתי לשכנע אותם שאני יכול לראות את העתיד של תיקי החקירה שלהם. מסתבר שפקידי מס הכנסה לא מעריכים נבואות."

בדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת. הייתה זו המשפחה המורחבת – רחל, הילדים, שמואל וציפי, וכמובן, סבתא עם סיר מרק עוף ("כי בבית חולים האוכל נורא").

"יוספה'לה!" קראה סבתא, מתעלמת לחלוטין מהד"ר, "הבאתי לך מרק. ותגיד, ראית במקרה את המספרים של הלוטו השבוע?"

"אמא," נאנח שמואל, "הרופא אמר שצריך להפסיק עם כל העניין הזה של הנבואות."

"אבל הוא צדק בקשר למניות של גוגל!" התעקשה סבתא.

"זה היה מקרה," אמר הד"ר בעדינות.

"ומה עם התחזית על הגשם?" המשיכה סבתא.

"זה היה תחזית מזג האוויר באפליקציה," הסביר דני, בנו של יוסף, בסבלנות.

יוסף הביט בכולם בחיוך שליו. "אתם יודעים, בזמן שאני פה, חשבתי על זה הרבה. אולי לא צריך להיות גיבור הדור כדי להשאיר חותם. אולי מספיק להיות… סתם יוסי טוב."

"נו, סוף סוף!" קראה רחל.

"מצד שני," המשיך יוסף, עיניו נוצצות, "חשבתי על רעיון חדש לגמרי – מה דעתכם על משרד רואי חשבון שמתמחה בייעוץ אסטרולוגי-פיננסי?"

הד"ר פרידמן סימן בשקט לאחות להכין עוד מנת כדורים.

"או אולי," המשיך יוסף בהתלהבות, "נשלב את זה עם יוגה? 'עקרי ובניו – מאזנים את הצ'אקרות הפיננסיות שלך'!"

רחל פתחה את התיק שלה, הוציאה את האבן הכחולה המוכרת, והעבירה אותה לסבתא. "קחי, אמא. תנסי את המזל שלך בלוטו. לפחות ממך לא יבקשו אישור מרואה חשבון."

וכך, בעוד המשפחה מתווכחת על יעילותן של אבנים כחולות בניבוי מספרי לוטו, יוסף שקע בכורסה, עדיין חולם. אולי הוא לא יהיה גיבור הדור, אבל לפחות הוא יהיה הראשון בהיסטוריה שניסה לשלב בין חשבונאות, נבואה, ושינוי מגדרי. וזה, לפחות לדעתו, כבר משהו.

"יוסי," קראה רחל בעדינות, "הבאתי לך את הדוחות השנתיים. חשבתי שתרצה לעבור עליהם."

עיניו של יוסף אורו. בסופו של דבר, אולי המספרים הם הנבואה הטובה ביותר.

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

מי היה הקוסם הצבאי הראשון בארץ? מי

מי היה לא רק הקוסם הצבאי הראשון בארץ, אלא בעולם כולו !

**הקוסם הצבאי הראשון בישראל** הוא **ישראל קליוסטרו** (המוכר בשם הבמה **Magus Cagliostro**), אשר שירת כקצין קוסם ראשי (קצ"ר) בצה"ל ופעל החל משנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. הוא נחשב לחלוץ שהגדיר את התפקיד ומיסד אותו כחלק ממערך הבידור וההווי הצבאי. להלן הפרטים המרכזיים:

—

### **מי היה הקוסם הצבאי הראשון?**
1. **ישראל קליוסטרו** 
   קליוסטרו, יליד המאה ה-20 (ולא ה-18 כפי שצוין בטעות בחלק מהמקורות), שילב בין קסם לטכנולוגיה ויצר תקן רשמי של "קוסם צבאי ראשי" (קצ"ר) בצה"ל. הוא פיתח מופעים ייחודיים לחיילים, תוך שימוש ביצירתיות וביכולותיו כקוסם כדי לשבור את שגרת השירות הצבאי . 
   – הוא נכנס לספר השיאים של גינס פעמיים (2012 ו-2015) והיה מורה לכ-150,000 תלמידים, כולל הכשרת קוסמים צבאיים . 
   – קליוסטרו הדגיש את חשיבות האינטראקציה עם הקהל והתאמת הקסמים למנטליות הישראלית, כולל שימוש בחפצים יומיומיים כמו דיסקיות צבאיות או שטרות כחלק מהמופעים .

