ארכיון תג: זוגיות

מדוע מעולם לא 'התחלתי' עם בת זוג בעזרת קסמים

כן אני קוסם, מלא זמן, אבל מעולם לא השתמשתי בקסמים בכדי 'להתחיל' עם בנות זוג, הנה הסיבה:

לא, היא לא תתרשם מהקלפים שישחקו בין אצבעותיך, היא תביט בעיניים שלך. היא תראה את הילד הקטן שרצה להיות קוסם, ותחייך, לא אליך, אל הרגע.

אתה תשלוף מטבע מאחורי האוזן שלה, היא תיגע במקום בו נגעת, תריח את אצבעותיה בעדינות. הבושם שלה יהיה חזק יותר מכל תעלול.

קסמים הם דרך לברוח מהמציאות, היא כולה מציאות. היא לא מחפשת פתרונות קסם, היא רוצה לראות אותך מתמודד עם החיים בידיים חשופות, בלי שרוול נסתר.

יש לה קסם משלה – היכולת להביט בך ולגרום לך להרגיש שקוף. לא צריך להעלים כלום, היא כבר רואה הכל. את הפחד, את הרצון, את התקווה שמסתתרת מאחורי הטריק.

בסוף הערב, כשתשאל אם היא רוצה לראות עוד קסם אחד, היא תענה שהקסם האמיתי היחיד הוא שני אנשים שמעזים להיפגש בלי תחפושות. בלי קלפים. בלי מטפחות צבעוניות. רק שני לבבות פועמים שמנסים להבין אם יש ביניהם כימיה.

היא תיקח את המטבע שהוצאת מאחורי אוזנה, תשים אותו בכיס שלך. "תשמור את זה," היא תגיד, "אולי בפעם הבאה לא נצטרך קסמים."

ואולי היא צודקת. אולי הקסם האמיתי הוא להעז להיות פשוט מי שאתה, בלי טריקים, בלי אשליות. כי בסופו של יום, האהבה היא הקסם היחיד שבאמת שווה משהו.

היא תלך הביתה, ואתה תישאר עם המטבע בכיס, מהרהר איך הקסם הכי גדול הוא דווקא זה שלא ניסית לעשות.

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

למי שרוצה ללמוד קסמים ברצינות, אקדמיית הקסמים היא הכתובת.

**היכולת התרפויטית של קסמים: השפעות פסיכולוגיות וחברתיות**

### מבוא

בעולם שבו המדע והטכנולוגיה תופסים מקום מרכזי, הקסם עשוי להיתפס כתופעה שולית או כבילוי לילדים בלבד. עם זאת, מחקרים מתחילים לחשוף את ההשפעות התרפויטיות המשמעותיות שיש לקסמים על הנפש האנושית. מאמר זה יבחן את היכולת התרפויטית של קסמים, תוך התמקדות בהשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות שלהם.

### הקסם כתהליך פסיכולוגי

#### הפחתת חרדה ולחץ

קסמים יכולים לשמש ככלי להפחתת חרדה ולחץ. המסתורין והפליאה שבקסם מסיחים את הדעת מהמציאות היומיומית ומספקים הפוגה נפשית. מחקרים מצביעים על כך שחוויות של פליאה יכולות להוביל לשחרור דופמין במוח, מה שמשרה תחושת רוגע ורווחה.

#### שיפור ביטחון עצמי

לימוד וביצוע קסמים יכולים לשפר את הביטחון העצמי, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. שליטה בטכניקות קסם מעודדת פיתוח כישורי מוטוריקה עדינה, חשיבה יצירתית ויכולת עמידה בפני קהל, כל אלו תורמים לתחושת המסוגלות האישית.

### השפעות חברתיות

#### יצירת אינטראקציה ושיתוף פעולה

קסמים מעודדים אינטראקציה חברתית ושיתוף פעולה. מופעי קסמים דורשים לעיתים קרובות מעורבות פעילה של הקהל, מה שמחזק את תחושת השייכות והקהילתיות. השתתפות פעילה במופע קסמים מסייעת גם בפיתוח כישורים חברתיים כמו אמפתיה וכבוד הדדי.

#### גישור על פערים תרבותיים

בגלל האוניברסליות של קסמים, הם יכולים לשמש כגשר בין תרבויות שונות. הקסם מדבר בשפה של פליאה והתרגשות, שאינה תלויה בשפה או במוצא. מופעי קוסמים יכולים לחבר אנשים מרקעים מגוונים וליצור חוויות משותפות.

### קסמים ככלי טיפולי

#### עבודה עם אוכלוסיות ייחודיות

קסמים משמשים ככלי טיפולי יעיל בעבודה עם אוכלוסיות ייחודיות, כמו ילדים עם צרכים מיוחדים או נפגעי טראומה. התהליך של לימוד וביצוע קסמים יכול לספק חוויית הצלחה ולהגביר את תחושת השליטה העצמית. עבור נפגעי טראומה, הקסם יכול להוות כלי לבניית אמון ולשיקום תחושת הביטחון.

#### פיתוח חשיבה יצירתית ופתרון בעיות

הקסם דורש חשיבה יצירתית ויכולת לפתור בעיות בדרכים לא שגרתיות. תהליך הלמידה מעודד חשיבה מחוץ לקופסה, מה שמסייע בפיתוח מיומנויות קוגניטיביות ומנטליות חיוניות.

### אתיקה ומקצועיות

על מנת למקסם את ההשפעות החיוביות של קסמים, יש להקפיד על אתיקה ומקצועיות. שמירה על סודיות טכניקות הקסם, כיבוד הקהל ומתן יחס הוגן לכל משתתף הם עקרונות מנחים בתהליך זה.

### מסקנות

הקסם, מעבר להיותו אמצעי בידור, טומן בחובו יכולות תרפויטיות משמעותיות. הוא מציע הפוגה נפשית, משפר כישורים חברתיים וקוגניטיביים, ומספק חוויות מעצימות שעשויות לשפר את איכות החיים. השפעות אלו הופכות את הקסם לכלי רב-עוצמה בטיפול פסיכולוגי וחברתי.

### סיכום

בעידן שבו החיפוש אחר רווחה נפשית וחברתית הוא בעדיפות עליונה, הקסם מתגלה כמשאב יקר ערך. באמצעות הבנת ההשפעות התרפויטיות שלו, ניתן לשלב את הקסם בתהליכי טיפול וחינוך, ולהעצים את יכולתו לחולל שינוי חיובי בחייהם של אנשים רבים. הקסם אינו רק אשליה – הוא כלי משמעותי לשיפור איכות החיים והעצמת הפרט והקהילה.

למופעים וחוויות קסם מרתקות נוספות, בקרו אצל קליוסטרו הקוסם.

לעולם הקסמים והאילוזיה המקצועי, כנסו ל-iCagliostro.

למי שרוצה ללמוד קסמים ברצינות, אקדמיית הקסמים היא הכתובת.

השטינקרים מיוטיוב

המקצוע השני הכי עתיק בעולם

הקוסמים קיימים כבר 5,000 שנה, מתקופת הפרעונים ועד היום. במהלך השנים עבר המקצוע גלגולים שונים, כשהשינוי העיקרי התפתח דווקא במאה השנים האחרונות, כאשר העיסוק בקסמים התנתק מהמסתורין השמור לכישוף ולשאמאניזם וזכה לעמוד בזכות עצמו, כבידור להמונים.
הצלחת 'ידעונים מודרניים' דוגמת אורי גלר וחבריו המנטליסטים, אשר עלו על גל הרייטינג וגלשו ממנו ישירות לחשבון הבנק שלהם, נובעת עדיין מאותו צורך אנושי קדום – לגעת באלוהי.
האשליה שתוכל 'לראות את זה', 'לחוות את זה' בחושים שלך, את ה'בלתי נתפס', ה'בלתי מושג' וה'בלתי מובן', האשליה הזאת סחירה וזוכה להצלחה רבה. יש לה קונים רבים במציאות המורכבת שלנו, בדומה למגוון המוצרים שמציעים דתות שונות והמיסטיקה לסוגיה.

