המזל הוא קסם שכולם מאמינים בו, אבל אף אחד לא מבין אותו

יש לי סוד.

אחרי חמישים שנה על הבמה, אני יודע דבר אחד בוודאות: הקהל רוצה להאמין.

לא רק בקסם. בכל דבר. בגורל. בכוכבים. בסיפור שבסוף ייצא טוב.

הטיפש יוצא לדרך

בסיפורי העם, תמיד יש שלושה אחים. הראשון — חכם. השני — בכיר. השלישי — הטיפש. יוצא בלי כלום, נותן את אוכלו לקיפוד שפגש בדרך.

ומי מגיע לנסיכה? הטיפש. תמיד הטיפש.

הטיפש לא מקבל מזל למרות שהוא טיפש. הוא מקבל מזל בגלל שהוא פועל אחרת. הוא נעצר. שם לב. נותן את הסנדוויץ׳ לקיפוד לא כי יוצא לו משהו — אלא כי זה נראה לו הדבר הנכון.

המריטוקרטיה והשקר הגדול

בחברה שלנו, הסיפור שמוכרים לנו הוא הפוך לחלוטין מסיפורי האגדות. עבד קשה. פתח כישרון. וההצלחה תגיע.

אבל הסיכוי שלך להפוך לביל גייטס הבא — אפסי. תוצר הלוואי של האמונה "אם רק ארצה — אצליח" הוא שכישלון הופך לאשמה אישית מוחלטת.

המזל כמנגנון פיזי

בפעם הראשונה שעשיתי קסם, הייתי בן שתים-עשרה. ספר שמצאתי בספרייה בתל אביב. הרגשתי שהיקום אמר לי משהו באוזן.

מזל? אולי. אבל מה שאני יודע עכשיו, אחרי חמישים שנה — הוא שהמזל הוא לרוב המפגש בין הכנה ובין הזדמנות שאחרים לא שמו לב אליה.

המנטליסט יודע — תשומת הלב היא הכל. מי שנותן תשומת לב מלאה לרגע הנוכחי — הוא זה שמרוויח את המזל. לא כי ניסים קורים לו, אלא כי הוא רואה את מה שאחרים מחמיצים.

סוף דבר

אני עומד על במות כבר חמישים שנה. ואני יכול לגלות לך: כל קסם הוא שיר שיבח למזל.

אין פה ניס. אין פה גזירת שמיים. יש פה קשב. פתיחות. נכונות לעצור ולתת לחם-יבש לקיפוד.

הטיפש המאושר בסיפורי האגדות? זה לא הטיפש. זה האמן.

ישראל קליוסטרו אוקסמן — קוסם ומנטליסט, חמישים שנה על הבמה