תשומת הלב, המודעות, והמוח הקסום

מאמר מדעי | מקור: Nature Reviews Neuroscience, 2008 | קריאה: 10 דקות

יש שאלה שאני שומע אחרי כמעט כל הופעה: "אבל איך עשית את זה?" – ולרוב, אחרי שנה שהם שואלים, מגיעה שאלה שנייה, שקטה יותר: "אתה מרמה את העיניים שלנו?"

התשובה היא לא. אף פעם לא. לא זו הנקודה.

בשנת 2008 פורסם ב-Nature Reviews Neuroscience – אחד מכתבי העת המדעיים היוקרתיים ביותר בעולם – מאמר שקרא תיגר על כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על קסם ועל המוח. הוא נכתב על ידי שני נוירולוגים בכירים מהמכון הנוירולוגי בארו שבפניקס, ולצידם – ולזה קחו רגע – ג'יימס ראנדי, טלר, אפולו רובינס וג'ון תומפסון. קוסמים שחתמו על מאמר מדעי עם נוירולוגים. זה לא קרה לפני כן.

אני רוצה לקחת אתכם לתוך המאמר הזה – לא כתמצית יבשה, אלא כמסע. כי מה שהוא חושף לא רק מסביר את הקסם. הוא מסביר אותנו.

הקוסם כמדען

הטיעון המרכזי של המאמר הוא נועז: קוסמים הם מדעני מוח שלא ידעו שהם מדעני מוח. כל הופעה היא ניסוי. כל טריק שעבד שרד – כי הוא נבדק מול אלפי נבדקים. כל טריק שנכשל נזנח, ללא כאבי לב ומחקר מסורבל. הבמה היא המעבדה האמיתית של הפסיכולוגיה האנושית.

"בדיוק כפי שחוקרי ראייה חוקרים אמנות חזותית ואשליות כדי לחשוף את אופן פעולת מערכת הראייה, כך יכולים מדעני קוגניציה לחקור אשליות קוגניטיביות כדי לחשוף את הבסיס של הקוגניציה עצמה."
— Macknik et al., 2008

כשאני עומד מול קהל ומוציא קלף מהאוויר, אני לא סתם מבצע. אני עורך ניסוי שכבר עבר בחינה של דורות קוסמים לפניי. כל תנועה, כל עיכוב, כל מילה – הם תוצר של ניסוי וטעיה שנמשך אלפי שנים. המדע הגיע למסקנות שאנחנו ידענו מזמן. רק שאנחנו לא ידענו שזה "מדע".

הזרקור שאינו זרקור

אחת ההבנות המהפכניות ביותר במאמר נוגעת לאופן שבו תשומת הלב שלנו עובדת – ולמה ההבנה הרגילה שלנו אותה שגויה לחלוטין.

כולנו מכירים את המטפורה של "זרקור": אנחנו מכוונים את תשומת לבנו לאיזור, והוא מואר – ועכשיו אנחנו רואים אותו. כל השאר נמצא בחושך. נשמע הגיוני, נכון?

הבעיה: המטפורה הזו שגויה.

מחקרי הנוירולוגיה מראים שה"זרקור" לא מאיר דברים – הוא מדכא אותם. כאשר אנחנו מקדישים תשומת לב לאובייקט אחד, מערכת עצבים מעכבת שלמה מתגייסת לדכא את העיבוד של כל השאר. לא חושך – דיכוי אקטיבי.

ההשלכה לקסם? הקוסם לא מסתיר את הפעולה – הוא גורם למוחך לדכא את העיבוד שלה. זו לא גניבת עין. זה ניהול מוח.

שלושה מנגנונים שאנחנו לא יודעים שקיימים

1. הפניה אוטומטית – Bottom-Up

תנועה פתאומית. צליל רם. אור מהבהב. המוח שלנו מגיב לאלה לפני שיש לנו זמן לחשוב. זהו מנגנון הישרדותי עתיק – מה שזז עשוי להיות טורף. הקוסם עושה תנועה רחבה ביד ימין, ואתה לא בוחר להסתכל שם. אתה פשוט מסתכל. בזמן הזה, יד שמאל עושה מה שצריך לעשות.

2. הפניה מכוונת – Top-Down

"עקוב אחרי הקלף הזה." – ארבע מילים שהרגע הקצו את כל המשאבים הקוגניטיביים הפנויים של המוח שלך לקלף אחד. אתה עוסק בהוראה. אתה שוכח לחשוב על מה שנמצא מחוץ לנרטיב. הסיפור הוא ההסחה הטובה ביותר שקיימת.

3. הפניה חברתית – Social Misdirection

כשקוסם מסתכל לכיוון מסוים, הקהל מסתכל לשם. זהו רפלקס חברתי עמוק שמחווט לתוכנו מינקות: אחרים יודעים משהו שאנחנו לא. עכשיו, כשהקוסם מסתכל לך ישר בעיניים – הוא לא רק יוצר קשר. הוא נועל אותך.