האינטרנט הביא לשינויים רבים, וודאי עוד יביא. אחד המוזרים שבהם הוא ערטול הסוד.

"אני יודע איך עושים את זה!" הם קופצים מולי במופעים ובשיעורים. כולם כבר יודעים, הכול.

כולם כבר רופאים, פסיכולוגים, מאמנים, ואפילו קוסמים. אשליית הידע הנגיש מטמטמת את ההמונים בדיוק כמו שהטלוויזיה עשתה זאת בתחילת דרכה.

פעם רזי הקוסמות היו עניין של מסורת, ידע שעובר מאב לבן, בסודי סודות, בחדרי חדרים. היום, כדי לדעת צריך רק מקלדת ומחשב מחובר לרשת. אפילו הנחיות לבנייה של פצצת אטום אפשר למצוא שם באינטרנט. אולי לא שמתם לב כי אתם רחוקים מהתחום, אבל הרשת מוצפת בלימוד קסמים ואפשר למצוא שם סרטוני הסבר לקסמים, חלקם עם למעלה מתשעה מיליון צפיות, וזה הרבה! זה המון יחסית לסרטונים אחרים שמונחים שם בהישג לחיצת מקלדת.

תחום הקסמים עבר ברשת ועבד נהדר כבר מתחילתה, אבל עכשיו הוא באמת בשיאו. כל ילדון שמכיר קסם וחצי ויש לו מצלמת רשת, מעלה הסבר של קסם, כאילו הוא זה שהמציא את הגלגל לפחות. כל מיני 'שטינקרים' מדגימים ומעתיקים את הקסמים של הקוסמים המקצועיים ומגלים לעולם איך הם עושים את זה, לפרטי פרטים, כולל סודות עתיקים של קוסמים שנחשפים לכל דכפין. מסתבר שזה ממש ניגודי, עולם הקסמים שואף מיסודו לשמור ולהסתיר את הסוד/ידע לעצמו ואילו האינטרנט דוהר בכיוון ההפוך, להפיץ את ה(מ)ידע.

השטינקרים מיוטיוב

הילדים האלה ביוטיוב, חלקם מופיעים ללא פנים, רק ידיים מוצגות למצלמה, הם רק רוצים 'להראות', לחשוף את האסור, להציף את הסוד, 'לרוץ לספר לחבר'ה'. ממש אקסהיביציוניזם מסוג חדש, 'תראו תראו, זה הסוד.'

אתר יוטיוב מהווה, בין השאר, גן עדן למציצנים. אפשר למצוא שם תיעוד של ניתוחים רפואיים, ובאותה נשימה סרטונים משפחתיים, קליפים של יצירות מוסיקליות וגם שפע סקס מכל הסוגים. בקיצור, ביוטיוב מוצג כל מה שקיים במציאוּת, והכול מקוטלג בתגיות ברורות.

מהיכן נובע הצורך העז הזה בחשיפה? אולי מהסיבה הפשוטה שכל הילדים היום רוצים להתפרסם כאן ועכשיו ולא משנה איך ובמה, בין אם זה בהצטרפות למשחק ריאליטי מטופש שיגרום להם להתפרסם בן לילה, ובין אם באמצעות חשיפת סודות עתיקים של קוסמים שתוביל למיליוני צפיות במשהו שהם 'עשו'.

הפורנוגרפיה של הסודות כטריגר להתחדשות

מילא אם החשיפה הזו היתה משרתת צורך אמיתי למיגור האשליה מהעולם, ובשיטתיות, על ידי חשיפת כל מעשי הרמייה. זה יתחיל בחשיפת תחבולותיהם של קוסמים 'חסרי כוחות' ומשם יעבור לפוליטיקאים מושחתים וכך ייחשפו ויוקעו כל השטיקים והטריקים הכי מלוכלכים. אלא שזו אינה התמונה בתחום הקסמים. במציאות אנשים לא באמת רוצים לפצח את הסוד, הם מעדיפים את הפנטזיה. למעט אותם אנשים שזה באמת מענין אותם, שאזי הם מחפשים והיום גם מוצאים את כל הסודות, הכי כמוסים.

במצב שנוצר אין הבדל מהותי בין פורנוגרפיה לחשיפת קסמים. את שני אלה מתַחזקת המציצנות, שני התחומים 'אסורים' לחשיפה (בפורנו לפעמים האיסור חוקתי), שניהם עוסקים במקצועות העתיקים ביותר בעולם ובשניהם הצורך ממכר ולא יודע שובע. לא ייאמן כמה סרטונים עולים בכל יום לרשת ומציגים את הסודות שכל כך שמרתי עליהם במשך שנים.

למזלי, להבדיל מהפורנוגרפיה, אני כן יכול להמציא את עצמי, או קסמים חדשים, בכל יום מחדש. בסופו של דבר אני עושה זאת, כדי להתפרנס, וכמוני עמיתיי למקצוע.
במחשבה שנייה, זה הדבר הטוב ביותר שקורה לעולם הקוסמים במאה האחרונה – ניעור חזק שמביא עמו יצירה וניחוחות חדשים וטריים. ויש גם בונוס: דור חדש שנחשף למקצוע ומעשיר אותו בכישרונות חדשים.

קוסמים, קוסם, קליוסטרו הקוסם.קום קוסמים, מאמרים, קוסם אביזרי קוסם, ציוד קוסמים, עולם ה קוסמים

לא מוותר: להרגיש אידיוט עם מיקסר בבטן

זה תיאור מדויק ומקסים של לאון נירבלט בספר שלו, "מי תלה את נקודת האור". הספר הזה לקח אותי ישירות לאותו מקום בלב, לגיל בו בחרתי להיות קוסם, גיל 12 – בדיוק בגיל שגיבור הספר מגלה את הקסם הכי גדול של החיים, האהבה

P{margin:0;}
UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}
OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}
H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;}
P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}

var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;

case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}
יש מעט ספרים שקראתי שמדברים על הקסם האמיתי שבחיים. אני לא מדבר על ספרי הדרכה של קוסמים, כאלה קראתי המון. מסתבר שרוב האנשים לא מבחינים בהבדל בין קסם לבין טריק, מבחינתם הכל בחיים זה רק טריקים ושטיקים, רמאויות קטנות. כפי שהם רואים את זה, אין בכלל אפשרות שיקרה "קסם אמיתי", אפילו כשהם פוגשים כבר בן זוג יש להם הסבר מאוד רציונאלי איך זה קרה, הסבר מאוד מסודר וברור איך הם נפגשו במקרה.

הספר "מי תלה את נקודת האור" מאת לאון נירבלט הוא קסם בעיניי, כזה ששואב אותך פנימה לתוך הסיפור, כאילו שזה אתה שם, הגיבור. הספר הזה שכתב לקח אותי ישירות למקום בלב, לתקופה, כמעט אפשר להגיד עידן, לגיל שבו בחרתי להיות קוסם, גיל 12, בדיוק הגיל שגיבור הספר מגלה לאט את ה-מגה קסם שבחיים, קסם האהבה.

ארז, גיבור הספר, מתאהב בילדה שגבוהה ממנו בראש. סיפור של התבגרות תל אביבית, עם ניחוחות של פעם, בתקופה שאני הייתי מתבגר. בלי אינטרנט, כמו שהיינו, עם הליכה לגנים ציבוריים עם הכלב, בלי הפחד מיציאה מהבית, לרחוב המסוכן, בלי הניכור והציניות שכל כך אופייניים להתבגרות המוקדמת של היום.

מיד שסיימתי את הספר צלצלתי ללאון נירנבלט, אנחנו מכירים כמעט מגיל 16, מהמסיבות של תל אביב. הייתי חייב לבדוק אתו כמה דברים, בעיקר לנסות ולהבין עוד משהו על האהבה, משהו ראשוני ובסיסי, שכנראה פקששתי בזמנו בדיוק במקום שבו התחלתי, בדיוק בנקודה שהדברים כנראה מתחילים להשתבש.

