היא יצאה מהמכונית של החברה הסלולארית  

היא כנראה עובדת בשיווק.

היא מרויחה לפחות 15 נטו

אלף כמובן.

ויש תוספות

כאלה שמאפשרות לפחות ארוחת שחיתות אחת בשבוע.

היא אישה ענקית, לדעתי מידת המכנסיים שלה היא 52 , והפעם אני לא מגזים

שערה קצר וכתום

היא  נראתה מחייכת והרבה

ממש לא אכפת לה שהיא כל כך שמנה

נראה שהיא נהנית מכל ביס.

פתאום הילד שלה הופיע מהצד, נראה כעסן ושמן לא פחות

כנראה שהם אוכלים טוב… או אולי רק יותר מדי?

שאלתי את עצמי נזכר בתולדות ההשמנה של המשפחה שלי.

 

התסרוקת שלה  נראתה כאילו נעשתה בעמידה בחדר אחורי של איזו מספרה זולה

גם כאן קשה היה להבחין שאכפת לה מעצמה.למרות שהחיוך הזה בא מבפנים ממקום שנראה מחבק ואוהב.

מה לעזאזל יכול לגרום לאישה להגיע למימדים כאלה? איפה היא מרפה ומשחררת עד כדי חביתיות?

ושוב החיוך שלה, מתעתע בי, היא נראתה שבעה שבעת רצון בסך הכול.

מעניין  איך נראה בעלה? מה הם מעדיפים לאכול? או שאולי הם עושים גם דברים אחרים.

פעם חשבתי שאנשים שמנים הם אנשים שמחים רק לאחרונה קראתי מאמר על דיכאון והשמנה מסתבר שהשמנים בדיכאון יותר מהרזים.

 

אני הייתי ילד שמן או לפחות 'נזל לי' קצת מחוץ לחולצה.

רק אחרי שנים שהתגרשתי הגעתי ל'גודל הנכון שלי' שזה כמובן  עניין של הרגשה, 'הגודל  הנכון שלך', זה סוג של חוויה אישית. זה קצת דומה לרעיון של נהיגה 'לפי תנאי הדרך', ענין סובייקטיבי מדי.

ללא ספק הייתי ילד שמנמן.

כשהתבגרתי לתוך הכלום שחיכה לי, אימא שלי ששקלה 120 קילו בחרה לעזוב אותנו ולנסוע,

היא נסעה לחווה של הדוד העשיר שלה  בדרום אפריקה, לדיאטה מיוחדת שכללה הזרקה של חומרים טבעיים של כבשים, נדמה לי שזה היה שיליית כבשים או משהו….

כשהיא חזרה היא שקלה סביב שמונים קילו, אני מוכן להישבע שלא זיהינו אותה בשדה התעופה.

אז היו נוסעים במונית לשדה התעופה, השקעה רצינית, כולם היו באים לקבל את פני… או להיפרד מ….

עומדים ומסתכלים מהחלונות על המטוסים המתרחקים/מתקרבים וחולמים שגם הם יוכלו להיות רזים פעם.

פעם הבנתי שההיעדרות שלה לתקופה כל כך ארוכה דווקא בגיל 16 שלי הייתה בעלת משמעות גדולה עבורי, יותר מאשר 40 הק"ג שהלכו לאיבוד.

מצד אחד אבא שלי התעלה על עצמו והגיש לנו ארוחות 'מושקעות' שכללו למשל כבד עוף על חצי תפוח. עד היום אני זוכר את המרקם ואת גורם ההפתעה.

מצד שני, צריך אמא בגיל ההתבגרות שתעזור לאיזון.

אפרופו איזון אבא שלי לא איש גבוה, אבל למזליהמשפחה מהצד של אימא שלי היו פשוט נפילים, סבא לי היה איש ענק, למרות שהייתי קטן וראיתי אותו מהזווית המסוימת ההיא מלמטה.

לדעתי הוא התנשא לגובה של מטר תשעים ושקל הרבה יותר ממאה קילו.

כל האחים שלו כולל הדוד עם החווה בדרום אפריקה היו אנשים ממש גדולים משפחת קצבים שטרפה בשר בכמויות כמו שסוחר הסמים נהנה פה ושם מאיזו שורה או שתיים הם נהנו רוב הזמן מהנתחים הכי עסיסיים.ישירות על מחבת, אפילו מנגל לא היה להם.

הדוד הזה מדרום אפריקה קראו לו מקס בחיי שזה היה השם לו, לא נצטרכתי להמציא כאן כלום,  הוא היה מזוקן וגבוה ואימא שלי אמרה שהוא 'גבר נאה'  בזיכרון שלי הוא היה דומה לג'ק ניקולסון בבגרותו.

והייתה לו חווה ענקית בדרום אפריקה ורחובות שלמים עם חנויות מכל הסוגים שהיו שייכים לו והכי חשוב הייתה לו את נינה שנראתה בדיוק כמו שנינה אמורה להראות, בלונדינית ממש פלטינה עם טבעות יהלומים ענקיות ושער מסודר והכי אני זוכר עד כמה היא הייתה מנומסת מאוד מנומסת, הכי פלטינה מנומסת שפגשתי בכל ימי חיי.

אחר כך שהכול יקרוס היא  תאבד את הנימוסים שלה ותבקש עזרה כספית מכולם.

כי אחר כך הוא מת, למרות הקוצב לב שהתקינו לו, שתדעו  שהוא היה מראשוני המותקנים אפילו נתנו לו צמיד זהב גדול עם הלוגו של הקוצב ב שיידעו שיש לו מכונה חשמלית שם בפנים.

וכבר אז ההפרש ביניהם היה שלושים שנה, והיא תמיד הייתה יפה והוא תמיד חייך והפתיע כאילו שיש לו אגוזים בכיסים.

סבתא שלי שהעריצה אותו אמרה לי בסוד שהוא יודע שמונה עשרה שפות מה שהיה כנראה נכון. 

אז אמא שלי חזרה רזה, ואבא שלי היה בהלם, אבל לדעתי הוא שמח כי שוב היתה לו אישה חתיכה, פעמיים בחיים היא היתה ממש חתיכה, אז כשהם הכירו,ועכשיו בשדה התעופה מאחורי החלון.

בתמונות רואים בבירור איזו אישה יפה היא היתה, וזה כיף גדול לגלות שאמא שלך היתה אישה יפה.

וההיא מהחברה הסלולארית חזרה בחזרה לאוטו שלה, עם הילד שלה, לדעתי הם הלכו הביתה להכין ארוחת ערב.

הם נסעו, אני נשארתי לחלום באוטו,  ועקבתי אחריהם מתרחקים לתוך החיים שלהם, לרגע חייכתי מול הפתרון הקל, מקסימום היא תשלח את הילד לסדנאות אכילה בשלב כל שהוא.

לי סתם היו אומרים שאני לא שמן, ככה סגרו את ענין ההשמנה והחביתיות, במילים, די בפשטות.