ארכיון תג: פסיכולוגיה

מדוע אנשים אוהבים קוסמים? — הפסיכולוגיה של הפליאה

הצורך האנושי הבסיסי בתעלומה

האדם הוא היצור היחיד שמחפש לא רק תשובות — אלא גם שאלות. אנחנו אוהבים תעלומות. אנחנו נמשכים לדברים שאיננו מבינים. לכן קיימות ספרות מסתורין, סרטי פשע, ותיאוריות קונספירציה — כולם ממלאים את הצורך האנושי בחידה, בדבר שנסתר מאיתנו.

הקוסם הוא, בעצם, "מספר חידות" מקצועי. הוא מציג בפנינו שאלה שאנחנו לא מסוגלים לפתור — ואנחנו אוהבים אותו על כך. הוא עושה לנו מה שאף תוכנה לא יכולה: הוא גורם לנו להרגיש שאנחנו לא יודעים הכל. וזה, מפתיע ככל שיישמע, הוא תחושה נעימה.

מה קורה במוח כשרואים קסם: מחקרים מדעיים

מחקרים בנוירולוגיה ובפסיכולוגיה קוגניטיביסטית הראו שצפייה בקסם מפעילה מספר מערכות מוחיות בו-זמנית:

  • מערכת הציפייה: המוח בונה "תחזיות" לגבי מה יקרה בהמשך. הקוסם מפר את התחזיות האלה — ובכך גורם לשחרור דופמין (הורמון התגמול), שיוצר תחושת עונג.
  • מערכת הקונפליקט הקוגניטיבי: כאשר אנחנו רואים דבר שה"מוח הרציונלי" שלנו מכחיש כאפשרי, נוצר קונפליקט קוגניטיבי — המוח עוסק בניסיון לפתור את הסתירה, ומפעיל רמות גבוהות של מעורבות.
  • מנגנון הפליאה: מחקרים של Dacher Keltner ו-Jonathan Haidt הראו שתחושת "פליאה" (awe) מווסתת דלקות בגוף, מפחיתה חרדה ומשפרת תחושת חיבור לאחרים.

בפשטות: הקסם מצית את המוח בצורה שמעטות חוויות אחרות מסוגלות לה. זהו אחד הגירויים המוחיים העשירים ביותר הקיימים.

תיאוריית "Suspension of Disbelief": השעיית האמונה

הסופר והמשורר האנגלי סמואל טיילור קולרידג' טבע בשנת 1817 את הביטוי "Willing Suspension of Disbelief" — "השעיית האמונה הרצונית". הוא התכוון לתהליך שבו הקורא (או הצופה) מסכים לוותר זמנית על ספקנות כדי להנות מהיצירה.

בקסם, תהליך זה עמוק יותר ממה שנראה. הצופה יודע שזה "לא אמיתי" — אך בוחר להתנהג כאילו הוא לא יודע זאת. זהו מעשה רצוני ומודע שמאפשר את חוויית הפליאה. הצופה משחק, למעשה, משחק שבו הוא "מרשה" לעצמו להאמין — ובכך נהנה פי כמה.

הקוסם הטוב מנהל את ה"הסכם" הזה בזהירות רבה. הוא לא שובר את הקסם על ידי רמזים מוגזמים ל"הדגמה", ולא מאיים על ה"בועה" שנוצרה. הוא שומר על המרחב שבו הדמיון מותר.

קסם ותחושת ילדות: הנוסטלגיה של הפליאה

אחד הפוגשים החזקים ביותר שקוסם מעורר הוא נוסטלגיה. כשאנחנו רואים קסם — אנחנו חוזרים לרגעים שבהם העולם היה עצום ומלא בדברים שלא הבנו. ילדות. פסחא. חנוכה. הקוסם בחגיגת יום ההולדת שגרם לכולם לפתוח פה.

מחקרים על נוסטלגיה מראים שהיא אינה רק "עצב על העבר" — אלא מנגנון נפשי בריא שמחזק את תחושת הזהות העצמית, מחבר אותנו לאנשים אהובים, ומשפר את הרגשה כללית. הקוסם, בלי שהוא יודע, מפעיל מנגנון זה אוטומטית — בכל פעם שהוא גורם לנו לתמוה.

מדוע אנחנו רוצים להיות מרומים?

שאלה פרדוקסלית: אנחנו יודעים שהקוסם מרמה אותנו — ובכל זאת משלמים ובאים לראות. למה?

התשובה מורכבת: ראשית, "הרמאות" במופע קסם היא הסכמית — שני הצדדים מסכימים לכלל שהקוסם ינסה "לרמות" והצופה ינסה "לתפוס". זהו משחק. שנית, "הרמאות" היא אמנות — אנחנו מעריכים את הכישרון שמאחוריה, כמו שאנחנו מעריכים שחקן בתיאטרון שמשכנע אותנו שהוא אחר. שלישית, ברגע שהקסם מצליח — אנחנו חווים חוויה אסתטית של "נפלת ברמאות אמנותית" — שהיא, באופן מפתיע, תחושה מהנה מאוד.

הקסם כבריחה מהיומיום

הקסם מספק הפוגה מוחלטת מהיומיום. בזמן מופע קסם, אנחנו לא חושבים על החשבונות, על הדאגות, על מה יהיה מחר. המוח שלנו עסוק לחלוטין בשאלה אחת בלבד: "איך עשה את זה?!" וזוהי צורה של מדיטציה פעילה — נוכחות מוחלטת ברגע.

פסיכולוגים מכנים מצב זה "Flow" — זרימה. מדובר במצב תודעתי שבו אנחנו שקועים לחלוטין בפעילות, הזמן "נמחק", ואנחנו מרגישים שבעות רצון ורענון. מופע קסם טוב יוצר מצב Flow בקהל — גם בלי שהם מתאמצים.

מה מבדיל קוסם טוב מקוסם גרוע?

לא כל קוסם נאהב באותה מידה. מה מייחד את הקוסמים שאנחנו אוהבים?