בלעתי את הלשון, אכלתי את המילים

גם אצלנו בחבורה היו זוגות ראשוניים, כאלו שהכירו כבר בבית הספר היסודי סביב גיל ההתבגרות, להם קרה הקסם והם עד היום יחד, מאז ברצף מלא, ללא שום פרטנר אחר. לא יכול לדמיין איך זה ייתכן מצב שכזה, אני מניח שיש לו איכות משלו.

אבל רובנו הלכנו לאיבוד בתוך הבסיס הזה של האהבה, אף מבוגר לא בא והושיט לנו עזרה במבוכה שאפפה אותנו. אני לא העזתי לבטא את אהבתי הראשונה, אפילו לא הצלחתי לגמגם אותה ברור, בלעתי את הלשון, אכלתי את המילים והרגשתי מאוד אידיוט.

והיתה אחת כזאת שאהבתי, יש לי תמונה שלנו יחד מגיל שבע עם כובעי טמבל וחיוך מבוים למצלמה, בשחור לבן, כאילו שאז הכל היה או שחור או לבן. גם ארז, גיבור הספר, לא מצליח להגיד את אהבתו. אני מניח שזה מביישנות וגם כי זה לא נהוג, ככה זה אצל המתבגרים אסור לדבר על "זה".

אני שומע מתבגרים היום מדברים על זיונים וחרמנות כאילו שהם בעצמם התנסו במנעמי המבוגרים, אבל על אהבה הם ידברו בחדרי חדרים בלבד, אם בכלל. מוזר. אפשר לגלוש לאתרים סקסיים בלי בעיה, אבל רק מעטים מהם יחפשו את האהבה ברשת, למרות שהם יודעים להשתמש בכל הכלים שהרשת מציעה, בכל שרותי התקשורת והאתרים החברתיים. מה שהם לא רואים זה את האפשרות להפוך את הדיאלוגים לקשר אמיתי של אהבה, כאילו שהם לא מזהים את הפוטנציאל בשידוכים דיגיטליים.

כמה אפשר כבר לזיין את המוח?

הקושי בשלב המוקדם הזה לא אומר שאחר כך, כשגדלים, זה נהיה יותר ברור. שנים אחרי האהבה הראשונה לא הצלחתי לבטא בבירור את אהבתי, הקושי היה תמיד בהתחלה, המבוכה דבקה בי, קרה יותר מפעם אחת שהיא איבדה סבלנות ובסוף קפצה עלי – כמה אפשר כבר לזיין את המוח?

ממה שחוויתי, ראיתי ולמדתי, הן יודעות, הן קולטות אותך גם אם אתה לא אומר כלום. הן רואות עמוק בעיניים, כמה שלא ניסיתי ללבוש "פוקר פייס" (ואני בכלל קוסם שיודע להחביא את האמת בשרוול). תמיד הרגשתי שהן קולטות אותי באיזו אינטואיציה נשית מסתורית.

פגשתי את לאון, מאז ילדותנו הוא עשה הרבה דברים, נהיה פסיכולוג קליני, כתב ספרים, הקים משפחה. נפגשנו ומיד ניגשנו לדבר על אהבה. לאון אומר שיש מקרים שאהבה יכולה להיות גדולה ממידותיו של אדם. מיד היה ברור לי שמדובר בי. ילדים בני 7-12 יכולים להרגיש אהבה עזה, ואין להם תשתית להחזיק את החוויה העצומה הזאת. גם למבוגרים זה קורה, שאינם יכולים להכיל את האהבה, הם משתגעים ולפעמים זה נגמר בצורה טראגית.

כל זה כי אין בסיס רציונאלי או מספיק כוחות באישיות בשביל להתמודד עם אהבה, ובייחוד עם אהבה נכזבת.

לאון בעצמו התוודה באוזניי שהיה מאוהב עד כלות בגיל שבע במישהי ספציפית בפולין, ארץ הולדתו, "היא היתה יפה, לא צפויה, סוערת וחמת מזג", וכולה בת שבע, הילדה של השכנים. ארבע שנים היא נמשכה, האהבה העוצמתית הזאת שלא מומשה. היום קל לו יותר להגיד שהיא שלטה ורדתה בו, מה שאומר שהיא קלטה אותו, כאילו שהיא ידעה בבירור משהו על אהבה, למרות גילה הצעיר. לפני שנתיים, במסגרת טיול שורשים, הוא נסע לחפש אותה. מצא "דודה" פולניה שמנה ואלכוהוליסטית, בכלל בלי הסימן של האור שזרח ממנה כילדה כשהיה מאוהב בה. האהבה הראשונה שלי בכלל לא היתה אהבה אלא יותר "בושה מסודרת", "מבוכה מתמשכת" ו"הססנות בלתי נלאית".

איזה כיף לחצות אוקיינוסים של זמן, ישירות לתוך המציאות הבוגרת, בה אני חי עם אהבה שקטה וברורה.

האהבה הראשונה של ארז בספר ממומשת בעיניי, הכי שאפשר, כילדים. הוא מתאר אותה בצורה כל כך מדויקת ומצחיקה, בסצינה שהיא מחייכת אליו והוא לא יכול להכיל את זה, הוא אומר: "הרגשתי שהראש שלי חלול, הרגליים שלי נעלמו, מישהו הפעיל לי מיקסר בבטן ובמקום דם יש לי קצפת מטורפת. אני לא יודע איך מבוגרים יכולים לסבול את זה. אם אהבה זה להיות אידיוט עם מיקסר בבטן, אז אולי אני מוותר". לא ברור לי למה מסתירים את האהבה בגילים האלה, למה לא מלמדים בבית ספר איך לאהוב. כדאי לקרוא את הספר הזה, כי זה כמו לעשות RESET למנגנון האהבה הבסיסית, אותו מנגנון שכל כך קלקלנו במהלך השנים, עם כל הכאב שחווינו והפרדות והספק וההתרגשות וההתרסקויות. כדאי לקרוא ולנסות להבין ולהיזכר איך הכל השתבש.

באהבה הראשונית הכל מאוד טבעי ולא מחושב, כל מנגנוני האבולוציה פשוט עושים את עבודתם. אם אתה מצליח להתעלות על המבוכה והבושה, אתה מרוויח את הכי טוב שיש. כל כך ההפך מכל הבליינד דייטים המובנים ומסודרים.

בבית הספר היינו עסוקים מדי בעובדות היסטוריות ובמספרים ופחות מדי בעובדות החיים וברגשות, בתיכון התחפשנו למה שרצינו להיות, בצבא חיפשנו גבריות מדומה, באוניברסיטה היינו סטלנים מדי ועצלים ואחר כך כמעט נהיה מאוחר מדי.

לאורך כל הדרך אף אחד לא עצר אותנו לרגע והצביע על המקום החשוב הזה, אפילו בלי להסביר, שהרי לא באמת אפשר להגיד הכל במילים. מספיק היה אילו רק היו מאירים לנו את תשומת הלב.

ואז לא יכולתי להתאפק ושאלתי את לאון שאלה של קוסם לפסיכולוג, האם לדעתו יש קסם אמיתי בחיים. הכי רציתי שהוא ירים את ידו, יגיד לי "לא" ופשוט יעלם בשנייה, אבל במקום זה הוא ענה לי שבהרגשה שלו יש הרבה דברים מסתוריים ולא ידועים סביבנו, זה עניין של בחירה אישית. אפשר לחיות תוך התעלמות מרבדים של אהבה מסתורין וקסם, אבל מי שרוצה לראות ולהרגיש אהבה מסתורין וקסם בחיים – ימצא אותם.

קוסמים, קוסם, קליוסטרו הקוסם.קום קוסמים, מאמרים, קוסם אביזרי קוסם, ציוד קוסמים, עולם ה קוסמים

 

ואיפה המקום הזה של הצער?

על 3 ביקורי ניחומים בשבוע אחד בין ראש השנה לכיפורים

ביקור ניחומים
1

בדרך לביקור ניחומים 2 הלכתי לבקר את א' חבר ילדות מתל אביב, אבא שלו נפטר והוא הובהל מחו"ל שם הוא גר.
ילדות שמחה היתה לנו, בגרות בעצם, הרבה שעות ביחד, עבודה משותפת, הוא ע. קוסם ואני קוסם. דרכנו התפצלו בתיכון ואז הוא נעלם לאמריקה, שמעתי שיש לו איזה מטוס משל עצמו, מה שאומר שהוא הגשים את החלום הישראלי ביג טיים.