ניסוי הסיגריה: הוכחה שהכל לא במקום שחשבת

בשנת 2005 ערך פרופסור Gustav Kuhn – שהוא גם קוסם – ניסוי פשוט ומדהים. הוא "הפגין" היעלמות סיגריה תוך כדי שמוני מעקב עיניים הוצמדו לצופים. השאלה: האם אנשים מפספסים את הטריק כי הם לא מסתכלים במקום הנכון? או מסיבה אחרת לגמרי?

התשובה הייתה חד-משמעית: לא היה הבדל למקום שאליו הסתכלו. אנשים שהסתכלו ישירות על הסיגריה בזמן שנפלה – עדיין לא ראו אותה נופלת.

הסיבה: עיוורון חוסר תשומת לב. המוח לא מעבד את כל מה שנכנס לשדה הראייה. הוא מעבד מה שרלוונטי לכוונה הנוכחית. השאר? מדוכא. הקוסם לא הסתיר את הסיגריה. הוא הסתיר את הרלוונטיות של הסיגריה.

אשליות קוגניטיביות: העומק האמיתי של הקסם

אחד המושגים החדשניים שהמאמר מציג הוא האבחנה בין שני סוגי אשליות:

אשליה חזותית – קו שנראה ארוך יותר ממה שהוא. פועלת על המערכת החזותית הנמוכה. פשוטה יחסית.
אשליה קוגניטיבית – גורמת לך להאמין שמשהו קרה שלא קרה, או שמשהו נמצא איפה שהוא לא נמצא. פועלת על האמונות, הזיכרון, וההיגיון שלך.

רוב הקסמים הגדולים הם אשליות קוגניטיביות. כשאני גורם לך להאמין שהמטבע בידך הימנית – בעוד שהוא בשמאלית – אני לא מרמה את עיניך. אני מרמה את המסקנה שלך. ההבדל הזה הוא כל ההבדל. עיניים ניתן לאמן. מסקנות – הרבה יותר קשה.

תנועה מעוקלת: הגוף הקוסם מבלי לדעת

ממצא אחד במאמר מפתיע אפילו אותי, אחרי 50 שנה. הנוירולוגים גילו שתנועות מעוקלות מושכות תשומת לב חזקה יותר מתנועות ישרות – לא מסיבה תרבותית, אלא נוירולוגית. עקומות ופינות מייצרות פעילות מוחית גבוהה יותר כי הן פחות צפויות.

זו הסיבה שתנועות ידיים גדולות ומעוגלות "עובדות" טוב יותר מתנועות חדות וישרות. המוח "נמשך" אליהן לפני שיש לנו זמן לבחור. הקוסמים הגדולים ידעו זאת תמיד – הם פשוט לא ידעו את שמו של המנגנון.

קסם ותודעה: השאלה הגדולה

הטיעון הסופי – והנועז ביותר – של המאמר: חקר הקסם יכול לסייע בפתרון אחת השאלות הגדולות ביותר במדע: מהי מודעות?

כל מופע קסם יוצר "פצל מציאות": הצופה חווה מציאות אחת (הבלתי אפשרי קרה), בעוד שמציאות פיזית אחרת קיימת במקביל. כיצד המוח בונה את ה"מציאות" שלו? מה קורה בנקודת החיבור שבין תפיסה, זיכרון ואמונה? אלה שאלות שמדע הקסם ממוקם ייחודית לחקור.

"מופעי קסם הם ביטוי של הבנה אינטואיטיבית עמוקה של קוסמים לגבי תשומת הלב ומודעות האנושית."
— Macknik et al., 2008

מה אני לוקח מזה אחרי 50 שנה

כשקראתי את המאמר הזה לראשונה, הרגשתי מין סחרחורת נעימה. לא כי למדתי משהו חדש על הטכניקה – אלא כי הבנתי ששנות ההופעה שלי הן, למעשה, נתונים. כל קהל שצחק, כל צופה שפתח פה, כל ילד שהביט בי בעיניים פעורות – הם ניסוי שעבד.

הקסם לא מרמה את העיניים. הוא שוחח עם המוח בשפה שאף אחד לא לימד אותנו, בשפה שהיא ישנה יותר מכל שפה אחרת. שפה של ציפיות, אמונות, וכמיהה לפלא. ואנחנו, הקוסמים, דיברנו בה מאז ומתמיד. המדע פשוט מצא את המילים.

מקור: Macknik, S.L., King, M., Randi, J., Robbins, A., Teller, Thompson, J., & Martinez-Conde, S. (2008). "Attention and awareness in stage magic: turning tricks into research." Nature Reviews Neuroscience, 9(11), 871–879. https://doi.org/10.1038/nrn2473
סיכום ועריכה: קליוסטרו | בית הקוסם, רעננה | פורסם באתר: אילוזיה