ארכיון תג: פורנוגרפיה

הפורנוגרפיה של הזימה

"נשים מטופחות מטפלות בשיער שלהן, בציפורניים, בשפתיים, בכפות הרגליים, בפנים, בעור ובידיים. הן צבעו, האריכו, עשו פילינג, מרטו, גילחו ומרחו קרם. הן יושבות בנוקשות כמו מעשה אמנות שלהן עצמן כי הן יודעות כמה עבודה הן השקיעו, והן רוצות שזה יחזיק כמה שיותר זמן, נשים כאלה לא מעיזות להתמזמז ולהזדיין.

('אזורי לחות' שרלוטה רוש בהוצאת זמורה ביתן)


אם יש בעולם משהו שצריך לשים עליו צנזורה זה רק הספר הזה, לא הייתי רוצה שילדיי יקראו אותו,  אבל רק טרם זמנם.

משום מה בעידן כל כך טכנוקרטי שההורים נאלצים לוותר מראש על האפשרות להגן על ילדיהם מפני הרעה החולה באינטרנט, (ויש הרבה ממנה, יותר ממוקדת מאשר בחיים האמיתיים). דווקא בעידן הזה יוצא לאור ספר שכזה שאפשר למצוא אותו מונח בחנויות הספרים מחכה לקונים. המו"ל שבחר להוציא אותו (זמורה ביתן) אמיץ בעיני, אמיץ כי אנחנו  בסך הכל ארץ פוריטנית, פתאום עולה בי הספק, פוריטנים יותר או פחות מארצות נוצריות? אין ספק שאם מישהו מהעולם ה'חינוכי' או  הדתי כאן יציץ לרגע בספר הוא יעורר זעם ופלצות.  כל מי שבטעות 'נופל' על הספר הזה לדעתי מוצא את עצמו בבעיה.

לא יכול להיות שמישהו כתב את הספר הזה, ועוד יותר לא יכול להיות שזאת אישה.

בדיוק בעניין הזה הספר מתעסק, בעובדה שלא יכול להיות ביוב שכזה בתוך חזות מעודנת ומטופחת של אישה. שמעתי פעם על תיאוריה שהדיבורים בין נשים הרבה יותר נועזים ומלוכלכים מדיבורי גברים, על סקס כמובן אלא על מה? לרוע מזלי לא נזדמן לי להקשיב לשיחת נשים על 'איך הוא היה' 'מה הוא עשה' בנוסף לרוע מזלי רוב החברים שלי גברים, כמו לכולם, חלקם גברים  שויצרים שרצים לספר לחברה עוד לפני שהרימו את התחתונים, עולם המונחים שלהם מאוד מצומצם והוא מגיע מעולם הבישול- קצצתי , טחנתי  ושאר ירקות,  ופעולות מגונות אחרות , טמבלים שמאמינים לקולות.

הם משתמשים בעיקר בחוש בשמיעה, במקום להתרכז בנשימות ובהתכווצות השרירים הנכונים, שם נמצא המדד הנכון של 'ההצלחה'  שלך כגבר, שם תוכל להבין האם הצלחת לעורר מספיק עניין ומתח בשביל שהכל יתכווץ ויתפוצץ, על זה  יש סיכוי שתקבל 'מדליה',  גבר גבר!


מוזר אבל קשה לי לנסח בצורה קצרה ותמצתית ולהגיד על מה הספר, במה הוא מתעסק, לעזאזל מעולם לא נתקלחתי בקושי כזה קודם..כנראה שהספר מתעסק ב'חוסר האהבה' 'מה קורה במקום שאין  בו אהבה, במיוחד חסך מתמשך מגיל צעיר.

סיפור הכיסוי של הכותבת (יש לה שם, גיל ועבודה בתקשורת הגרמנית) מסתכם בתמצות בשורות הבאות:

"המטרה שלי שהם יראו אחד את השני, והרבה שנים אחרי הגירושים הם ייפלו מאוהבים זה לזרועות זה. ויחזרו זה לזה. מאוד בלתי סביר, אבל כבר היו דברים מעולם. לדעתי, אני לא ממש יודעת".

