כאב כרוני

אני יושב במסדרון של המרפאה. שעה המתנה. עוד עשרים דקות. עוד חמש. סוף סוף. הרופא שלי מולי. סבלני. נחמד. מקצועי. בטח הוא שמע היום כבר עשרים סיפורים כמו שלי. בטח מחר ישמע עוד עשרים. "על סולם של אחד עד עשר, כמה כואב לך היום?" אני תוהה. מה הוא מרגיש כשהוא שואל את השאלה הזאת? האם… Read more

אני נמנע בגללך. כואב שזה שקוף. שתי אמיתות שלמדתי לחיות איתן. שתי אמיתות שאחרים לא רואים. כל שינוי תרופתי מתחיל מאותו מקום – הרצון להשתיק את הכאב. אבל אי אפשר להשתיק אותו. לא במלואו. לכן בשיבא הם לא קוראים למחלקה "להעלמת כאב" או "לריפוי כאב". הם ישרים יותר. "המחלקה לשיכוך כאב". זה המקסימום. לשכך. להנמיך.… Read more

השחף לא בוכה על גלים גבוהים. מתנדנד עליהם. אני לומד לרחף על הכאב. היום הגוף בוער. פיבי קמה איתי בבוקר, מיד כשפקחתי עיניים. אומרת שלום באלפי סיכות קטנות, בחשמל זורם בעצמות. מזכירה לי שהיא תמיד שם. לבשתי חליפת קוסם היום. תלבושת מגן. מתחת לשרוולים השחורים הזרועות מפרפרות, רוטטות בכאב שרק אני יכול להרגיש. אנשים רואים… Read more