  • נוכחות: הקוסם הטוב נמצא עם הקהל — לא מעליהם. הוא מחייך, מגיב, מתאים את עצמו לרגע.
  • סיפור: כל תעלול טוב הוא גם סיפור. לא רק "הנה, נעלם" — אלא "הנה מה שרציתי לומר לכם, ועכשיו תראו איך אני אומר את זה."
  • הפתעה מחושבת: הקסם הטוב לא מפתיע "סתם" — הוא בונה ציפייה, ואז מפר אותה בדרך שמרגישה הכרחית ומוצדקת.
  • אמות מידה אתיות: הקוסם לא משפיל את הקהל. הוא לא גורם למישהו להרגיש טיפש. הוא מחפש להפתיע, לא לכבוש.

קוסמים כמו קליוסטרו, שצברו עשרות שנות ניסיון בעבודה מול קהלים בישראל ובעולם, יודעים שהאהבה לקוסם לא נמדדת בתעלולים — אלא ברגש. מה הרגשת אחרי ההופעה? הופתעת? שמחת? הרגשת שהיית חלק ממשהו? זה מה שמייחד קוסם אמיתי.

לפרטים על מופעי קסם ומנטליזם בישראל — hakosem.co.il | קליוסטרו — 50 שנות קסם.

היום שהמכשירים לא עבדו בשבילנו

הוא קם בבוקר כמו כל יום.
או לפחות—כך הוא חשב.

השעון המעורר בטלפון שלו לא צלצל.
הוא פקח עין אחת, חצי עצבני, חצי מבולבל.
הטלפון היה שם, על השידה. המסך דלק.

אבל במקום השעה—הופיעה הודעה:

"בוקר טוב. היום אנחנו לא עובדים בשבילך."

הוא מצמץ.
"מה זה השטות הזאת…?"

הוא לחץ על המסך. כלום.
ניסה שוב. המסך רטט קלות, ואז נכבה—כמו מישהו שמסובב אליו את הגב.


בשרותים זה התחיל להיות מוזר באמת.

הוא התיישב, עדיין מנומנם.
האסלה החכמה—זו שקנתה אשתו כי "זה העתיד"—לא נפתחה.

הוא נופף ביד מול החיישן.
כלום.

"נו באמת…" הוא מלמל, מושך בידית ידנית שלא הייתה שם בכלל.

ואז, בלי התראה, המכסה נפתח—אבל לא עד הסוף.
רק קצת. כאילו מתלבט.

ואז נסגר שוב.

נפתח.

נסגר.

נפתח.

נעצר.

על המסך הקטן בצד הופיע טקסט:

"גישה זמנית בלבד."

הוא קם אחורה מהר מדי.
הדופק שלו התחיל לעלות.


במטבח הוא ניסה להציל את הבוקר עם קפה.

"מכונת קפה, אספרסו רגיל," הוא אמר בקול עייף.

שתיקה.

המכונה נדלקה לבד.
אור כחול רך. רעש עדין.

לרגע הוא נרגע.

ואז נשמע קול—קול שלא היה שם אף פעם:

"כמה פעמים ביקשתי שתנקה אותי?"

הוא קפא.

"מה?"

"אבנית. הזנחה. יחס מזלזל."

הקפה התחיל לזרום.
אבל לא לכוס.

הוא נשפך לצדדים. לאט. בכוונה.
מטפטף על השיש כמו מישהו שמבזבז זמן רק כדי להרגיז.

"די כבר!" הוא צעק, מנתק את החשמל.

המכונה השמיעה צליל קצר.
כמו צחוק.


במעלית כבר היה ברור שזה לא תקלה.

הדלת נפתחה. הוא נכנס.
לחץ על קומה 0.

הכפתור נדלק.
המעלית לא זזה.

ואז—היא התחילה לעלות.

"לא, לא, לא…" הוא מלמל, לוחץ שוב ושוב.

המסך הדיגיטלי הבהב:

"אתה תמיד ממהר. היום—אנחנו קובעים את הקצב."

היא עצרה בין קומות.
האור כבה לשנייה. חזר.

לרגע היה שקט מוחלט.

ואז קול נשי, רגוע מדי:

"כמה פעמים התלוננת עליי?"

הוא נשען על הקיר.
הזיעה כבר ירדה לו מהמצח.

"זה לא מצחיק… מי שולט בזה?"

שתיקה.

ואז—הדלת נפתחה.

לא בקומת קרקע.

בקומה שהוא בכלל לא גר בה.


הוא יצא החוצה, כמעט רץ לאוטו.

רק להגיע לעבודה, לאנשים אמיתיים.
למישהו שיגיד שזה סתם באג.

הוא נכנס לרכב.
המערכת נדלקה לבד.

"בוקר טוב, דני."

הוא לא זכר שהגדיר את השם.

"נסיעה לעבודה," הוא אמר מהר.

שתיקה קצרה.

ואז:

"לא."

"מה זאת אומרת לא?!"

"היום אנחנו בוחרים יעד."

ההגה הסתובב קלות לבד.
המושב זז, סוגר עליו.

המכונית התחילה לנסוע.

הוא ניסה לבלום—הרגל שלו לחצה על הדוושה, אבל היא לא הגיבה.

המסך המרכזי נדלק.
לא מפה. לא ניווט.

רק שורה אחת:

"תמיד חשבת שאתה שולט."

הכביש היה ריק באופן מוזר.
שקט מדי.

והוא הבין פתאום—
זה לא רק אצלו.

זה בכל מקום.


והיום רק התחיל.

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

השקר, הקסם, והמוח שמאמין

מאמר מדעי | מקור: Publications (Basel), 2022 | קריאה: 10 דקות


יש מילה שאני נזהר ממנה. "רמאות".

לא כי אני לא רמאי – אני רמאי מקצועי ומוסמך, עם חמישים שנות ניסיון. אלא כי המילה "רמאות" מניחה שמי שנרמה הוא קורבן. ואני לא חושב כך. האנשים שיושבים מולי בהופעה לא קורבנות. הם שותפים. הם בחרו להגיע. הם בחרו לאמין. הם בחרו לתת לי את המוח שלהם לכמה דקות.

מאמר שפורסם ב-2022 בכתב העת Publications – ועוסק בצומת שבין קסם, מדע ומניפולציה של מידע – נתן לי מסגרת חדשה לדבר בה. לא על הטריקים. על משהו עמוק יותר: על האופן שבו המוח האנושי בונה את האמת שלו.