זה ספר מלוכלך, הכי מלוכלך שפגשתי והוא יוצא דופן בעיני.

פורנוגרפיה במקור הוא מושג שמדבר על 'כתיבה על זונות', מה בדיוק אפשר לכתוב על זונות? בד"כ שהן מסכנות,  או מהצד השני שהן נועזות ומשוחררות מעכבות, עם זונות לפי המיתוס עושים מה שלא עושים עם האישה הטובה שמחכה בבית, נו באמת , האם באמת אפשר לייצר את האינטימיות המספקת הנדרשת עם בחורה ששכרת רק עכשיו לחצי שעה?

הספר הזה הוא 'הפורנוגרפיה של הפורנוגרפיה', הוא מתעסק בזרם התודעה של נערה בת 18 שהתבגרה בצורה מהירה מדי לעולם פרוע ומנוכר, מאוד דקדנטי המתח בין להיוות 'ייקה' קפדן לבין המושג שנקרא 'המרתפים של המבורג' יוצר תוצאות  קיצוניות שבאות לידי ביטוי גם בצורה של הספר הזה. מפחיד לחשוב שזה מה שהנוער הגרמני (או כל נוער אחר) עושה בגיל כל כך צעיר (15) אני בספק עם רוב מכריי הבוגרים מסביבי יודעים בכלל על האפשרות הזאת.

וודי אלן טען פעם שסקס הוא סקס רק אם הוא מלוכלך באמת.

הכול בגלל החינוך (לטענתה) :

 

" אני לא ממש מחזיקה מכל הקטע של היגיינה. מתישהו קלטתי שבנות ובנים מקבלים חינוך שונה בעניין השמירה על ניקיון האיברים האינטימיים שלהם…"

יצא לי  כבר להציץ בפורנוגרפיה, 'הצצה' זה שם המשחק, ההזדהות עם הגיבורים שם היא פשוטה, זאת הצצה שלא מאפשרת ראייה או הסתכלות, בעניין הזה הספר עולה על כל דבר שראיתי את היום, כי כאן אתה יכול לראות את המחשבות של הכותבת, רוב הסיכויים שיהיה לך קשה להזדהות אתה, אפילו ברגעי המסכנות האמיתית שלה שם באשפוז בבית החולים (לא פסיכאטרי, לפחות לא בספר הזה).  לא יכול להיות דיבור יותר מלוכלך מאשר הספר הזה, הוא באמת מתעסק בשיא של הלכלוך, לכלוך כפי שאנחנו המחונכים תופסים אותו, החל מחיידקים מסוכנים וכלה במחשבות מלוכלכות, האפשרות להציץ לתוך המחשבות, או אולי אפילו יותר עמוק, לתוך הפנטזיות הכי פרועות של מישהו היא הזדמנות נדירה בעיני ששוה לנסות.

רובינו מכחישים קיומן של פנטזיות, האמיצים מבינינו מעיזים להודות בקיומן של מחשבות שכאלה, מתי מעט יצליחו לבטא אותן לעצמם בשקט ב'קול הפנימי' והנדירים שביותר ידברו עליהן עם בני/בנות הזוג, יזמינו אותם ל'לב התענוג' למקום שבו זה קורה בתוך הראש שלך, למה שבאמת מדליק אותך. זה קשה, זה הכי קשה בעיני לחלוק את המחשבות האלה עם משהו קרוב. יותר קשה לאתר ולנסח אותן, לגלות את הדפוס הקבוע שלהן להבין ואז להיות אמיץ מספיק בשביל לחלוק את זה עם האהבה שלך, זאת אינטימיות בעיני, שיא האינטימיות.

התחושה  המקלהבהתחלה הייתה קצת כמו להציץ לתוך מחשבות של 'חולת נפש', להסתכל על התנהלות של מחלקה סגורה ולהתחיל לקרוא את המחשבות שלהם, אני מניח שרוב החולים במציאות לא מתעסקים במחשבות מהסוג הזה בצורה כזאת אובססיבית, אף אחד מהם לא העיז לכתוב אותם ולגרוף מיליונים (הספר רב מכר ולדעתי יהיה עוד יותר).

