ברגע אחד, יש סוודרים למטה, בקומה הנגישה בארון
השמיכה תוחלף, כבר מחר.
פתאום לא חם, נהיה 'ממש קר'
הסובלים סובלים, השמחים כמוני
כמוני שמחים.
זה לא רק אוסף הסוודרים שיצרתי, מעילים מאיכויות שונות
שמקפלים בתוכם חיבוקים של חורף, בתורים שבחוץ.
זכרונות, שערה בודדת, ארוכה, על צד ימין של המעיל השחור
נזכר בזרועה עוטפת אותי מבחוץ, נצמדת קרוב.
שיירי ריחות של מקומות סגורים, טיולים קצרים בבוץ.
תנורים עם ריח של אבק הקיץ נשרף
הבל פה, על הבוקר,
יוצאים החוצה משפשפים ידיים וחולמים לחזור
אל מתחת לפוך,למרות שאנחנו כבר לא שם,
עוד מלפני הקיץ שהזיע את הזכרונות.
הריח הזה של הרטוב, שעולה מהאדמה,
מציף את הכל , מסוכן לנהוג בלי זהירות
מסוכן להיזהר, צריך לזכור מטריות.
בכלל
כמה פעמים הלכתם להירטב מהגשם הראשון?
לא הרישמי, זה שלא הורגש
אלא הגשם האמיתי,
זה שבתוכו אפשר לרוץ, להירטב עד לשד
לטופף בשלוליות, כמו פעם שעשינו לנו
טוב בלב, כזה אמיתי.
השאר תגובה