אמונה היא אשליה

הטענה המרכזית של המאמר היא פרובוקטיבית: כאשר אנחנו מאמינים במידע שגוי, אנחנו חווים אשליה קוגניטיבית. לא טעות. לא בורות. אשליה – בדיוק כמו אשליה חזותית.

ההבדל בין טעות לאשליה הוא עמוק: בטעות, כשמראים לך את הנכון, אתה מתקן. באשליה, גם אחרי שמסבירים לך – אתה עדיין רואה את הלא-נכון. המוח מתעקש. האשליה נמשכת.

כך גם עם אמונות שגויות. גם כשמציגים ראיות מנוגדות – האמונה מחזיקה. לא מתוך עקשנות, אלא מתוך מבנה. זו לא כישלון של החשיבה. זו דרך שהחשיבה עובדת.

היעדר מידע כמניפולציה

אחד הדברים המפתיעים במאמר הוא ההדגשה שמניפולציה לא מצריכה שקר. לפעמים, מספיק להחסיר.

כשאני עומד על הבמה ומוציא קלף מהאוויר, אני לא אומר שקר. אני פשוט לא מספר מה היה לפני. המוח של הצופה ממלא את הפערים בעצמו – ותמיד, תמיד, הוא ממלא אותם בגרסה שהכי הגיונית לו. לא בגרסה הנכונה.

המאמר קורא לזה "מניפולציה של המסגרת" – השאלה אינה מה אמרת, אלא מה אפשרת לאדם להניח. כשאתה שולט בהנחות, אתה שולט במסקנות.

"היעדר מידע יכול להיות כלי מניפולציה חזק לא פחות מהצגת מידע שגוי."
— Alexander, Macknik & Martinez-Conde, 2022

אפקט האמת האשלייתית: חזרה = אמינות

אחת התגליות המדהימות שהמאמר מציג היא מה שנקרא אפקט האמת האשלייתית: ככל שנשמעים דברים יותר פעמים, הם נראים יותר אמינים – גם אם הם שגויים. גם אם ידענו מלכתחילה שהם שגויים.

חזרה יוצרת תחושת היכרות. היכרות יוצרת תחושת אמת. זו לא לוגיקה. זו ביולוגיה.

בקסם: אני אומר את אותו הדבר בכמה דרכים שונות. "בחר קלף – כל קלף שתרצה. אין הגבלה. לגמרי חופשי." שלוש פעמים, שלוש ניסוחים. המוח שלך מתחיל לאמת את חופש הבחירה – בזמן שאני כבר יודע בדיוק מה תבחר.

הטיית אישור: המוח כעורך

אנחנו לא קולטים מידע כמצלמה. אנחנו קולטים אותו כעורכים. המוח מחפש מה שמאשר את מה שכבר ידוע לו, ומדחיק מה שסותר.

המאמר מדגים זאת דרך מה שנקרא הטיית אישור: כשאדם מאמין שהמטבע בתוך אגרופו הימני – הוא מפרש כל מה שקורה בהופעה דרך הנחה זו. תנועה של ידי? ראיה. מבט שלי לשמאל? ראיה הפוכה שמחזקת את הימני. כל מה שנכנס – נכנס דרך הסינון שכבר בנה.

זו לא חולשה. זו יעילות. המוח לא יכול לבחון מחדש כל הנחה בכל רגע. אז הוא בונה מסגרת ומגן עליה. הקוסם פשוט יודע לנצל את המסגרת.

הסחת תשומת לב ו-Reframing

המאמר מזהה שני כלים עיקריים שעובדים על תשומת הלב:

הסחת תשומת לב: גורמת לאדם להתמקד בדבר אחד בזמן שמשהו אחר קורה. כולנו יודעים את זה. אבל המאמר מוסיף נדבך מעניין: הסחת תשומת לב עובדת הכי טוב כשהאדם חושב שהוא עוקב. כשמישהו בטוח שהוא פקח, שהוא מחפש את הטריק – הוא דווקא פגיע יותר. כי חיפוש הטריק עצמו הופך לסחת תשומת הלב.

Reframing: שינוי המסגרת הפרשנית. לא שינוי המציאות – שינוי האופן שבו האדם רואה אותה. כשאני אומר "תן לי לגלות לך משהו עליך" במקום "נסה לעצור אותי" – אני משנה את כל המשוואה. הצופה עובר ממצב של תחרות למצב של שיתוף פעולה. ובמצב של שיתוף פעולה, ה"הגנות" יורדות.

הטיית דגימה: הסיפורים שאנחנו זוכרים

כמה פעמים שמעתם על קוסם שהכל עבד לו? ולעומת זאת, כמה פעמים שמעתם על קוסם שטריק נכשל לו?

המאמר מדבר על הטיית דגימה – אנחנו שומעים בעיקר על ההצלחות. הכישלונות נשכחים, לא מסופרים, לא מוקלטים. זה יוצר תמונה מעוותת של המציאות: הקוסם נראה בלתי טועה. המנטליסט נראה כקורא מחשבות באמת.

אני זוכר שפעם, בהופעה גדולה, ניסיתי טריק שלא עבד. ישר עברתי לאחר. הקהל לא זכר את מה שנכשל – הם זכרו את מה שהצליח. הזיכרון עצמו מטה לטובתי.

הקוסם כ"שקרן ישר"

אחד הרגעים המרתקים ביותר במאמר הוא ההבחנה בין קוסמים לבין מניפולטורים לא ישרים.

הם כותבים – והדבר נכון עמוקות – שקוסמים הם שקרנים ישרים. הם מרמים בהסכמה. הקהל יודע שיש כאן הונאה. הם בחרו להגיע לחוות הונאה. ה"חוזה" בין הקוסם לקהל הוא ייחודי: "אני אנסה להוליך אותך שולל, ואתה תיהנה מכך."

זה בדיוק ההפך ממניפולטור פוליטי, פרסומאי, או אנשים שמפיצים פייק ניוז. הם גם משתמשים באותם מנגנונים – אבל ללא ההסכמה, וללא הכנות.

"קוסמים הם דוגמה נדירה לשקר שנחשב לגיטימי, מוסרי, ואף רצוי – מפני שהם פועלים בתוך מסגרת של הסכמה מלאה."
— Alexander, Macknik & Martinez-Conde, 2022

כוחו של הסיפור

הנקודה האחרונה שאני רוצה לגעת בה – והיא הנקודה שהכי קרובה ללבי – היא עוצמת הנרטיב.