 

אם כתיבה היא שיתוף אישי בזרם התודעה ובהוויה של הכותב הרי שמדובר כאן ביצירה ספרותית לעילא, כקורא נצמדתי לספר, התיאורים שבו היו קשים מנשוא עבורי. (כן, הסתבר לי שיחסית לגיבורה אני אדם סטרילי רוב חיי)

לא יכול להיות שהיא עשתה את  כל מה שכתוב שם, לא ייתכן שאדם חופשי ושפוי עושה דברים כאלה, פשוט לא ייתכן, אז זהו שכן, אני מאמין שזאת הביוגרפיה הקיצונית של המחברת, היא נועזת, הזוייה ומרתקת בו זמנית. אין ספק שהיא השפיעה עלי , הקריאה, הכותבת, הסיטואציה, נהייתי פחות רגיש לחיידקים, עושה בדק בית להגיינה שלי ושל הסובבים אותי, שום חיידק כבר לא מובן מאליו. נכון אני לא מאמין לכל קטלוג הסטייות שבספר, הגזימה הנערה בת ה 18בהתפרעויותיה, אלא אם כן אני  פשוט לא מבין כלום בתרבות גרמניה, או בנוער של היום, הצילו.

בשיטוטי ברשת חיפשתי מה חושבים בלוגרים על הספר ונתקלתי למשל בטקסט הזה:

 

" האם אני ממליצה? לא ממש. אבל אני מוצאת את עצמי חושבת עליו, שבוע לאחר הקריאה. ואין סימן טוב מזה לספר שהצליח לחדור מתחת לפלסתר שלי, ישר לפצע האישי שלי."

גמאני.

והנה ראיון עם הגברת שכתבה את הספר:

http://www.youtube.com/v/FGJHLUuBdi4&hl=en_US&fs=1&color1=0x3a3a3a&color2=0x999999

מי גבר? עדכון מהמציאות- ארוע הפתיחה 'פורנוגרפיה אהובתי'

הרבה אנשים, הרבה זיעה, הסכמה שקטה באוויר, היה חם באופן קיצוני.

עוד  ידובר על הפתיחה הזאת, על התערוכה- 'פורנוגרפיה אהובתי'. בעיני זאת הצלחה

מצורפות תמונות מהמיצב, (הסרט בקרוב, תעדתי את תהליך החיפוש)

פגשתי הרבה אנשים, לא מעט מיתוסים, חששות, פחדים, עצלנות, כמעט כולם מצאו את הכפתור, הצעירה ביותר ילדה בת 4 מברזיל עם אמא ואביה, היא סרבה לקבל עזרה, היא כבר גדולה. המבוגר ביותר מתקרב ל 80, הוא חייך והודה לי, טען שקיבל פלאש למה שהיה, שזכור לו שהוא אהב את זה. אהבתי.

תמונות מהמיצב:

הפחדן, שאינו מאמין, הזקן, הילדה, אמא וילדה, האבא, הצעיר החששן, הזוג שבזוגיות טרייה, ההססן, הזריזה, הרבה שלא בא להן, קצת מבוכה, חיוך .

כולם הצליחו להדליק את המנורה, לנשים היה קל יותר, הגברים רובם היססו, אף אחד לא קיבל מדליה.

לא מדברים עם בנות על פורנוגרפיה, נקודה

אהבה, פורנוגרפיה

"סרטים כחולים", קראו לזה פעם בשיחות סלון. יש זוגות שאוהבים לצפות בזה יחד, בשביל להידלק. אני לא מבין מה יכול להדליק בזה, אפילו עם בנים מביך אותי להסתכל על נשים עירומות. הצצה מהסוג הזה היא עניין אישי לגמרי

בנות, זאת עובדה שתכף נתווכח עליה: כל הבנים מציצים פה ושם. לא כל הזמן, אבל רוב הזמן.

היא ישבה מולי בבית קפה, עסוקה בשיחת נשים עם החברה שלה. רגליה היו משוכלות על הכסא בזווית לא הגיונית, היא פיזרה ואספה את שיערה שוב ושוב, הראתה את בית השחי המגולח למשעי שלה. לעולם לא אדע אם זה היה עבורי, אולי ישב בשולחן מאחוריי חתיך הורס שהתעניין, אולי זה היה בשביל החברה שלה, זאת שדיברה בלי הפסקה. למרות שהזווית של הישיבה שלה והצגת החמוקיים היתה לכיוון שלי.