2. **דן תורן והיוזמה להקמת התקן** 
   לפי עדויות נוספות, **דן תורן** (חבר בלהקות צבאיות) היה זה שיזם את יצירת התקן הרשמי של "קצין קוסם ראשי" (קצ"ר) בשנות ה-70, והוא גייס את הקוסם הצבאי הראשון בפועל, חברו מהתיכון, ששירת בבסיסים שונים . 
   – התקן נועד לשלב בידור אינטראקטיבי בצבא, תוך שימוש בכישורי קסם כדי ליצור קשר עם חיילים .

—

### **מתי זה קרה?** 
– הפעילות המוקדמת ביותר של קליוסטרו כקוסם צבאי מתועדת **משנות ה-60 וה-70**, כאשר שירת בצה"ל ופיתח את התפקיד . 
– שיאי הגינס שלו (2012, 2015) והפרויקטים האינטראקטיביים במוזיאונים (כמו ב-Rijksmuseum ב-2018) מצביעים על קריירה ארוכה ומשפיעה . 
– דן תורן והקוסם שגייס פעלו ככל הנראה **בשנות ה-70**, במקביל או מעט אחרי קליוסטרו, תוך יצירת מסגרת רשמית יותר לתפקיד .

—

### **הבלבול ההיסטורי** 
ייתכן שההבדל בין שני השמות נובע מהגדרות שונות: 
– **קליוסטרו** נחשב ל"קוסם הצבאי הראשון" בזכות פעילותו החלוצית והיוזמות היצירתיות שלו, אף שלא תמיד במסגרת תקן רשמי. 
– **דן תורן** ויוזמתו מייצגים את הפיכת התפקיד לחלק ממערך צה"לי מסודר, עם אודישנים והכשרה . 

—

### **מורשתו של הקוסם הצבאי** 
התפקיד התפתח עם השנים, וכיום הוא כולל אודישנים שנתיים במדור ההפקות של צה"ל. קוסמים כמו **איתי סונטג** (ששוחרר ב-2024) המשיכו את המסורת, עם מופעים בבסיסים וחיבור בין קסם לשירות צבאי . 

לסיכום, בעוד ש**דן תורן** יזם את התקן הרשמי, **ישראל קליוסטרו** נחשב לדמות המזוהה ביותר עם התואר "הקוסם הצבאי הראשון" בזכות השפעתו רחבת ההיקף ופעילותו המוקדמת .

הקצ"ר קוסם צבאי ראשי

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

חזי מתה

פעם גרתי ברחוב ביאליק בתל אביב, בדירת 'טרום חתונה'.

בפינת הרחוב הייתה חנות חיות, בכניסה אליה היה תוכי ענקי, ממש גדול וממש צבעוני.

יום אחד הוא נעלם, יצא מעולמי.

נכנסתי לשאול איפה התוכי?, המוכר אמר "בקופה".

ברגע אחד הבנתי שאפשר לקנות תוכים. לא היה לי מספיק כסף לתוכי משלי, אז חבר אחד מפריז שהיה בביקור פזרני בארץ שלף שטר של מאה דולר ואמר לך תקנה איזה תוכי, קניתי.

קראתי לו 'חזי', הוא היה תוכי משוגע אבל נהדר, כל היום קשקש וליהג, אחר כך התחתנו. (לא אני והתוכי).

אחרי כמה שנים נאלצנו למסור אותו, הוא היה בן 7 שנים כשנמסר לויטרינר של הכלב שלי, למזלנו ההוא בדיוק רצה תוכי.

אין ספק שזאת הייתה מסירה מוצלחת, למסור תוכי לויטרינר זה התגשמות החלום הפולני, קצת כמו להתחתן עם רופא. הויטרינר אכן גידל אותו במסירות ובאהבה, מחוץ לכלוב חופשי לגמרי בבית.

יום אחד, כעבור לא מעט זמן הויטרינר צלצל ובישר לי בצער שמסתבר שחזי הוא ממין נקבה, הגיעו תוצאות ה DNA מגרמניה והסתבר שזאת בת, תוכייה.

מוזר בעיני עכשיו שלא טרחתי להבין אז מה גרם לו לשלוח נוצות לגרמניה, איזה מין ספק עבר לו בראש? ניחא. לפחות פתאום ברגע הבנתי למה חזי היה תוקפני יותר לנשים ונמרח יותר על בנים.