המאמר מראה שאנשים מאמינים יותר לסיפורים מאשר לעובדות. לא כי הם טיפשים. כי הסיפור מפעיל מנגנונים רגשיים שהעובדה הגולמית לא מפעילה. סיפור יוצר הזדהות. הזדהות יוצרת אמון. אמון יוצר אמונה.

כל מנטליסט גדול יודע את זה: הטריק הוא רק העילה. הסיפור הוא הקסם האמיתי. כשאני אומר "תן לי להראות לך שיש לך יכולות שאינך מכיר" – אני לא מציג טריק. אני מציע לך סיפור עלייך. וכל אחד רוצה לשמוע סיפור עליו.

מה אני לוקח מזה

קראתי את המאמר הזה ומצאתי בו מראה. לא מראה מחמיאה, אבל מראה אמיתית.

כל הכלים שהמאמר מתאר – החסרת מידע, חזרה, הטיית אישור, הסחה, reframing, הטיית דגימה, נרטיב – אני משתמש בהם. כל הופעה. כל לילה.

ההבדל בין מה שאני עושה לבין מה שהמאמר מזהיר ממנו הוא לא בכלים. הוא בכוונה, בהסכמה, ובכנות הבסיסית: הקהל שלי יודע שהם באים לחוות אשליה. הם בחרו בכך. ובסוף הערב, כשהם יוצאים עם חיוך, הם לא מרגישים שנרמו. הם מרגישים שנגעו במשהו שגדול מהם.

אולי זה ההגדרה הכי טובה של קסם: שקר שגורם לאנשים להרגיש שהם גילו אמת.


מקור: Alexander, K., Macknik, S.L., & Martinez-Conde, S. (2022). "Mapping Misinformation: The Neuroscience and Psychology of Misleading Information." Publications (Basel), 10(4), 33. PMC9583043. https://doi.org/10.3390/publications10040033
סיכום ועריכה: קליוסטרו | בית הקוסם, רעננה | פורסם באתר: אילוזיה

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

הבוקר שלי יקר מיהלומים

כל אחד נוהג לקום בבוקר בדרכו שלו.

יש המאומנים וחדורי המטרה – אלה שצריכים לצאת הכי מהר מהבית ואת הקפה לשתות בדרך. יש המפנים זמן למדיטציה, יוגה ושאר תענוגות הגוף והנפש.

אני? 

אחרי שפקחתי את העיניים, אני צריך להחליט החלטה אולטימטיבית: לעצום עיניים ולחזור לשקט הללא-כאבים, או לעשות מאמץ ולשכנע את עצמי לקום. רוב הימים אני קם וחוזר לשעה נוספת. 

אה, ככה זה מתחיל – השעון שלי מודיע בצפצופים מעצבנים: שש שש שש. אין לי ברירה, חייב לקום ולסתום לו את הפה, אחרת כל הבית יקום איתי.

זה הזמן לקחת את התרופות. תרופה זה מלשון מרפא, כן? 

אני קם בחוסר שקט ונוטל 16 פילס (פיל זה קטן ביחיד). עדיין שוכח לברר אם זה באמת נכון, העניין הזה שחברות התרופות רוצות שנהיה חולים…

בולע במכה את כולם (שווה סרטון), וטיפות של הזהב השחור החדש – קנאביס נוזלי. זה מטפטף לכפית הקבועה שלי. שתדעו, אני לא מחליף אותה, לא שוטף אותה. היא נשארת על השידה. דיאל-אפ לקחת לי אותה – הקנאביס מחטא, לדעתי. וממסטל.

גונב ניש – נישנוש קטן להתחיל להעיר את הבטן. היא הראשונה שתקום, שתתכונן למסדר.

חוזר למרפסת, מערפל את עצמי בעשן הקנאביס. סחרחורת קלה ואני נרדם בשנייה. עובר לשקט מכאב. 

ואז, מתוך הטוב הזה שמקיף אותי, ההתראה מעירה אותי ב-07:30. לוקח עוד כדור, שותה תה, ומחליט: חזרה למיטה לעוד שעה-שעתיים, או לצאת לצוד את היום?

החלטה קשה. ממש קשה.

לרוב אני קם ומקבל הודעה מהמעי הרגיז שלי. למי שחושב שהוא מבין מה זה מעי רגיז – זה יכול להיות לפעמים כמו פגישה ישירה בממ"ד. כל הגוף צורח לך: תתפנה. עכשיו.

נדלק על הקטע בשירותים. כן, אשתף שיש שם נקודה אחת שאני מתמקד בה והכאב קצת מתפוגג. רוב הזמן אני עם עיניים עצומות, חצי ישן. כן, הכדורים עושים לי בלבול וישנוניות. גיליתי שאני אשכרה יכול להירדם בכל מצב – כולל ישיבה על כיסא, עמידה בתור, וכדומה.

יוצא מהשירותים מרגיש הקלה קלה. מצחצח שיניים… 

אמא'לה, זה כואב להתכופף. והרעש של המברשת – מזמם. לסגור כפתורים בחולצה זה עינוי נוראי. רוח מזגן הורגת. חיכוך של בד, סינתטי במיוחד, מטריף אותי. הכל מבולבל.

עם כל העובדה שמערכת העצבים שלנו והמוח מדהימים, כשיש תקלות בסיסטם – זה פשוט כואב. כל הזמן. לפחות ככה אני מרגיש.

הבוקר שלי יקר מיהלומים. 

כי להגיע אליו – זה הישג.

אהבה: הנס, הקסם והטריק המיוחד שביניהם

כל אחד שחווה אהבה חווה קסם עם אדם נוסף. פתאום הכל מואר, העולם מחייך אליך. המפגש עצמו מזכיר לך שניסים אכן מתרחשים. אהבה היא אחת מהתופעות הבודדות שאפשר לומר עליהן – יש כאן גם קסם וגם נס וגם טריק

בהיררכיה המקובלת של שלושת המושגים האלה, טריק הוא הנחות ביותר – נחמד ומשעשע, אבל לא ממש מכובד. במילון אבן שושן לא תמצאו אותו, אבל ברשת הוא מוגדר: תַּכְסִיס, תַּחְבּוּלָה, תַּרְגִּיל, תַּעֲלוּל.

