פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 24.01.2010
הסתכנתי, לא יכולתי לוותר על האפשרות שאפקשש את ההזדמנות שההוא מוריד עלינו צוף, זה היה מתוק וטעים כמו פעם. כשהיא נשכבה על ברכיי ניערתי את הענף וזלגו ממנו טיפות קטנות ושקופות על שפתיה. מה, לא נטעם?
שני דברים קרו שהסעירו אותי, כל כך הסעירו, עד כדי אובדן תחושת הזמן. לדבר הראשון אני קורא "צוף משמים". כן, זה שם התקופה.
זה מתחיל כשאתה נתקל בצוף שיורד עליך מלמעלה, אמיתי, מתקתק, מהסוג שכל כך נדיר לפגוש. צוף כזה פגשתי רק בתור ילד, ינקנו אותו בשקיקה את הצוף של הפרחים.
הדוגמא של הצוף היא שבינתיים בו וסכנתי, הזדמנות שבה אתה נתקל בה ומוכן לשלם מחיר יקר. ההשקעה כדאי אם כניסתי סתם בקשר בונוס ארס.
הדבר השני שקרה שקסר אותי הוא שהיא אמרה לי תברח. יש חוק לא כתוב שאומר שקשר עאסור. גם אם אין משחק משותפים שניים ייעשו מזה. היא שמרה את החוק שלה ואמרה לי לברוח. אחרי הרקה הגדולה הבנתי שזה אכניית דרך שלה לאהוב באופן שלבו את הצוף בעזרתי.
מה עשיתי? כמובן נשארתי והתבוננתי. סיכון, צוף משמיים בא רק אחת בחיים. תפסתי את הרגע בשתי ידיים.
השאר תגובה