פתאום בא ראש הממשלה.

המשפט הזה נכון ולא תלוש, פתאום נכנסו 2 עם 'ננה באוזן' וספק ז'קט ספק חולצה, נכנסו ישר לתוך שיחת הנוסטלגיה שלי עם א' היה רגע של חיבור ואז הוא נתקע לנו אדוני ראש הממשלה.

המעלית בבניין החדש הזה הובילה ישירות לתוך הדירה שלהם, די מלחיץ למצוא פלדלת עם שלט של השם שלהם מאחורי הדלת הזזה של המעלית…איך שנכנסתי נפעמתי, סלון ענקי עם עשרות כסאות מאוד מסודרים , המון כיבוד ובעיקר המון אנשים.  לדעתי היו שם איזה שר בממשלה או שניים, אולי רק ראש עיר או ח"כ, איזה מזל שאני לא מבין בזה בכלל, אחרת הייתי מתרגש.

הכרתי כמה חברי ילדות, נוצר מעגל קטן, התחלנו להעלות זיכרונות באוב….ואז הוא בא ראש הממשלה לנחם את החבר שלי.

לא שמעתי מה הוא ניחם אותו, הוא חיבק אותו וישב לידו. אין לי מושג מה עושה ראש הממשלה ב 'ניחום האבלים שלי'

יש לי הרגשה שזה קשור למעטפות אחרות לא של הטלנסקי הזה….

ביקור ניחומים 2

משם המשכתי לביקור השני, אבא של ת' חברתי הטובה כבר 30 שנה נפטר, גם לי הוא היה חבר האבא הזה מכל האבאים שבעולם הכי אהבתי אותו (חוץ מאבא שלי ואולי עוד איזה דמות סמכותית אחת או שתיים) בעיקר כי הוא היה איש מצחיק ושמח בחלקו, בעיקר כי הוא גדול הרומנטיקנים הציניקנים שהכרתי, בעיקר בגלל שדרכו למדתי 'הבל הבלים' לעומק, וגם סוריאליזם וקצת דאדא, דרכו חוויתי את האומנות בצורה מאוד ייחודית.

מכיוון שלא ישבו שם שבעה זה גם לא היה ביקור ניחומים מסודר, בעצם הלוויה שלו תקרה רק למחרת, אז רק ישבתי עם ת' חברתי והקשבתי, לה.

למחרת בלוויה היה מאוד מכובד ומיוחד ואומנותי, הרבה 'כאב ציבורי' עם רגש. ספדו לו מהלב אנשי ציבור משכמת ומעלה, כל אחד מהזוית שלו , מהחברות בת ה 60 שנה ויותר, מהאומנות, מהשמאל. הייתה לוויה אזרחית, שקטה ואיכותית עם בכי מאופק וכאב עמוק. הצלחתי בתוך המסביב הרועש למצוא את המבט של ת' פעם פעמיים ולראות אותה בכאבה בפרידתה.

התנחמתי בחברות ארוכת השנים, ביופי שמסביב ובמוסיקה הקלאסית שנוגנה ברקע.

ביקור ניחומים 3

הביקור השלישי היה הקשה מכולם, בשני הביקורים הראשונים , הגיל של המתים היה מעל 70 נושק ל 80 או יותר, בביקור השלישי מדובר היה בנער בן 20, שנהרג בתאונה, לא צפויה כדרכן של תאונות.

כשמת מבוגר קוברים אתו את העבר, כשמת ילד/נער אתה מרגיש שאתה קובר את העתיד.

את האבא של הנער הכרתי מגיל 4, שכנים באותה בנין, קומה מעל קומה, הרבה ילדות מהסוג שאין היום, הרבה חוץ, משחקי רחוב, חבורות, הרפתקאות ושמחת חיים של פעם.

מייד כשנכנסתי הוא זיהה אותי וחיבק אותי, משפחה חמה היו ונשארו. עברו 40 שנה מאז הזיכרונות המשותפים. מאז שעברו לעיר אחרת כשהיה בן 8 לא נפגשנו יותר, אבל הזיכרון נשאר חזק מכל הזמן שעבר.

עשרות אנשים בחלל הגדול של הבית, בחדרים ובמרפסות. כל הקרובים נראים על כדורי הרגעה חזקים, אחרת איני יכול להבין איך מכילים כאב כזה. הסבתא מספרת לפרטי פרטים על התאונה, כאילו שזה לא קרה לה לנכד הראשון שלה שכה אהבה.
קשה לי לשמוע פרטים שכאלה אני מסיט מבט אל הסלון המרווח, הסבא גאה בנכד בציונים הגבוהים בעובדה שלא עישן ולא שתה..היה ילד טוב, היה.

ואז האבא שם קטעי טלוויזיה מהחדשות, על התאונה, בכל הערוצים, כולם משתתקים יושבים בוהים ב 42 אינץ' על הקיר כאילו משם תבוא התשובה, למה מתים? איפה המקום של הצער? מי הבא בתור? גם אני? מתי? יושבים בוהים בקיר מבלי להיות מודעים לפחד העמוק כל כך.

נזכרתי בסצנה של גיל 25 שלי, הייתה לי חברה פרועה בגבעתיים, שגידלה 15 חתולים בחצר, ובכל יום היה הקצב מביא לה ארגז ירקות מלא ראשי תרנגולות, אותם היא הייתה מבשלת בסירים, והבית היה מסריח או כמה שהיה מסריח, לא מבין איך יכולנו לעשות סקס בריח זה, כן מבין למה חוזרים רעבים חרמנים מבית הקברות, תמיד.

ואז נעלמה החתולה הכי אהובה, שלה, ואחרי כמה ימים לפי ריח הגויה מצאנו אותה ונתבקשתי לקבור אותה בחצר. אני זוכר בבירור את החצר והבור , פתאום הרמתי ראשי וכמו בסצנה מסרט בחצי מעגל עמדו כל החתולים, אחד ליד השני, לא זזים רק מביטים עד לסיום הקבורה ואז הם הלכו כל אחד לדרכו…

כמו בסלון של א' שם כולם בחצי מעגל , אוכלים ושותים כיבוד קל, אף אחד לא באמת מבין או יכול לנחם, רק לקיים את המצווה של ניחום אבלים, שכשהייתי אבל על אמי הבנתי אותה, מטרת הניחום היא להסיח את הדעת, לעזור ולו במשך שבוע לא להתמודד עם הכאב שמסתתר, מאיים ללפות אותך חזק, ובסוף במוקדם או מאוחר מוצא את מקומו, מעבר לחתולים ולראשי ממשלה.

אז איפה המקום הזה של הצער?

בספר 'החיים והמתים הטיבטי' מוזכר ביקור של איזה טיבטי  אחד חשוב באירופה ושהוא מספר ומראה לזוגתו את בתי הקברות המפוארים וההתעסקות עם המתים, והיא לא מבינה על מה המהומה? ולמה  להשקיע ולהתעסק כל כך עם המוות ככה, ככה ולא כמו אצל הטיבטים ששם יש עוד פחות מקום לצער. סימן שאלה?

הקופאי

הוא עומד ליד הקופה ולוקח כסף מהאנשים, בזה הוא עובד, זה מה שהוא עושה כל היום, כבר 8 שנים, כל יום חוץ מיום כיפור וגם פעם אחת כשהיה ממש חולה, הוא לא עבד חודש, אבל זה חלף.

לשם למקום הזה מול הקופה הוא הגיע במאמץ רב. ככה הוא מספר למי ששואל.

ישבתי לאכול על הבר ובחנתי אותו, חולצת פולו סגולה מכובסת מדי, כנראה במכבסה עם חומרים חזקים, מה שלרגע החשיד אותו שהוא רווק עדיין אבל  הכרס של החודש רביעי, נטרלה את אפשרות הרווקות. הוא שבע מדי ומרוצה מדי, בשביל להיות רווק.