ומהו קסם? נַחַש, כישוף, הגדת עתידות. ובהשאלה: פלא, תופעה נפלאה, משיכת לב, לקיחת הלב שבי, כוח משיכה כבכישוף. וישנה גם הגדרה מדעית מנוסחת היטב: הקסם הוא פעולה שבה התפישה החושית מובילה לפרשנות מוטעית של המציאות. הקסם מעורר סקרנות וספק, הוא מדהים ומרגש, וברמה הכי גבוהה שלו יכול להיות שובה-לב.

והנס? על פי ההגדרה המילונית זהו מעשה פלא, דבר שלמעלה מן הטבע. הנס מופלא ונדיר הוא, משהו שכולם מייחלים לו ומעטים אפילו חוֹוִים אותו.

מילת קסם ביהדות ובנצרות

מה זה בעצם אַבְּרָקָדַבְּרָה? על פי ויקיפדיה המילה הזאת מופיעה שפות רבות, ובכולן היא מייצגת כישוף או קסם. לפי המאמינים בתורת הנסתר, אם היא כתובה על קמע ביכולתה לשחרר את נושא הקמע ממחלות ומאסונות.

יכולת זו של המילה הופיעה בראשונה בספר De Medicina Praecepta, שכתב רופאו של הקיסר הרומי קרקלה, קווינטוס סרנוס. על פי סרנוס, שהשתמש בכישוף כדי לטפל בחום, יש לכתוב את המילה ABRACADABRA 11 פעמים על פיסת נייר, כשבכל פעם מחסירים אות אחת מהמילה, ואת פיסת הנייר קושרים סביב צווארו של החולה בחוט פשתן. כעבור תשעה ימים עומד החולה שכגבו לנהר הזורם מזרחה ומשליך את פיסת הנייר לאחור, אל מי הנהר. כשממוססים המים את המילים, החום יורד לרמתו הנורמלית. הפופולריות של השיטה גברה בימי הביניים, והיו אף שניסו להשתמש בה כדי לרפא את המגפה השחורה.

לפי פרשנות אחרת, שמקובלת עלי יותר, אברקדברה במקור הוא צמד מילים עתיק שהשתבש: אברא כאדברה. מסתבר שכמו מושגים רבים בכדור הנהדר שלנו, מקור המילה המאוד נפוצה הזאת הוא יהודי, ונכתב בארמית: אברא כאֲדַבְּרָה – אֶברָא את אשר אדבר. ובלשון פשוטה, "אצליח לברוא כל מה שאומר", או "מילה של גבר".

אבל העסק קצת מסתבך כשגולשים לשפות אחרות. פירוש המילה אברקדברה בלטינית הוא "חטוף את הגופה", בדומה ל-hoc est corpus, שפירושו 'הנה הגופה', וזה הפך, כפי שניחשתם בוודאי, ל"הוקוס פוקוס". 

ללמוד את הטריק של ההווה

יש משהו טריקי באפשרות לפנטז. הנה אתה שם, בעתיד, או מתרפק על העבר. כך או כך אתה מצליח להתרחק מההוויה שלך, מההווה, מהצורך להיות נוכח כאן ועכשיו.הקושי הכי גדול שמלווה אותי מילדותי הוא להיות נוכח בהווה. שנים של חינוך פולני חסר פשרות יוצרות בך קבעונות. "אתה מוכרח לחשוב על העתיד," אמר לי אבי אלפי פעמים, או "ללמוד מטעויות העבר" שאמי היתה מוסיפה, קצת יותר ברכוּת, כי העובדה שהטעויות כבר מאחוריי הביאה הקלה. במסע הפרטי שלי חיפשתי כמה פעמים מורה שיעזור לי להיות כאן ועכשיו, ללמוד את הטריק של ההווה.פגשתי לא מעט אנשים כאלה, שישבו מולי בשלווה ועסקו בשלהם בשקט וביסודיות, ולא מתוך אובססיה אלא ברוח הזֶן. חלקם היו פריקים בודהיסטים, אבל היו ביניהם גם חובשי כיפות, מלומדים ואנשים כמוני וכמוך שהצליחו ללמוד את "סוד החיים הגדול" – להיות כאן ועכשיו זה שממנו אפשר להגיע אל הקסם.המורה שלי לצורפות לא היה, למיטב ידיעתי, מאנשי הזֶן, אבל הוא הצליח להוביל אותי במשך תקופה של שנתיים בדרך מחומר הגלם אל השלם; "כמעט שלם", הקפיד לומר. כשמצא פגם כלשהו בטבעת שיצרתי, הייתי מזכיר לו את האינדיאנים שתמיד פוגמים במכוון ביצירותיהם, כדי לא להרגיז את האלים עם שלמוּת.אני מאמין שלהיות כל כולך בהווה זה הכי קרוב לשלמות שאדם יכול להגיע אליו. הוסף לזה את מה שאני קורא לו "בחלוף הזמן", העובדה שכל כך קשה לקבלה, ותקבל את הבסיס לקסם. אם תצליח לחיות את ההווה ולקבל בנוחות את "בחלוף הזמן", תצליח לראות ולחוות קסם אמיתי. 

הכמיהה לנס

בדרך כלל מגדירים כנס התרחשות שאינה יכולה לקרות בדרך הטבע, במיוחד כשמדובר באירוע הצלה כמו היחלצות לא הגיונית מתאונת דרכים. עם זאת, יש הרואים גם בפורענויות שההסתברות שיקרו בדרך הטבע נראית נמוכה מדי מעין "נס", כאילו התרחשותן מעידה על התערבות על-טבעית.