פתאום קלטתי את החצאית שלה, יותר נכון את מה שמתחת לחצאית שלה, את התחתונים הבוהקים, את השיפולים הנסתרים. בהתחלה נבוכתי, אני כאן כדי לאכול משהו, לא לצפות בפורנו בחינם. רך, אמנם, אבל ללא ספק שווה הצצה.

בדקתי שאני מרכיב את משקפי השמש. נזכרתי בשיחה עם האופטיקאי, שהסביר לי שכל כך כהה זה לא טוב. הפניתי מבטי לכיוון שלה, בוהה בחלל החיצון שנגלה לעיניי. לא נדלקתי עליה, היא לא היתה מהסוג שעושה לי את זה, אבל זה פשוט היה שם מונח, היא לא הזיזה את רגליה (חבל) והמשיכה לפזר ולאסוף את שיער הזהב שלה שוב ושוב. באיזשהו שלב נמאס לי, התרגלתי לקצב של האינטרנט, חיפשתי את הכפתור של העכבר, שאוכל לדפדף הלאה, שום דבר לא השתנה בתמונה.

כבר חודשיים אני מתעסק במיצב אני גבר לקראת פתיחת תערוכת פורנוגרפיה אהובתי. בחיפושיי הגעתי אל מרכיב המנורות, לבוש מסוגנן, משקפיים עם מסגרת ירוקה מודרנית, נראה איש משפחה. הוא לא יכול היה להתאפק ושאל "בשביל מה אתה צריך את זה?" עניתי לו "לתערוכה הנושאת את השם פורנוגרפיה אהובתי". "אה, פורנוגרפיה, זה חשוב. באמסטרדם יש מוזיאון כזה", מלמל וחתך את חוטי החשמל בשקט. כן, באמסטרדם יש כמה מוזיאונים מעניינים, יש חנויות המתמחות בפיות, בחייזרים, ואפילו חנות המכילה רק חפצי אמנות פאליים. יש שם יותר חופש, באמסטרדם, אבל הפורנוגרפיה אותה פורנוגרפיה.

שמעתי על טרנד או "קיק" שיש, של אנשים שקובעים עם המציץ הקבוע שלהם, ועושים את זה במכונית במקום מוסכם מראש. הוא מרוצה, הם יודעים שיש שם זוג עיניים מרוגש מרגע לרגע. לא שמעתי על מציצנות בזוגות. כאילו שאפשר בכלל להבין מה מדליק אנשים באמת.

אבל במו עיניי ראיתי סרט על מחקר שנעשה, בו מדדו את הגירוי אצל נשים שהוקרנה מולן פורנוגרפיה. לא רוצה לספר לכם איפה ואיך מדדו, דמיינו בעצמכם. זה מדיד, מסתבר. אני כן זוכר שהנתונים הצפויים מדאיגים (אם אני זוכר נכון ולא באופן מגמתי) – רק 30 אחוז מהנמדדות הגיבו לגירוי הוויזואלי בצורה הניתנת למדידה. אילו היו עושים ניסוי מקביל על גברים, גם היה קל יותר למדוד, וגם האחוזים היו אחרים.

לא שאלתי מסביבי מי מחבריי מודה בקול שהוא מציץ באחרות, ועוד עירומות. כמות אתרי הפורנו כל כך בלתי נתפסת, שברור שיש להם הרבה לקוחות. לא חוכמה, אגב, להתעשר מפורנו. בדידות היא נקודה שיכולה להוביל בקלות לכיס של כל אחד.

גיליתי שאני מציץ יותר רק בתקופות שאני לבד
אני מציץ באתרים פורנוגרפיים בתקופות של "לבדוּת". להבדיל מבדידות, "לבדוּת" זה אומר להיות עם עצמך בטוב ולא להרגיש בודד. להערכתי אני מציץ שם לא כדי להתעורר מינית, הדמיון שלי עשיר בהרבה יותר, חוץ מזה אני אוהב להיות הבמאי, אף פעם לא העורך. אני שם (אם בכלל) כדי לקבל ישירות לווריד את מנת האינטימיות המזויפת, הלא מחייבת, הנגישה כל כך ומשעממת בסוף…. כן, פורנו הוא דבר משעמם, בסוף.