שערו קצר ומאפיר, רובו בעצם שער לבן למרות גילו הצעיר.

מבטו חצי מזוגג, מחייך, יאמר לזכותו שהוא מחייך כל הזמן, מן חיוך אוטומטי שכזה חצי ברצינות חצי בכאב עצור.

הוא קיבל ירושה ובכסף נכנס שותף למסעדה הזאת, את כל מה שאבא שלו עבד עמל וחסך במהלך חייו הוא הכניס לקופת השותפים,  כל זה בכדי שיאפשרו לו לעמוד ליד הקופה. בדיוק שם הוא עומד עכשיו, ממש מולי.

אחמד הפועל הערבי שבמטבח יודע בדיוק איך להכין לו את הסטקים, הוא תמיד אוכל שניים ביחד, אחד לבן ואחד בקר, רק עם כרוב לבן וצ'יפס, זה מה שהוא אוכל כל יום, חצי קילו בשר טרי, מעורב, עשוי מדיום, כל יום לפני המשמרת לא חשוב באיזו שעה היא מתרחשת.

הוא כבר לא אוהב את האוכל שהיא מכינה, היא זאת אשתו הוא מעדיף לקרוא לה 'היא' ככה יותר נוח לו.

היא התרגלה, לא רק לזה שהוא קורא לה ככה, להרבה דברים היא התרגלה, בעצם לכל מה שאפשר לוותר עליו במערכת זוגית, היא התרגלה לחיות בלעדיו.

מזמן הוא לא שם לב אליה באמת, מזמן הם לא עשו אהבה או אפילו  סתם הזדיינו בפראות קלה, לפעמים הם שוכבים 10 דק' וזה עובר, מבלי להרגיש. לשניהם.

כבר הרבה שנים שהיא לא מרגישה כלום, לא רק אליו בכלל החיים שלה כמעט לא מורגשים, עדי כדי כך שהם אפילו לא חולפים, היא לא מרגישה אותם בכלל.

אולי רק כשהיא מורידה שערות מהרגליים היא קצת מרגישה.

מה שכן לא מרגישים את זה עליה בכלל, היא תמיד נראית רכה ונינוחה, היא נראית  נקייה וריחנית כאילו התקלחה הרגע, לא משנה איפה ומתי, כמה לחות יש מסביב היא נשארת יבשה וחלקה.  בפנים בתוכה היא מתעבת את הפולחן הזה של היופי, בעיקר כי היא מכורה לו , עבד שלו כל יום.

הדבר שהיא הכי היא אוהבת  בחיים שלה זה להרגיש את המבטים של הגברים שנשארים אחריה כמו שובל של תשוקה.

הדבר היחידי שמענין אותו זה כדורגל,  הוא מתעורר בעיקר אחרי משחקים שהסתיימו, כאלה שאפשר לדבר  עליהם שעות: על מה היה קורה אם…למה ההוא לא עשה ככה ועשה אחרת….איך פיטרו/יפטרו/יקבלו מאמן אחר…. בזה הוא הכי טוב, במה היה קורה אם …השאלה היחידה שהיא העזה לשאול אותו פעם והיממה אותו היתה "מה היה קורה אם לא היית שם את הכסף של אבא שלך כאן אלא במקום אחר, מה היה נהיה אתך". שבוע הוא לא דיבר, חא רק אתה בכלל עם הסביבה, רק ששאלו היה עונה לאקונית מעבר לזה הוא היה משותק מפחד.

הכל בסדר בחיים שלו, יש לו ג'יפ מצוחצח שלוקחים אותו  ל'ספא של מכוניות' פעמיים בשבוע, 400 שקל לחודש, עם כרטיסיה, הוצאה מוכרת אישר הרו"ח. יש לו אשה יפה ומטופחת, שעולה 4,000 ש"ח לחוד, רק הטיפולים והקרמים לא כולל הניתוחים פעם בשנה.

כשהוא בחו"ל, לבד, הוא מרשה לעצמו לילה אחד 'לקנות' נערת ליווי, אבל ממש שווה , כזאת שעולה אלף דולר לפחות ללילה, את הכסף לזה הוא אוסף מהטעויות בקופה, כמעט כל שבוע יש טעויות של כמה מאות דולרים בקופה, השותפים הסכימו שזה דמי הכיס שלהם, ככה,  הסוד של הגברים : אנשים טועים עם העודף, מזה הם נהנים, בלי מיסים בלי חשבון ואפילו בלי קונדום.

בסך הכל הוא בחור טוב, שהחיים שלו עוברים ליד הקופה, מצד אחד נכנסות ה'גוויות', עשרות קילוגרמים של 'בשר משובח' מכל הסוגים, דליים של חומוס וחמוצים והרבה שמן ופיתות, מהצד השני קהל הלקוחות, שבע, מרוצה מעצמו, משועמם קלות.

לרוב הלקוחות שלו יש גי'פ או יהיה או היה.

אף אחד מהם לא רואה את חבילות הבשר המדממות שמגיעות מהדלת האחורית, עמוק למקררים הגדולים, ומשם ישירות לצלחת שלהם.

אף אחד מהם לא יודע על הטעויות בקופה, על הסוד של השותפים.

כל מי שמגיע ומתיישב מיד מתמלא רעב, הריח והצבעוניות של המקום בשילוב תחושת הניקיון גורמים לאנשים לטרוף את האוכל ולהנות ממנו.

לא מכל ביס, לא להתענג על מגוון הטעמים, לנסות להבין למה התכוון מי שבישל את האוכל, אלא רק לבלוס וללעוס לתת לעסיסיות למלא אותם, קצת כמו 'טורף מנומס', לנעוץ שיניים בעיקר בבשר חצי מעובד, מבושל בדיוק נמרץ, מטופל נכון, לנעוץ ולמצוץ את העסיס לבלוע בביסים גדולים, תוך כדי שהדעת מוסחת לתוך מסכי הטלויזיה שמסביב, העיתון שמונח מולם או החיוך המטופש של הקופאי המרוצה.

חברים יש רק באגד? מה אומר לך המושג "חבר"

יש לי חברים מגיל שש, בקשר יציב וקבוע. יש לי חברים "חדשים" למרות גילי, יש לי חברים שנעלמים ומופיעים, יש לי חברים טלפוניים, יש לי חברים קרובים, יש לי חברים של בילויים, ויש אפילו חברים לשעת צרה. וישנה היא, האשה שאיתי

אני נחשב אחד שיש לו הרבה חברים, קשת רחבה של אנשים, מכל הסוגים והגוונים, כאלה שאספתי בקפדנות במהלך חיי. לא מוותר על אף אחד, כבר שנים, עשרות שנים.

מה שמוזר בסיפור הוא שאישית אני תופס את עצמי כמיזנטרופ, לא באמת יכול לשבת במסיבות יום שישי ברבים וללהג על ענייני דיומא, סמול-טוק עושה לי חררה בכל הגוף. אני מוכן למקסימום שמונה עיניים בסביבה. וזה לא קשור לעובדה שבחרתי בעבודה שלי להיות "מסמר המסיבה". בהרבה מופעים יוצא לי להגיד "שלום, אני ההפתעה, אני עובד בזה כבר 35 שנה". היכולת שלי להקסים ולרגש אנשים אינה קשורה לחברות.

יש לי חברים מגיל שש, בקשר יציב וקבוע. יש לי חברים "חדשים" למרות גילי, יש לי חברים שנעלמים ומופיעים, יש לי חברים טלפוניים, יש לי חברים קרובים, יש לי חברים של בילויים, ויש אפילו חברים לשעת צרה. יש חברים של טלפון, כאלה שאתה מכיר שנים ויכול לנהל אתם קשר שלם שעיקרו בטלפון. יש חברים של פעם, שיותר שייכים לעבר מאשר להווה או לעתיד. יש לי חברות שנהיו חברים (להפך לא), כאלו שחצינו גבולות דרך הזמן. לא מאמין בחברות בין גבר לאשה, כן מאמין בחברות אמיצה בין בני זוג.

שאלתי את מועצת החכמים שלי את השאלה: "מהו חבר אמיתי בעיניך?" לא היה להם קל לענות, והם ענו כל אחד ממקום אחר.