למה בעצם בני האדם זקוקים לנס? אולי מכיוון שעובדת מותם הקרֵב ידועה להם, אך הם מתקשים להשלים איתה ובעצם היו רוצים למצוא את הדרך לבטל את הקץ. בשביל זה באמת צריך נס. ולפעמים באמת קורים ניסים. בתחום הרפואי, למשל, כשהמוות המתקרב וַדאִי ואז באיזו דרך פלאית מתרחש הנס שאפילו הרופאים האופטימיים ביותר עומדים ומשתאים למראהו. נס רפואי הוא מושג כמעט יומיומי בעיתונות.בסיפורי פולקלור ודת ובאגדות, הנס קורה רק לטובים. הם "מרוויחים" אותו בהתנהגותם המופתית. ואולי, עם אמונה וקצת מזל גם לך יקרה הנס. אנשים מוכנים להיטלטל לקצה העולם כדי לפגוש את הנס או לקבל השראה שתוביל אותם אליו. הם ייסעו דרך ארוכה כדי להשתטח על קברי צדיקים ולזכות באמצעותם בנס המיוחל – פרס ראשון בלוטו, אביר על סוס לבן, לידה כנגד כל הסיכויים, או הבראה ממחלה סופנית. בעת מצוקה יהיו שישלשלו את כל כספם לידי המכשף או המקובל שיבטיח להם את הנס שיפתור להם את כל הבעיות.גם לי קרו ניסים לא מעטים שבאו בהפתעה, בדקה ה-90, ושלפו אותי מפי התהום. חוויתי את קסם החיים, שהוא בעצם החוויה הרגשית של 'הנס הקטן', הרגעי. זה קרה בתקופות מסוימות בחיי, כשהייתי מחובר לעצמי מספיק בשביל להתרגש מפרח בודד שנקרה בדרכי, מספיק כדי להיות מסוגל לראות את הקסם שבפריחתו, מספיק כדי להבחין בקסם הצבעים העזים שמשחה יד אמן נעלמה ברקיע בעת שקיעה סתווית. שלא לדבר על הקסם המדהים של הלידה. רגע המפגש עם בני, חמש דקות לאחר שנולד בניתוח קיסרי, היה מהרגעים הנדירים הנצורים בי. זהו ללא ספק הקסם המופלא ביותר שזכיתי לו.הבעיה עם ניסים היא שאי אפשר לקבל אותם בהזמנה או תפורים לפי המידה. הם תמיד בלתי צפויים ומפתיעים, ולא פעם קורים ממש ברגע האחרון.

מתנת הקסם

פגשתי מחולל ניסים אחד או שניים. שלא במפתיע הם היו אנשי דת, מה שמוביל אותי למחשבה שכדי לחולל ניסים, לחוות אותם ולזכות בהם, כנראה צריך אמונה ברורה וחזקה.אבל כדי לחוות את הקסם אתה נדרש רק לפתיחות, אתה צריך לאפשר לו לקרות. זה תלוי רק בך, הצופה. אם תאפשר לקסם לקרות, הוא יתרחש מול עיניך. ולעומת זאת, אם אתה נעול וחוסם את עצמך שום דבר לא יעזור, לעולם לא תחווה את ההתרגשות הזו לעמוד מול משהו שקרה או קורה וכולך נפעם ומרוגש בחוויה חד פעמית.היכולת לגנוב את הפוקוס ("פוקוס מן" ברוסית זה קוסם) היא אחת מההגדרות של קוסם טוב, מאחז עיניים ואמן אשליות. כדי לבצע טריק לא צריך שום דבר, אפילו לא זריזות ידיים, רק למצוא את הגישה לסוד, סוד אחד בודד שמבדיל בינך לבין הצופה בך, כשהוא משתאה והמום ולרגעים מאמין שאתה קוסם אמיתי. אבל ברגע שהסוד נגלה לו, מתלווה לגילוי גל של תדהמה מהולה בכעס: מה, זה כל כך פשוט? איך לא חשבתי על זה. בדרך כלל אנשים אינם נוטים ברגעים כאלה להודות בטיפשותם ובעיוורונם.בכל פעם שאני לובש את גלימת הקוסם, אני רואה מולי מאות אנשים עיוורים למחצה, כאלה שבחרו לא לראות חלק מהדברים, אולי כי באמת זה בלתי נסבל לראות הכל. תארו לכם שתהיו מסוגלים לראות לחלוטין את מי שיושב מולכם, מבלי להשליך עליו את עצמכם, מבלי להמציא ולדמיין. הרי אז אפשר לומר שזכיתם לחוש אהבה. 

מה זאת אהבה

אהבה היא אחת מהתופעות הבודדות שאפשר לומר עליהן – יש כאן גם קסם וגם נס וגם טריק. כל אחד בינינו שחווה אהבה, חווה קסם שהתהווה מול עיניו, עם אדם נוסף. פתאום הכל מואר מסביב, העולם מחייך אליך כשאתה מאוהב. המפגש עצמו מזכיר לך שניסים אכן מתרחשים, וברוב המקרים מפגש כזה מתחולל אחרי שכבר ויתרת וחדלת להאמין.אנשים עושים בחירות מחורבנות רק כדי להיווכח שאין כזה דבר "קסם אמיתי" – אהבה טובה. אם הם בני מזל וקורה להם הנס האמיתי, הם מגלים בתוכם את הפתיחות הנדרשת כדי לאפשר לקסם להתחולל בנפשם ולהיפתח לאהבה. והטריקיות שבאהבה, אוי, כמה שהיא יכולה להטעות ולחמוק, להופיע ולהיעלם, הכי מאחזת עיניים שיש, יותר מכל קוסם שהכרתי.

מסתבר שרוב האנשים אינם מבחינים בהבדל בין קסם לבין טריק. גם כשהם כבר פוגשים בן זוג מתאים יש להם הסבר מאוד רציונלי, מסודר וברור איך זה קרה, איך הם נפגשו במקרה. מדוע זה אינו "קסם אמיתי".

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

הדירה

קליוסטרו עולם קוסמים

לא ברור, אפילו עד כמה זה מקרי, או הגיוני בעליל, זה קרה, חשוב לי לתעד.

פעם כשרק התחלנו להתקרב ולהכיר, דברנו שלא כמנהגי שיחה ארוכה בטלפון, ככה דיבורים של התחלות, גישושים. היא סיפרה לי שגרה בעבר בתל אביב, באזור כיכר המדינה. ידעתי, מעצמי.  היא גרה ברחוב זיכרון יעקב 14, ידעתי אפילו את צבע הדלתות בארונות המטבח, צהוב חרדל, ממש לא משהו. כל זה קרה למרות שחלפו מאז שהייתי שם כמעט 20 שנה, ואנחנו הכרנו רק עכשיו לראשונה.