נסו לדמיין את עורך הסרטים היושב שעות מול מסכי העריכה. להערכתי זה לא מזיז לו, כמו הצלם שהתוודה בפניי שהוא בעקרון לעולם לא מנסה להתחיל עם הדוגמניות המדהימות שהוא מצלם. קשה לו לדמיין את עצמו מושחל בתוך המיתוס.

יש הרבה "עניינים" בהצצה מהסוג הזה. אתה יכול לבחור ז'אנר, נשים אמיתיות, "חובבניות", כמו שלך ושלי, או נשים מדגם משופר. יש גם גברים מאותו פס ייצור אגדי, למי שמעוניין או מעונינת. אישית, אם כבר אני בתוך מסע וירטואלי לתוך הפנטזיה שלי, אני מעדיף אותן מעוצבות בדיוק כמו שאני רוצה.

הגבריות בתוך התעשייה נמדדת לפי הביצועים, כמו כל מכונית. ובכלל, מקור המילה "פורנוגרפיה" הוא מיוונית – "לכתוב על יצאניות". מה יש לכתוב עליהן?

לא יכולתי להתאפק והצצתי בסרטי פורנו כחול לבן. מה יש? רק כלי משחית אנחנו יודעים לייצר טוב? בא לי לראות איך עובדת התעשיה כאן, בתוך ה"כולם מכירים את כולם", בתוך הישראליות החטטנית. כן, נגיד שאני ישראלי גאה וחטטן כמו כולם. מסתבר שזה אותו In and Out גם בעברית. יש קצת בעיות סאונד והאיפור נמרח במהירות, חוץ מזה לא הכרתי אף אחת.

מכר שלי ניאלץ לצורך עבודתו לחקור אתרי אינטרנט פורנוגרפיים. הוא תיאר בפניי את הסצינה כש"היא" עמדה מאחוריו, תוך כדי שהוא גולש למחוזות של אחרות. היא אשתו, הוא אוהב אותה, ובגלל זה הוא לרגע היה נבוך. היתה לו לגיטימציה מלאה, זה באמת היה בשביל העבודה. גם אחר כך, זה הביך אותם. ממש כמו בסרטים שהאשה תופסת את הבעל עם המאהבת, "זה לא מה שאת חושבת", זה כן, זה בדיוק זה.

הגירוי הוויזואלי הוא הסיבה הראשונה להצצה הגברית, אחר כך באה הפנטזיה הפרטית, לא הרבה מדי רוך, ישר ולעניין. כן, יש צדק בהבדלה בין המינים.

הצצה גנובה אל עולם המבוגרים
נחשפתי לפורנוגרפיה של פעם בגיל ה"נכון". שכנה מהבית ממול, באמצע גיל ההתבגרות, שההורים שלה טסו הרבה מדי לחו"ל, הזמינה אותי לחדר שלה, עם החבר שלה. רק שם היתה לי פרטיות. היא ההזמינה אותי עם המקרנה ששמעה שיש לי, סופר 8 מ"מ. בעבודתי הייתי מקרין סרטונים מצוירים, "השמן והרזה", צ'רלי צ'פלין, סרטי 8 מ"מ של פעם, כאלה שלפעמים היו נתפסים ופשוט עולים באש. הברחתי את המקרנה השכורה, את הסרטונים שאינני זוכר איך התגלגלו לידיי דחפתי למעיל, וצעדתי לתוך האיסור. הצלולואיד נשרף, יותר מפעם אחת, ישבנו שם, אני כולי סקרנות וציפייה, וזוג צעיר וחרמן גונבים הצצה אל אחרים, אני בכלל גנבתי הצצה לעולם אחר, אל עולם המבוגרים.

