חלומות מתוקים ממתינים בסיפור אחד!
זארה תמיד בטחה בעיניה. הרי היא הייתה אמנית — היא חיה לפי מה שראתה. אז כשהבחינה במשאית המזון החונה מחוץ לאובייקטוריום בחצות הלילה, מבריקה כמו כדור דיסקו עשוי מאבק כוכבים, ידעה בדיוק מה היא רואה: בחירת העיצוב הגרועה ביותר של היקום.
"מי בונה משאית מזון כסופה?" היא מלמלה, ושרטטה אותה במחברתה. "היא כמעט בלתי נראית על רקע שביל החלב."
המוכרת, אישה עם שיער שקיצר לחוקי הכבידה בלפחות שלושה כיוונים, חייכה. "אני רואה שאת שופטת את בחירות העיצוב שלי."
"אני אמנית. זו פשוטו כמשמעו העבודה שלי." זארה הביטה בשלט התפריט. כל פריט נראה זהה — גושים אפורים ורגושים שיכלו להיות סלעי ירח או עוגיות שרופות. "אה… מה את בעצם מוכרת?"
"מרק כוכבים," אמרה האישה בשמחה. "נראה נורא, טועם כמו הזיכרון האהוב עליך."
עיניה של זארה צרחו אל תאכלי את הגושים האפורים. אבל משהו אחר — שקט יותר, איפשהו ליד הצלעות — לחש: אבל מה אם…?
היא הזמינה אחד. הוא הגיע ונראה כמו דייסת שיבולת שועל של קפיטריה שראתה ימים טובים יותר לפני מיליוניה של שנים.
כפית אחת, ופתאום הייתה בת שמונה, מציירת קבוצות כוכבים על תקרת חדרה בזמן שסבתא שלה זמזמה במטבח, מכינה את השקשוקה שריחה היה כמו בית וכמו שבתות וכמו ביטחון.
"איך—?" זארה הביטה בקערה.
"עיניך אמרו לך שזה אשפה," אמרה המוכרת, משרתת את הלקוח הבא. "המוח שלך הסכים. אבל הלב שלך ידע יותר טוב. לבבות הם משקרים נוראיים אך מגלי אמת מצוינים, וזו הסיבה שאף אחד לא סומך עליהם במסיבות."
זארה צחקה, סיימה את המרק לאט לאט, מביטה בכוכבים האמיתיים מסתובבים מעלה. היא בילתה שנים באימון עיניה לראות פרטים, לתפוס כל צל והבהוק. מעולם לא שקלה שאולי, לפעמים, הן מביטות בדברים הלא נכונים כלל.
בדרך הביתה, שרטטה את משאית המזון שוב — אבל הפעם, ציירה מה הרגישה במקום מה שראתה: חמימות מסתחררת אל תוך הקוסמוס, נחמה מחופשת לכאוס, קסם מסתתר לעיני כל.
היא הכניסה את השרטוט מתחת לכרית, עצמה את עיניה, ולראשונה לא ניסתה לדמיין איך ייראה מחר. פשוט נתנה לעצמה להרגיש אותו.
לפעמים הנוף הטוב ביותר מגיע מעצימת העיניים והקשבה לקול השקט שרואה עם משהו טוב מראייה.
לילה טוב וחלומות מתוקים! ✨
ישראל קליוסטרו :
'אילוזיה' = "אילו" + "זה" - "היה". 
כתיבת תגובה