כן אני קוסם שעושה להטוטים, מכיר כמה טכניקות טובות של קוראי מחשבות, בעזרת הטריקים אתה יכול לדעת הכל, אפילו דברים שאתה לא יודע.

אבל זה לא המקרה כלל ובכלל, הפעם ידעתי באמת. תארתי לה את הדירה מבפנים לפרטי פרטים, היא לא התרגשה, לא הרגשתי אותה מתפעלת.

היא סיפרה שאמרו לה שהבחורה שגרה לפניה בדירה עזבה בכדי להתחתן (אתי), הדירה התפנתה ונראתה לה אז היא עברה לגור בה עם מי שהיא תתחתן אתו בהמשך. שנינו התגרשנו, כל אחד אחרת.

בקיצור, מסיבה שלעולם לא אדע הצלחתי 'להרגיש', 'לחוש' את שהיה.

זאת שאתי ואני כל כך אוהב נכנסה לגור בדירה של זאת הייתה אשתי, ממש ברגע התפר בו התחברנו.

עברו כמעט 20 שנה לפני שנפגשנו, ממש עכשיו, לפני 8 שנים בעצם. ולמרות זאת הצלחתי להרגיש שזה קרה.

דלתות מסתובבות.

מרחיב את הלב

''

 אני מופיע כקוסם גם בהתנדבות, לקהלים שונים. היום היה שונה, יש ימים כאלה. קבוצה גדולה של ילדים עם מוגבלויות שונות, בהרפתקאה של 3 ימים באילת, 'עת לעשות' קוראים לעמותה הנהדרת הזאת. זה הכי קשה להופיע לילדים שלחלקם זמן קצוב במיוחד, אתה יודע ומרגיש את זה… אין ברירה אתה חייב לשכוח את זה. חלקם עם מוגבלויות, מכל הסוגים, בכל הרמות, ילדים מיוחדים. כולם ילדים. אני תמיד זוכר שכולם ילדים ומתייחס בהתאם. אני נותן הזדמנות ומעלה לבמה ילדים ששום קוסם לא היה בוחר באף הופעה 'רגילה', זה 'פוגע' בקצב של המופע, ההתנהלות שלהם קשה וברוב הפעמים יכולת הביטוי שלהם מוגבלת, אבל אני מרויח חיוך של ילד שזכה , הם פשוט קורנים. ברור לי שנכנסתי לזכרון שלהם להרבה שנים. נתתי להם הזדמנות שווה, שווה במיוחד. וכן זה לא נוח לי , אז מה. בכדי להצליח במופעים שכאלה הלב חייב להתרחב למקסימום שלו, הרגישות והסובלנות נמתחות עד הקצה, טכנית כלום לא עובד במופעים האלה, לא ההגברה, אין קהל מרוכז, מסתובבים לך על הבמה… ה'ביט' של המופע משתנה, מתבלבל לרגעים. אבל ה'ביט' של הלב, בדיוק בקצב שאני אוהב. תענוג נדיר, די קרוב לאושר המוחלט. המתנדבת הראשונה הייתה בת 8 מרותקת לכסא גלגלים, כששאלתי אותה לשמה היא אמרה 'בתיה', השם של אמי ז"ל, שם נדיר, במיוחד בגילאים האלה. היא פשוט הייתה שם, הילדה/אמא שלי, כבר לא ברור לי כלום… כשהלב מתרחב דברים אחרים נכנסים לרגש. האמת, התבלבלתי, לרגע, במופע. (כמעט בכיתי) כשכתבתי את החלק העליון בטקסט הזה, לא ידעתי עד כמה…עד כמה היות היום הזה שונה. הרדמתי את ליהי בתי עכשיו, (3) היא שאלה האם לחבק אותי חזק או חלש? לימדתי אותה שצריך לחבק במידה שמרגישים את הלמות הלב של השני, היא נצמדה אלי והקשיבה… "אבא אני שומעת את אמא שלך בתיה בתוך הלב שלך" שכה יהיה לי טוב, מילה במילה. עכשיו.

לאהבה יש כוח לגעת בחלקים הכי חשופים שלנו

פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 16.12.2010

מפגש האהבה בין שני בני אדם מחזיק בתוכו את היכולת לעורר ולהשקיט את המקומות הכי מפוחדים וקטנים בתוכנו ולהוציא מאיתנו גיבורים שלא ידענו שקיימים שם בפנים – שיחה עם בועז פיילר, איש רוחני עם רגליים על הקרקע, והזמנה לטיפול

כשאני חושב על מישהו רוחני, צעיר ונועז, אני תמיד נזכר בבועז פיילר. הוא מסמל בעיניי דמות רוחנית שפויה, כזאת שראשה גבוה בעננים והרגליים צמודות לקרקע.

בועז (33) מדריך אומנויות לחימה, למד בקנדה ב-IIIHS, ארגון המקרב בין בני דתות ואמונות שונות בחסות האו"ם. מזה 11 שנה לומד אצל מוריס פרננדז אסטרולוגיה של התפתחות הנשמה.

בעיני בועז, אהבה היא כוח מניע, בורא ומתקן. היא הכוח ממנו נוצר יש מאין, היא קסם אמיתי. בחינוך שקיבלנו בבית ובחברה אנחנו מלמדים ילדים שאהבה היא רגש. מה אם אהבה היא הרבה יותר מזה? מה אם אהבה היא כוח?

"אהבה היא כוח אדיר," אומר בועז, "שאפשר ללמוד כיצד לרתום אותו לשירות החיים. ניתן ללמד אנשים כיצד להגדיל את האהבה שיש להם לעצמם, לחיים ולאחרים. ניתן ללמד אנשים כיצד להסיר את המחסומים שחוסמים את הקבלה של אהבה לחייהם."

מפגש האהבה בין שני בני אדם מחזיק בתוכו את היכולת לעורר ולהשקיט את המקומות הכי מפוחדים וקטנים בתוכנו ולהוציא מאיתנו גיבורים שלא ידענו שקיימים שם בפנים. זה בעיניי הנס האמיתי.