מטפלת אלטרנטיבית: "חבר אמיתי זה מי שקשוב ומוכן בשבילך בכל רגע".

עורך דין הומאני מהזן הנדיר: "חבר טוב עונה על ההגדרה המשפטית של 'ואהבת לרעך כמוך'."

היועץ הרוחני שגר במדבר היה נחרץ: "חבר אמיתי זה האיש הזה ששמח בהצלחות שלי. בדרך כלל חברים משתתפים בצערך, מושיטים את היד כשאתה חלש או נזקק. זה מרגש וחשוב, אבל חבר אמיתי בדרך כלל לא מקנא, הוא בעיקר מספיק חזק בשביל לפרגן גם כשאתה בעצמך חזק".

דיויד אלאן (זמר, משורר) אומר שחברים יש רק אם צריך אותם – you only have friends if you need them – לא ירדתי לסוף דעתו, למרות שלרגעים אני מרגיש שהוא צודק.

אבא שלי ממש לא מאמין בחברות בין אנשים. מעניין מה בשואה ייסד את האמונה הזאת, שמלווה אותו כבר שנים. הוא התרצה וענה לשאלה שלי: "חבר אמיתי זה חבר נטול קנאה, אבל זה נדיר".

היו להוריי חברים של שבת וחג, כאלה שהולכים לבקר, לשחק אתם קלפים. לא כאלה שנחשבים חברי נפש. לאמא שלי היו חברות מגן חובה, חברוּת ותיקה ומרוחקת בלי קירבת נפש, לפחות לא לפי מה שיכולתי לראות כילד ולהבין.

יכול להיות שמודל החברות עבר שינוי בעולם. אולי הוא הידרדר, בדומה למוסד הנישואים. לא מסכים עם ההנחה הזאת, וזה לא רק כי אני אופטימי מטבעי;, דווקא הניסיון לימד אותי על צרות העין שהולכת ומתרחבת מסביבי. אבל פה ושם אני פוגש שמחה שבלב, שקט או חיבוק ועניין שאני מזהה מרחוק ומתחבר איתו מיד.

החבר הכי ותיק שלי, מאז כיתה אלף אנחנו שומרים על קשר הדוק, מדקלם באקצנט מלא בשפת אמו את המשפט הרומני הידוע: ""חברים חברים, אבל הגבינה בתשלום" (למען הסר כל ספק, הוא קנה לי את המחשב הנייד שאני מקליד עליו).

הדוור: "חבר אמיתי זה אחד שיש לו כתובת ברורה".

הפילוסוף: "חבר אמיתי זה רעיון נחמד ותו לא".

הזונה לשעבר: "חבר אמיתי זה כמו גבר שלא בוגד, אין כזה".

המוכר בקיוסק צחק: "חברים, כן יש לי כמה חברים, אנחנו בעיקר משחקים קלפים, זה שאנחנו לא מרמים אחד השני זה אומר שאנחנו חברים, אפשר גם לקבל הלוואה זה מזה. ומחזירים, בטח מחזירים".

סוג של חיזוקית להתמודדות עם הדבר הזה שנקרא חיים

מומחית להתמכרויות: "חבר אמיתי זה משהו שמתגלה רק בדיעבד. חבר בשבילי זה מישהו או מישהי שהפכו שותפים למסע בחיים, הם שם בכל מיני רגעים מגוונים. זה סוג של חיזוקית להתמודדות עם הדבר הזה שנקרא חיים".

איש טלוויזיה: "חברים יש רק בסדרות ואצל נערות מתבגרות, כל השאר זה רק אינטרסים".

המנכ"ל קבע נחרצות: "אתה חבר שלי", זה אומר שאני סומך עליך כאיש סודי.

חבר אחד מיוחד שכבר מת נהג להגיד: "חבר אמיתי דווקא שמח בשמחתי ולא מזנק משום מקום בעת צרה".

הצייר, שהוא חבר של שנים ארוכות, כמעט אכלנו מאותו המסטינג, נזכר במשפט שידע לדקלם : a friend in need is a friend indeed ואז התפקס ואמר בביטחון: "חבר אמיתי זה אומר שיש עניין משותף".

הנשמה הצפונית אמרה בחיוך: "חבר אמיתי שפשוט אוהב אותך, וזה כולל את הקלישאות הכל כך מדויקות כאן. זה שמקבל אותך כמו שאתה, זה שאתה מרגיש אליו קרוב גם אם לא דיברתם שנים. אין חשבון או פער של זמן".

חבר ממש קרוב מהמגזר השכן צחק בקול רם ושלף את התשובה במהירות: "חבר אמיתי זה בכל דבר חוץ מהאשה".

איש הפרסום המזדקן לבדו (חוץ מהזמן במשרד, שם הוא מוקף באשליה): "חבר זה מישהו שקונה את הסיפור שלך מבלי להתמקח".

חברה טובה בניכר שנוגעת באנשים לפרנסתה: "בין חברים אמיתיים אין סוג של התחשבנות כמו כסף, צלצלתי אליך, משחקי אגו – התקשרת לא התקשרת. יש קבלה ללא תנאי. מבחינתי אתה למשל (וגם אני) זה חבר אמיתי. חברוּת שהקשר בה הוא מעבר לזמן ולמרחב. הקשר לא תלוי בכלום, החברות היא הקשר שמעבר למילים. ואני מאמינה שברגע שאדם הוא חבר טוב של עצמו, הוא גם יהיה חבר טוב ואמיתי לכל אחד שנקרה בדרכו".

איש חומרה, באמצע שנות ה-30: "חבר אמיתי זה רק בן משפחה קרוב, הכי אחי".

הפסיכולוג: "חבר זה מי שאתה מאפשר לו להיכנס למרחב הקרוב שלך".

איש צבא לשעבר: "חבר אמיתי הוא חבר שאיתי, לטוב ולרע, זה קצת כמו קוד צבאי – לא משאירים פצועים בשטח".

לא שאלתי אף אחד מהם לגבי תרומת כליה לחבר, לגבי חתימת ערבות על משכנתה. לא נכנסתי לשאלת הנאמנות, להבדל בחברות בין נשים לגברים, לשאלה אם הדרך בה נוצרה החברות משפיע על עצמתה או איכותה. העדפתי לא להיכנס לפינות.

התחושה הזאת שיש מישהו שתמיד איתי ובעדי

והיא כתבה לי בפתק שצירפה למתנת יום ההולדת:

"התשובה הראשונה שצצה בראשי היתה: אתה! האהבה, ההכלה, הרגישות, הנתינה הבלתי נפסקת (אפילו ממה שאין), היכולת המופלאה שלך להיות איתי גם כששמח וגם כשעצוב, גם כשאנחנו יחד וגם שכל אחד בעיסוקיו. התחושה הזאת שיש מישהו שתמיד איתי ובעדי – זו החברוּת האמיתית בעיניי".

אהבה וחברוּת, חברוּת ואהבה, אין ספק שזאת הדרך.

אני מסתכל ורואה את בני בונה את קשריו בעולם, לומד להתאכזב מצד אחד ולשמוח שצריך. ניסיתי להעביר לו איזה קוד, איזה מדד או יחידת מידה לחברוּת, לא הצלחתי למצוא משהו שיוכל להתאים גם לו. אולי כי עדיין אני מחפש את זה לעצמי, אולי כי אין, כי חברות זאת חוויה אישית.

כמו אהבה.

פורסם בערוץ יחסים- Y-NET

מבוקשת

הוא היה המאמן שלי (ספורט, פעם לא היו אחרים), היא הבימאית שלי, חיברתי ביניהם ועד היום הם יחד, כמעט 25 שנה, אין אחריות אבל זה נותן נקודות בדרך לגן עדן, ככה אומרים. אז החלטתי לנסות ולהוסיף עוד כמה נקודות בדרך אל האושר.

"אני עייף מתוסכל ועצוב" כך הוא אמר. אני מכיר אותו, אם הוא מתבטא ככה הוא זקוק לזוגיות דחוף.