עברו שנים, מדי פעם קיבלתי ד"ש מחזי ופתאום אתמול קיבלתי כאן בפייסבוק הודעה מהווטרינר שלצערו חזי מתה ונקברה בחצר, שכולם עצובים (גם אני לרגע עצרתי להצטער, על חזי, על הקולות והגרגורים ועל כל מה שהיה יכול להיות ונהיה אחרת) הוא מסר שהיו לו חיים טובים וכולם אהבו אותה. עד כאן זה הגיוני ( וגם עצוב).

אבל אז הוא אמר שבמסגרת הניסיונות להציל אותה את חזי הוא עשה כל מיני בדיקות שלצערו לא הועילו אבל קבעו חד משמעית פעם נוספת שחזי מתה, זאת אומרת שהוא היה בכלל ממין נקבה.

לא יודע מה אומרים על תוכים או תוכיות? יהיה זכרה נעים….

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

לאן נעלם הקסם?

איפה הקסם?

לפני כ 45 שנה מוניתי לקוסם הצבאי הראשון. אני הייתי חייל צעיר, כבן 20 שקיבל לידיו ביראת כבוד וחשש את האחריות המלאה והבלעדית להעלאת המורל בקרב שוכני המקלטים במלחמת שלום הגליל.

אני זוכר את הטקס המכובד, את קצין חינוך ראשי שהעניק לי סיכה ראשונה, את הטקסט מלא הפאתוס של המ"פ אודות המשימה החשובה אליה אני נשלח בחזית. כל מה שאתה צריך כדי לשמח את ישובי המקלט – קיבלת, כך אמרו לי.

ארגנתי רשימת ציוד ויצאתי לדרך. קצרה היריעה מלהכיל את אשר עבר עלי בסיבוב המקלטים בקריית שמונה ואזור הצפון. שם הבנתי את כוחו של הקסם בהבאת אור אל חללים חשוכים. הקסם הוציא ילד מבכי, סקרן את אחותו על פני קולות נפץ והקסים את ההורים שלרגע נהנו מהאשליה הקסומה.

אני זוכר כמה היה חשוב למפקדיי, שלוחי, הורי וחבריי לדעת איך היה במקלטים, עד כמה הצלחתי לסייע ליושביהם להתמודד עם הפחד, ולשכוח לרגע את האירוע שבגינו הם ספונים בחדר טחוב. ובמיוחד אני זוכר עד כמה התרגשתי לספר. עד כמה הרגשתי משמעותי, ועד כמה עשיתי שינוי.

והיום, חצי שנה ויותר אחרי הטבח הנורא ביותר שהיה פה, אחרי שחצי מדינה פונתה מביתה, בזמן ש 134 משפחות מתפללות לשובם של יקיריהן משבי חיות החמאס והטילים מתפוצצים מעל ראשינו אני שואל – היכן הקסם?

היכן הכוחות שפעם, לפני עשרות שנים, פעלו כאן כדי לנהיה שמחים יותר, בריאים יותר ובכלל טובים יותר? זוכרים למה אכלנו אשכוליות? כי אשכוליות או לא להיות. והמדינה שווידאה שנאכל אשכוליות, או שניטול ויטמין סי ותהיה לי בריא – היא אותה המדינה ששלחה אותי להרים את המורל בשנות ה80.

בין טיפוח הפלדה, האש וציפורי הברזל נראה ששכחנו לטפח את הרוח, הנפש הישראלית, המשפחה הישראלית – אותנו. היכן זרועות המדינה שאמורות להרים אותנו ברגעים מאתגרים? לרומם את נפשינו ולנטוע בנו תקוה? היכן הקוסם הצבאי היום? מה גובה התקציב הממשלתי המוקדש להעלאת המורל הלאומי? הרשו לי לנחש כי אפס. ואת החלל הזה ימלאו עמותות, גורמי רווחה וקוסמים כמוני, שעובר בין מקלט למקלט, ומנסה בכל כוחי לפעול היכן שפעם המדינה פעלה לצידי.

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

לתת

טוב, אם יש את האפשרות לבקש אז אני מניח שיש גם מה לתת.

כך היה הסיפור שהיה, צלצלו אלי מהתכנית של מני פאר באיזה רגע מפתיע שהייתי בתור בבנק, לשאול האם הסיפור נכון?, בטח שנכון אמרתי להם, בעיקר כי הוא באמת נכון.