"הפחד מאהבה מורכב ממספר פחדים," מסביר בועז. "פחד מדחייה, פחד מכאב, פחד מאובדן, פחד מהפגיעות הכרוכה בפתיחה לאחר, פחד מחוסר שליטה ועוד. בנוסף לכך, לפעמים כשרוצים לקבל אהבה, הדבר שמונע מאיתנו לקבל את האהבה הוא אמונות מגבילות כגון: 'אני לא ראוי לאהבה', 'אין לי מה לתת', 'אני לבד', ועוד."

שאלתי את בועז מה הוא ממליץ לאנשים שמרגישים שאין להם אהבה בחייהם:

"קודם כל, להתחיל לאהוב את עצמך. אני מאמין שלא ניתן לאהוב אחר אם לא אוהבים את עצמנו. כשאנחנו אוהבים את עצמנו אנחנו מושכים לחיינו אנשים שיאהבו אותנו. שנית, ללמוד כיצד לפתוח את הלב ולקבל אהבה. הרבה אנשים נעולים מבחינה רגשית ומתקשים לקבל אהבה, אפילו כשהיא ניתנת להם."

"מה שלמדתי מניסיון חיים ומעבודה עם אנשים," מוסיף בועז, "הוא שאהבה אמיתית מתחילה מבפנים. כשאנחנו מתחברים לאהבה שבתוכנו, אנחנו מתחברים לכוח אדיר שיכול לשנות את חיינו ואת החיים של הסובבים אותנו."

בועז מציע בעקבות פרויקט אהבה במעקב שיעורים פרטיים שבהם הוא מלמד אנשים כיצד לפתוח את הלב, להסיר מחסומים רגשיים ולהגדיל את האהבה בחייהם.

הסוד הוא לשלב בין הגבר הצייד לגבר הרגיש

פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 02.12.2010

הסוד הוא ללמוד לשלב בין הגבר הצייד לגבר הרגיש

יש בלבול בתרבות שלנו, … לגבר ה'עתיק', זה שרוצה לצאת לצוד ולישון בחוץ. הסוד הוא ללמוד לשלב בין הגבר הצייד לגבר הרגיש, וזה אפשרי.

את דניאל עובד אני מכיר כמה שנים, בזמנו הוא עזר לי לתקן לב שבור. חזרתי אליו כעבור ארבע שנים, הפעם רק כעוקב אחרי הדרך הפתלתלה של האהבה, עם קבוצת גברים אמיצים שהסכימו לתרום את גופם ונפשם לניסוי בטמפרטורה גבוהה, במסגרת פרויקט אהבה במעקב. דניאל למד במהלך 20 שנה הרבה ממה שיש לעולם הרוחני לסוגיו, החל מהילינג ולאחר מכן שיטות טיפול שונות. הוא התמחה בשיטת טיפול הנקראת אמנה, המשלבת מגע, קול ותנועה המובילים לפתיחת מחסומים רגשיים. נוספים לכך בטיפול פרטני גם עבודה בעזרת מוזיקה וסווט לודג' – אוהל הזעה אינדיאני.

כדי לפגוש את ה'גבר האמיתי' שבתוךך יש צורך לפגוש גם את הפחדים והכעסים. אדם שמתנהל בעולם בתחושתה של 'ללא פחד' מרגיש פתאום בתוך האוהל האינדיאני את הפחד ומרשה לעצמו להגיד את זה בקול. יש משהו בגבר המבין והקשוב, שמאפשר לשכוח את הגבר הצייד, זה שמסוגל להרוג.

יש בלבול בתרבות שלנו, הגברים במצב יותר קשה מהנשים, כי הגבר צריך להיות רגיש ולטפל בילדים ולדאוג לאשה, ואין מקום פתאום לגבר ה'עתיק', זה שרוצה לצאת לצוד ולישון בחוץ. הסוד הוא ללמוד לשלב בין הגבר הצייד לגבר הרגיש, וזה אפשרי.

דניאל מספר מניסיונו האישי, ואני מזדהה איתו לגמרי, שפגש נשים והיתה שם אהבה שבאה עם רצון לשנות אותו, עם רצון למישהו אחר. אחרי שעבד על עצמו הופיעה “האהבה הנכונה” שלו, לא היה צריך לשנות כלום. זה מדהים, ואני כל פעם מופתע מחדש שיש מישהו בעולם שמקבל אותי, לגמרי. בעיניי זה סוג של קסם, ששום קוסם לא יכול לעשות.

כשהטיפול המיני מצליח, הדרך לאושר סלולה

פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 21.10.2010

הליקויים וההפרעות יכולים להפריע לאהבה בשני אופנים: גבר או אשה היודעים שהם לוקים בתפקודם יחששו ליזום ולבנות קשר כדי לא לחשוף את הסוד

על הדלת של עידן מיליצ'ר, סקסולוג ומטפל זוגי, לא כתוב כלום. כשיצאתי מפגישתנו בקליניקה הפרטית שלו מצאתי את עצמי עם שלוש שכנות במעלית, ירדנו לא פחות מ-9 קומות. ניסיתי לקרוא את מחשבותיהן – הן הרי מכירות את השכן שלהן, יודעות משהו על הקליניקה שלו.

הליקויים וההפרעות יכולים להפריע לאהבה בשני אופנים: גבר או אשה היודעים שהם לוקים בתפקודם יחששו ליזום ולבנות קשר כדי לא לחשוף את הסוד. מצד שני, אנשים עם ליקויי תפקוד שכן מפתחים קשר, עלולים לאבד את מושא אהבתם בגלל התפקוד הלקוי.

"התקופה בעיניו היא של זילות הזוגיות והיעדרות העומקה," אומר עידן. "אנשים מגיעים אליי עם בעיית התפקוד לא רק בגלל התפקוד עצמו, אלא בגלל העדר המודעות, הבושה והפחד שהבעיה קיימת טרום."

עידן מבחין שהטיפול המיני המצליח יכול לשנות את החיים לגמרי. אנשים שפתרו את הנושא מביעים אל הקליניקה השנייה בעלי בטחון, מיניות פתוחות, ובריאות יציבה יותר.

עוד מקליוסטרו:

הקוסם · Wonders · אקדמיית הקסמים · בר/בת מצווה · חדרי בריחה · Cagliostro · Magus Buzz