קצת הצטערתי-

 

פתאום נזכרתי, שכבר פעם אמרו עליה שהיא לא אוהבת אינטימיות, מכל סוג, במיוחד עם גברים

.

זה היה ממש מזמן, ב'גיל הנכון', בזמן הזה שאפשר ממש לסבול מאינטימיות, לפני שמוכנים לקבל את 'עול האהבה', לפני שמוכנים לבדוק את המיניות של עצמך, אצל אחרים.

אצלה זה נמשך קצת מאוחר מהרגיל, גיל 23 הוא גיל מאוחר אבל עדיין מקובל.

שמלות קטיפה שחורות, עיניים אדומות מעייפות, יותר מדי דיבורים פחות מדי זיונים, לילות שלמים היא החזיקה אותם, עם ביצים מתנפחות, ערימות תקליטים, משובחים. אין ספק ש'יס' או 'גנסיס' עשו לה את זה. להם קצת פחות.

אחר כך היא התחתנה, כבר ברגע שראתה אותו (והוא באמת נחמד, לא מלך התשוקה אבל חביב אמיתי) היא החליטה שהוא הכתובת, כתובת אבל זמנית, ללא ספק.

לא הייתה לה שום כוונה לערב אהבה בסיפור.

 

באותה תקופה היא עוד האמינה שיש אהבה, שהיא תמצא.

רק ש… בינתיים היא אתו, בינתיים יגדלו הילדים.

למרות שהספק נתן בה אותותיו, בצורה מאוד בולטת, היא פשוט הלכה והשמינה. מימדים חדשים של תסכול.

היה נוח אתו, היה גם נוח לו, ככה בלי רגשות, עם הרבה חיבה, יותר מדי סוטולים וחברים שבאים לבקר, פחות מדי זוגיות שמובילה לאינטימיות, בעצם בכלל בלי אינטימיות. הלאה הנשיות המכבידה.

פעם בחודש, אפשרה לו, לפעמים קצת יותר.

הוא שמח לעשות אתה ילדים, לרוע מזלו היא נכנסה מיד להריון, אפילו שם בהזדווגות היא לא הייתה מעבר לנדרש.

אחר כך התגרשו, שם היא ויתרה על הכול, על כל אפשרות למפגש עם גבר, כל גבר ומכל סיבה.

היא פשוט חתכה במו ידיה את הכבל של המיניות, הזניחה לחלוטין כל זיק של נשיות, התלבשה ברישול ובגסות, אפילו מדי פעם אהבה להסריח מזיעה. ללכת עם זה. וליהנות מהסחי.

לא הייתה ולא תהיה לה מערכת, מכל סוג שהוא. זה היה ברור, זה כבר אפילו לא היה עצוב.

ואני לתומי פגשתי אותה במסיבה חגיגית, ולרגע ניסיתי להיות נחמד אליה ולנהל אתה שיחה, על הפסקת העישון שלה, ככה בקטנה. בכל זאת אנחנו מכירים שנות דור.

תוקפנות זה לא מיתוס, היא קפצה עלי עם קלשון, והצליחה לרגע להביך אותי עד כדי אובדן חוש ההומור, אחר הסתכלתי עליה שוב, מוזנחת, כמעט חסרת קווי מתאר, נזכרתי,

רק קצת הצטערתי.

* * *

עצב משומש- סיפור שני, יותר עצוב, אישה אחרת.

 

השנה הזאת הייתה עבורה

השנה הכי מיוחדת בחייה,

היא הרגישה אהובה,

רצו אותה,

קראו לה,

חיכו לה,

חשקו בה,

בכל כולה

כמו שהיא

היא מעולם לא באמת באה,

היא לא באמת יכלה לבוא,

כי היא לא

יכולה

היא ידעה

שהיא לעולם לא

תוכל

היא כל כך מנותקת

שזה אפילו לא העציב אותה

אלא

סתם,

פשוט עוד

סתם.

אחר כך היה מאוחר מדי,

כמו תמיד

אבל

רק

בסיפור שלה.