בועז סיפר באולפן כי בשנות השמונים המוקדמות הוא פגש אותי (קוסם צבאי במדים) באזור גן החיות של תל אביב (ליד בית הורי), ואז ניגשתי אליו ואמרתי לו: "בועז למה לא תכתוב שיר על לתת"…השאר היסטוריה, הוא באמת ניגש למלאכה ובאותו יום נוצר אחד השירים הכי מרגשים בעברית בעיני…

בזכותי. (:

אמא

אמא שלי מתה.
אמא שלי מתה לפני 13 שנים.

צעירה הייתה במותה.

הימים היו קשים במיוחד, מותה, גירושים קשים, מצוקה כספית. מעטים ידעו את האמת.

פחות ממעטים עזרו באמת. כולל קרובים. על הנייר.

אבא שלי יבדל"א היה ונשאר מסוכסך אתה גם אחרי מותה. באותה עוצמה. עד היום. אפילו יותר משהוא מסוכסך עם עצמו.

הפחדים שהיו לי בתקופה ההיא היו 'להישאר הומלס' וש'המשפחה תתפרק'.

והיום זה בעצם קרה (ע).

לראשונה מעולם היינו באזכרה לזכרה (ערב יום השואה , כל כך קל לזכור) רק טל ואני.

שיא האינטימיות עם המצבה, עם הזכרון.

טל לא פגשה אותה בעצמה. רק דרכי, דרך מי שאני. ואין ספק שהחלקים האהובים עלי בעצמי הם אלו שהיא משתקפת בהם.

אלו היו רגעים קסומים, יחס נטו, אמיתי. מהאזכרות שאזכור.

זאת גרעיניות בעיני,

שם בעצם הגרעין והלב האמיתי של היחס.

אבא שלי, כל מיני עניינים

%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%99

אבא שלי כל מיני עניינים לי אתו, זכרונו לברכה.

אוקסמן אמיתי זה, איש השור פרקסלנס.

כמה דברים לימדני אבי:

אצלהם היו אוכלים קודם את המרק כיוון שאם יהיה פוגרום עם הבשר אפשר לברוח..

ככה היינו שומעים בארוחות הערב, לפעמים לפני המרק, תמיד היה בשר על השולחן.

כמה פתגמים לימדני אבי:

בלול, תרנגולת שמראה סימני חולשה כל שאר התרנגולת ינקרו אותה למוות.

בתכלס אפשר לנקות ממזרים בכסף .

לא מתים כל כך מהר.

*******************************************

מילים שכתבתי עליו, כשעוד היה בחיים.

*****************************************

אבא שלי

כל מיני

דברים וחפצים

ואפילו כסף

שאין

למשל שניצל

שזה

חזה עוף

על מחבת

מטוגן

או פילה בקר

מוברח במזוודות,

מארצות שיותר טוב בהן

(אפילו לפרות מתות)

אבא שלי

הכניס את היד

שלו

לכיס

שלי

ושם

שם

חמשת אלפי שקלים,

בזמן

במזומן

ברגע ההוא

זה היה כל הזמן

כל העולם.

לאבא שלי יש תחביבים

קשים

לפרק עופות

לבחור בהם

אחד אחד

בהקפדה

פחות חשוב לו

החברים

שאפילו קלפים הם

הפסיקו

לשחק למשל

או סתם לשלוף

ולהבין.

ולחברים

יש גבולות ברורים

שזה מגביל

ודם זה לא מים

הוא תמיד אומר

והתכוון לקשר בין

הילדים שלו

שזה אנחנו האחים

שהתפזרנו מהתחלה

ולפעמים אנחנו

כאילו נפגשים.

והוא כל הזמן,

לא מפסיק להזכיר

שלא …

הוא הכי אוהב

שלא

לא מתים

כל כך מהר,

עברו הרבה שנים מאז המלחמה

ההיא

שהוא לא מרבה לדבר בה

רק לנכדים הוא מגלה

שהיה בכלל כאב

ואמא שלו הייתה תופרת

ולכן הוא שרד

הייתה לוקחת ממקום למקום

את המכונה

שהצילה אותם

מהמכונה הנאצית.

לאבא שלי יש את המפתח

לכאב הכי עמוק

שלי

ואני סוגר

והוא פותח

את הכאב

שזה

המנעול של

כאילו

שאין אתמול בעולם

כאילו שלא אמרתי לו

שוב ושוב

תפסיק

זה לא יעשה אותך

יותר ממה

שאתה

כבר לא.

עוד מקליוסטרו:

הקוסם · Wonders · אקדמיית הקסמים · בר/בת מצווה · חדרי בריחה · Cagliostro · Magus Buzz