עד אותו רגע אהבתי את הספרונים הקטנים, פטריק קים וידיו המסוקסות על פטמות הדובדבן שלה, תיאורים מרגשים שהשפיעו על תפישת עולמי דאז. דווקא אם כבר פורנוגרפיה אז עדיף את הסוג ההוא. היתה שם תשוקה כתובה, היתה רכות, היתה סיבה, סובב ומסובב, נושא ונשוא.

היינו מחליפים בינינו "חוברות", עטופות בעיתון. וכשהיא היתה חוזרת אליך למגירה, נערת השער העירומה, פתאום היית מרגיש לרגע שבעצם התגעגעת. מה שאומר שהיית זוכר אותה לפרטי פרטים. יענו מכרה שלך.

היום זה קל יותר, מעבירים דיסקים, שולחים לינקים, מחפשים את מילת החיפוש הנפוצה ביותר במנועי החיפוש, מגיעים לאין סוף, פשוט לכמות בלתי נתפשת של פורנוגרפיה מקוטלגת.

אבל דווקא הזרות הזאת והזוית של ההצצה מאפשרת לרגע להיות עם עצמך, עמוק בתוך הפנטזיה, להרגיש שלא רק שהיא שלך – היא תהיה תעשה בדיוק רק את מה שתרצה, בטח שתרצה.

"אני גבר", מיצב אינטראקטיבי של קליוסטרו, יוצג בתערוכה הקבוצתית "פורנוגרפיה אהובתי", שתיפתח ב-2.8 בשעה 20:00 ב"בית האמנים" בתל-אביב.

 

פורסם בערוץ יחסים Y-NET

פורנוגרפיה אהובתי- תערוכה בבית האומנים תל אביב

בתאריך 2.8.07  תעלה בבית האמנים בת"א תערוכה שאצרתי "פורנוגרפיה אהובתי" , בתערוכה משתתפים 24 אמנים, חלקם בעלי רקורד מוכח, חלקם צעירים ובלתי מוכרים.

התערוכה מנתצת למעשה את הסטריאוטיפ הנפוץ על מין פורנוגרפי מכאני. מאסופת העבודות שתוצג עולה מודל מורכב, משוכלל חזותית ומנטאלית, המייצג גילויים ייחודיים, בוטים על פי רוב, של סקס ופיתוי.
דווקא מן המימד ההמוני והלא-אישי לכאורה של הפורנו לצרכי גירוי, מופיע האינדיווידואליזם היוצר בכל דקויותיו, ומסתבר שלפורנו-ארט פנים רבות הרבה יותר, ועשירות הרבה יותר מפניה של הפורנוגרפיה המסחרית הבנאלית.
התערוכה נוצרה כמעט באקראי, רישומים פורנוגרפיים שראיתי הוציאו אותי למסע החקר הזה, ובו גיליתי אמנים רבים שברשותם "מגירה פורנוגרפית" (אם לא ארון שלם).
שני קריטריונים קבעתי לתצוגה: איכות אמנותית גבוהה וקיצוניות תימאטית.  קריטריון נוסף נוצר במפתיע מהיתוכם של שני הראשונים: אהבה, אולי אהבת בשרים, אולי אהבהבים…מכאן שמה של התערוכה.

יובל קדר, אוצר התערוכה

פורנוגרפיה אהובתי – משתתפים

סשה אוקון – דב אורנר – איילת אלט-ג'ו בוי – חואן קרלוס ברונשטיין – מרים גמבורד – אורי גרשוני – רפי דייגי-מלאני דניאל – רקפת וינר עומר – ראובן זהבי – גליה יהב – נעה יפה – לילך מדר – דורון פורמן – עמי פייצביץ' -רפי פרץ – אבינועם קוסובסקי – ורה קורמן – לסרו רדוסקביץ '- רועי רוזן – דני רייזנר – גיא שגיא – קרן שפילשר. מיצב בערב הפתיחה קליוסטרו.

מיצב "אני גבר" / קליוסטרו בערב הפתיחה לפרטים לחץ כאן לתמונות ופרטים  מהאירוע עצמו, לך לכאן

מפיק התערוכה ואוצר – יובל קדר

 

 

 

עוד מקליוסטרו:

הקוסם · Wonders · אקדמיית הקסמים · בר/בת מצווה · חדרי בריחה · Cagliostro · Magus Buzz