תקופה ארוכה (יחסית כמובן), אחרי הפרידה הנוכחית הוא היה מוכן להישבע שאין כזה דבר אהבה, אבל לאט לאט אפשר היה לראות סימני שבירה, מהסוג הטוב, עכשיו הוא ביטא ישירות וביקש שאכיר לו מישהי, למרות הכרותנו רבת השנים, מעולם הוא לא ביקש ומעולם לא הכרתי. תמיד היו החברות 'שלה' אבל אף פעם זה לא תפס.

הוא קצת כמו וודי אלן בעיני, חנון חריף נועז ופרוע לגמרי, הוא רגיש ולא מדי, שפוי אבל לא במוחלט, מסודר אבל לא אובססיבי, יש לו צחוק בריא במיוחד, חוש הומור מהמופלאים שפגשתי, הוא יודע לתת ולסבול ולאהוב ולגעת ולראות ולהרגיש.

ראיתי אותו מקסים, באירועים חברתיים, אם הוא פוגש את החיוך הנכון, נהיה שם חיבור מיידי לכל הערב, הרבה שיחה קרובה, מעמיקה ונעימה. לא ראיתי אותו בקלילות של אחרי, לא ראיתי אותו נתקל בעצים ברחובות, מדבר אהבה, התאהבות, לא על עצמו ולא אליה.

לא יודע מהן הבטיחו לו, מה נתנו, אבל הוא פתאום לזמן מה נראה מרוצה. ואחר כך הוא היה בא, מגיע עייף וממורמר ומתוסכל, לא מסוגל לשים את האצבע, במקום הנכון. לא יודע על חיי האהבה שלו, על המיניות שלו, לא שואל, לא כי אני מנומס, לא נראה לי לשאול, דווקא אותו, יש לנו על מה לדבר גם בלי זה.

אז הוא החליט לצאת לחפש, הכריז שאינו מאמין באהבה, הפעם זה סופי, חזר מכוסח, לא מבין, כמעט תוהה, מה פה קורה פה?
הצעתי לו להסתיר את הצורך העז באהבה. "הן מרגישות את זה מרחוק, קולטות אותך נואש למגע, לצורך לחדור ,לכבוש". "לא באמת מוכנות לקבל את רמת ההורמון הגבוה שרצה אצלך בדם, בטח לא כמדד לנתינה העתידית שלך".

רגע, תעצור, תתאפק, מהתחלה תלמד להתאפק, ככה יותר טוב לך. תעשה משהו עם המבט המורעב הזה בעיניים, נסה להחביא, להחליף.

"אל תתאפק" אמרתי לו, תחביא, תחביא את הפחד והנואשות, שים בעיניים את המבט הכובש, את זה שיש לו אישה מאחוריו ששומרת עליו שלא יהיה נואש.

הוא חייך, טפח לי על השכם, בינגו! נגעתי לו בפעמון האזהרה.

לא יודע מה קרה מאז, הוא לא מספר, זה סימן טוב. מעבר לעובדה ש 'לרוץ לספר לחברה' זה אקט פרימיטיבי קדום, עדיף לו לשמור סוד. ככה נהיה לו פאסון 'נכון'. לא מביא את הייאוש, לא תולה מבט על האישה שתגאל, ואפילו הוא לא הגואל.

ואז אחרי שניסה עוד קצת, בכל מקום ש 'צריך', היה בג'יי דייט ופגש הכי הרבה בחורות שפגש בימיו, ממוינות ומקוטלגות, חלק מצאו חן לו, לחלק הוא מצא חן, הוא יצא ונכנס, ושאל ודיבר וברח והחליט…אבל אף אחת מהן לא באמת הצליחה לגעת בו, אלו שכן נעלמו במהירות, או שפתאום הסתבר שהן לחוצות על ילד.
גיל מסובך תחילת שנות הארבעים, במיוחד לבנות.

ואז נחתה עליו הבהירות, הישירות והנועזות, כמעט לגמרי, כמעט עד כדי להגיד בקול. אבל עדיין כמו לכולנו, קשה לו להגיד בעצמו, אז הצעתי שיכתוב מסודר ושאני אגיד במקומו: (אני בסוגריים)

מבוקשת-

– אחת שלא רוצה להביא עוד ילדים, או להביא ילדים. (הוא התעקש שזה יופיע ראשון, לדעתי אם הוא יאהב והיא תתעקש, הוא האדם הכי נכון ל 'בן זקונים', הוא מכחיש)
– אחת שמוסיקה נוגעת לה בנשמה. (הוא מנגן גם על כינור בעברו ומרביץ יפה לדרבוקה)
– אחת שאפשר לנסוע איתה ללונדון בהתראה של יומיים. (איזה לא ספונטאני הוא, יומיים!)
– אחת שאפשר לצאת איתה בשמונה בערב בלי לדעת לאן כי לא משנה מה נעשה את מי נפגוש ואיפה נהיה – יהיה מעניין.
– אחת שאוהבת הפתעות. (מכל הסוגים, הוא באמת יודע להתמודד עם ההפתעה שבחיים)
– אחת שיודעת להיות בשליטה מספיק כדי להרשות לעצמה לאבד שליטה. (תרפה, אני אומר לו, תרפה)
– אחת שמרגישה חזקה מספיק כדי להיות לפעמים חסרת אונים. (הוא מאפשר, ראיתי)
– אחת שיודעת איך לכעוס ולריב (הוא לא מפחד)
– אחת שיודעת לקבל מתנות (הוא יודע, לתת ולקבל)
– מבוססת כלכלית. לא מיליונרית, אבל יכולה לקיים את עצמה.
– סקרנית בטירוף, אוהבת לדעת. (אלוף העולם בלסקרן או לדעת)
– אחת עם חוש שישי (ושביעי)
– אחת שזוכרת את החלומות שלה. (ומגשימה, את זה הוא שכח)
– שנונה וחכמה, או כזו ששנינות וחכמה עושים לה את זה. (כן כזה הוא בדיוק)
– לא רק עם חכמת חיים – אלא גם חיה חכם.
– אחת שהאהבה חשובה לה יותר מכל גבר.
– אחת שרוצה מגבר את אהבת האישה שלו, ולא את אהבתו לילדיו, אהבתו להוריו, או אהבתו לחבריו.
אחת שלא תהיה גרידית על כל אהבה שיוצאת מהגבר שלה, גם זו שלא מיועדת לה.
– אחת שעוד לא לגמרי איבדה אמון באהבה. (הוא צריך 'משיבת אמון' עם ניסיון)
– אחת שיודעת ואוהבת ולא פוחדת לגעת.
– אחת שיודעת לדבר בשתיקות.
– אחת שיודעת להשיג את מה שהיא רוצה, ולהשלים עם מה שאינה יכולה להשיג, במקום להיות חסרת אונים מול מה שהיא רוצה.
– אחת עם הומור בריא מאוד.
– אחת שלא שכחה איך לשמוח גם בעולמנו העצוב.
– אחת שחושבת שהחכמה האמיתית היא בורות ("היא צריכה להיות מספיק חכמה בשביל להיות טיפשה"))
– אחת עם חמלה אמיתית בלב
– אחת שפיה וליבה שווים
– אחת שיודעת להסביר מה קורה אצלה בפנים.
– אחת שתמיד שואפת לגדול
לא שמנה, לא עגלגלה, לא יותר מ-1.74 מטר גובה, עור לא בהיר מידי – ובעיקר: יודעת שהיא יפה. בתמורה הוא מציע את כל כולו, שזה כולל המון…. בנות, יאללה.
, הוא קצת כמו וודי אלן בעיני, חנון חריף נועז ופרוע לגמרי, הוא רגיש ולא מדי, שפוי אבל לא במוחלט, מסודר אבל לא אובססיבי, יש לו צחוק בריא במיוחד, חוש הומור מהמופלאים שפגשתי, הוא יודע לתת ולסבול ולאהוב ולגעת ולראות ולהרגיש…בנות יאללה.

הנה מה שכתבה עליו אחת שאהבה אותו, אין כמו המלצה של אישה:

"בעדינות נפש ורגישות, בפתיחות וברכות אתה של את הפנינים הזוהרות והנדירות שניתצו לחוף החיים".

