כן אני קוסם, מלא זמן, אבל מעולם לא השתמשתי בקסמים בכדי 'להתחיל' עם בנות זוג, הנה הסיבה:

לא, היא לא תתרשם מהקלפים שישחקו בין אצבעותיך, היא תביט בעיניים שלך. היא תראה את הילד הקטן שרצה להיות קוסם, ותחייך, לא אליך, אל הרגע.

אתה תשלוף מטבע מאחורי האוזן שלה, היא תיגע במקום בו נגעת, תריח את אצבעותיה בעדינות. הבושם שלה יהיה חזק יותר מכל תעלול.

קסמים הם דרך לברוח מהמציאות, היא כולה מציאות. היא לא מחפשת פתרונות קסם, היא רוצה לראות אותך מתמודד עם החיים בידיים חשופות, בלי שרוול נסתר.

יש לה קסם משלה – היכולת להביט בך ולגרום לך להרגיש שקוף. לא צריך להעלים כלום, היא כבר רואה הכל. את הפחד, את הרצון, את התקווה שמסתתרת מאחורי הטריק.

בסוף הערב, כשתשאל אם היא רוצה לראות עוד קסם אחד, היא תענה שהקסם האמיתי היחיד הוא שני אנשים שמעזים להיפגש בלי תחפושות. בלי קלפים. בלי מטפחות צבעוניות. רק שני לבבות פועמים שמנסים להבין אם יש ביניהם כימיה.

היא תיקח את המטבע שהוצאת מאחורי אוזנה, תשים אותו בכיס שלך. "תשמור את זה," היא תגיד, "אולי בפעם הבאה לא נצטרך קסמים."

ואולי היא צודקת. אולי הקסם האמיתי הוא להעז להיות פשוט מי שאתה, בלי טריקים, בלי אשליות. כי בסופו של יום, האהבה היא הקסם היחיד שבאמת שווה משהו.

היא תלך הביתה, ואתה תישאר עם המטבע בכיס, מהרהר איך הקסם הכי גדול הוא דווקא זה שלא ניסית לעשות.