אני ממליץ בחום.

המעונינות מוזמנות להתנסח ישירות מולו למייל הזה:mevukeshet@gmail.com

מי גבר? עדכון מהמציאות- ארוע הפתיחה 'פורנוגרפיה אהובתי'

הרבה אנשים, הרבה זיעה, הסכמה שקטה באוויר, היה חם באופן קיצוני.

עוד  ידובר על הפתיחה הזאת, על התערוכה- 'פורנוגרפיה אהובתי'. בעיני זאת הצלחה

מצורפות תמונות מהמיצב, (הסרט בקרוב, תעדתי את תהליך החיפוש)

פגשתי הרבה אנשים, לא מעט מיתוסים, חששות, פחדים, עצלנות, כמעט כולם מצאו את הכפתור, הצעירה ביותר ילדה בת 4 מברזיל עם אמא ואביה, היא סרבה לקבל עזרה, היא כבר גדולה. המבוגר ביותר מתקרב ל 80, הוא חייך והודה לי, טען שקיבל פלאש למה שהיה, שזכור לו שהוא אהב את זה. אהבתי.

תמונות מהמיצב:

הפחדן, שאינו מאמין, הזקן, הילדה, אמא וילדה, האבא, הצעיר החששן, הזוג שבזוגיות טרייה, ההססן, הזריזה, הרבה שלא בא להן, קצת מבוכה, חיוך .

כולם הצליחו להדליק את המנורה, לנשים היה קל יותר, הגברים רובם היססו, אף אחד לא קיבל מדליה.

האחת והיחידה, האחת והחידה

אהבה

סיפור על אהבה

לא, היא לא אקסית, היא בוודאי לא מהמיתולוגיה, לא שלי ולא של החיים. וכן, היא האחת והיחידה.
קשה לתאר אותה במילים, אפשר לראות אותה, היא בטח עוברת ברחוב, גם שלכם. אולי נתקלת בה בעצמך בדרכך אבל לא ראית אותה, כי מבטך היה מופנה לאחרת. לזאת שאתה צריך לראות.

 

אבל כן, יש לה דברים שאין לאחרות, לא, אפילו אין לה דברים, היא בכלל לא אוהבת חפצים, הם מיותרים בעיניה, וצריך להוריד מהם אבק, לפעמים הם נשברים. פעם בכמה זמן היא נותנת אותם למי שמסכים לקחת, שזה בערך כולם, חוץ ממני.

היא יודעת ליצור בך את החלל הזה הדרוש בכדי שתוכל למלא אותו באהבה, אליה ולעצמך. יודעת לעורר את האהבה שלך, אם במקרה הרדימו לך אותה בסיבוב קודם.  היא מסרבת לאמץ אותך כאמא, לא מוכנה לראות את הילד שבך, עם זה תסתדר לבד, תגדל. היא אשה במובן הכי רחב של המילה. היא קודם מרגישה ואחר כך פועלת, ממעטת לחשוב, כמעט לא מוטרדת ממה שהיה. לפעמים היא נלחצת לרגע ממה שעלול לקרות, אם תחבק אותה בזמן שזה קורה תרגיש איך היא מרפה וזונחת את הפחד, הופכת להיות שלך ברכות אינסופית.

היא מאוד ישירה וברורה, ממעטת במילים, אבל כשהיא כבר אומרת משהו, אתה מקשיב מרצונך החופשי. מתי בפעם האחרונה הקשבת לרצונך החופשי?

היא מאוד קרובה, ממש צמודה אליך, לפעמים אתה יכול להרגיש אותה ממש מתחת לעור, וזה נעים. אפשר לגעת בה רק כשהיא רוצה. וכן היא רוצה, שתיגע בה, חזק ובעדינות. לא כל הזמן, רוב הזמן.

אין סיכוי שהיא תכנה אותך בשמות חיבה, או תתמזמז איתך ברחוב, אבל כשתרגיש את הברך שלה מתחת לשולחן תדע עד כמה היא שם, רוצה אותך.

יש לה ידיים שהיו עדינות בעבר, לפני שנאלצה לחפור בציפורניה באדמה בכדי להשיג את מה שהיא צריכה, וזה לא הרבה, המינימום הנדרש בכדי להתקיים.

ומובן שהיא הכי יפה בעולם. היא לא מתאפרת, היא חופפת בבית בשמפו פשוט, ככה היא נולדה, היא נראית אותו הדבר כל הזמן, מוארת ויפה. תאמינו או לא היא קמה בבוקר יפה, על הכר עוד לפני שהיא מתעוררת. היופי שלה הוא נצחי, אין ספק שהיא תישאר ככה עד ימיה האחרונים.

היא שומרת על עור פניה עם קרמים שבאים בצנצנות גדולות שבמבצע, ריח עדין בלי שום תווית עם שיק צרפתי. יש לה מכל דבר אחד: לב אחד, בושם אחד, זוג נעליים אחד לכל עונה, תיק אחד, זה מספיק לה.

היא לא מתחרטת לעולם, על כלום.

לעיתים נדירות היא קונה בגדים, את אותם בגדים שכבר יש לה, רק חדשים. ואפילו אז היא שומרת את התגיות עליהם, למקרה שתתחרט. אבל היא לא מתחרטת לעולם, על כלום, לא מבקשת סליחה מאף אחד, אפילו לא מעצמה.

בכלל היא כמעט לא מבקשת או רוצה, אם כבר היא תבקש זה סימן שלא היית קשוב, דווקא לא סימן טוב.

היא יודעת לתת, בדיוק בזמן ואת מה שאתה צריך. ההתמחות שלה זה דברים פרקטיים קטנים, שאיתם אתה יכול לעשות הכל. היא לא נותנת את זה בצורה ישירה, תמצא את זה מחכה לך במקום הכי לא צפוי, תמיד בזמן.

היא מוכנה לנסות הכל, במיוחד בשבילך, אבל יש לה רק חמישה תבלינים על המדף, אפילו מלח נחשב תבלין בעיניה. היא מבשלת פשוט, כל כך פשוט שזה הכי טעים שאפשר. היא מסרבת להתייחס לאוכל כאל פולחן, היא לא שוכחת שבעצם הכי טעים שיש זה לחמניה טרייה עם חמאה.

תמיד יודעת לעוף הכי גבוה שאפשר

היא זקוקה לאהבה שלך, מכורה, היא מתמסרת בחושך, או באור, שואבת אותך לתוכה, לא משאירה כלום בחוץ. לפעמים לא זזה בכלל, לפעמים שורטת ונושכת, תמיד יודעת לעוף הכי גבוה שאפשר, הרבה פעמים, בלי משחקים, בלי צעצועים, ככה הכי פשוט והדוק שיש.

ובאור הרך של הלילה, בחושך הזה מסביב, בזמן שאתם אוהבים, אם תסתכל עליה, על פניה בזמן שהיא חווה אותך במלואה, כל כולה מרחפת, יפה בטירוף, רכה , חושנית , תוכל לרגע להבין את סיפור גן עדן.

היא מאמינה במשפט שאומר – או שיש זוגיות או שיש ריב מתמשך. רבנו פעם אחת, מיותרת, היה משעמם בסוף.

היא לא זוכרת כלום מאתמול להיום, לא רושמת כלום, לא יודעת חשבון, היא הכי מסורה בעבודתה, הולכת עד הסוף לפרטי הפרטים, באהבה וריכוז, משאירה את הלקוחות מאחור, המומים. אפילו הם לא ביקשו את זה.

ראיתי אותה, החזקתי אותה לרגע אחד ארוך, הרחתי את שיערה מקרוב, הרגשתי את אחיזתה, הסתכלתי עמוק בעיניה.

מעולם לא ראיתי אותה בוכה, אפילו כשהלכה.

 

 

// פורסם ב בערוץ יחסים Y-NET ב נובמבר 2006 //

עוד מקליוסטרו:

הקוסם · Wonders · אקדמיית הקסמים · בר/בת מצווה · חדרי בריחה · Cagliostro · Magus Buzz