לקראת הכיפורים

השבוע פרסמתי בסטטוס שלי בפייסבוק – "לסלוח זה לוותר על התקוה לעבר טוב יותר"
משפט יפה בעיני שהיישום שלו קשה, אבל רק לפעמים.

לפני כמה שנים העסקתי עו"ד בריטיינר, יש לי חבר שטען שמי שיש לו עו"ד בריטיינר ומגרסה ('שריידר' היה מטעים עם חיוך ממזרי), הוא בכיוון הנכון.

עכשיו שאני מנסה להבין את הקשקוש הזה נדמה לי שהצלחתי, מגרסה בשביל להשמיד את מה שאתה רוצה שלא יראו ועו"ד בריטיינר בשביל לעזור לך להתנהל בצורה 'חכמה' – להבין מה כדאי להסתיר ומתי.  (רגע, גם קוסם בעצם עושה פעולות דומות, יש קלפים שמוחזקים בשרוול)

נדמה לי שב'אופרה הצפה' של ג'ון בארת' הוא מניח  את העובדה שלכל אחד יש מה להסתיר, אחרת לא הייתה לו עבודה, זאת הנחת יסוד שכזאת. בתחושת הבטן שלי, דוקא כקוסם, אין לי באמת מה להסתיר, בטח שלא את מה שהיה, גם אם לא היה מוצלח במיוחד.

על כרטיס הביקור של עורך הדין ששכרתי היה כתוב : עו"ד אזרחי. מי לעזאזל המליץ לי עליו? בטח איזה רואה חשבון. בד"כ רואי חשבון ממליצים על עורכי דין.

ריקושטים של משבר גיל הארבעים

משבר גיל הארבעים שלי התחיל מוקדם יחסית, הכל קרס מול עיני, אולי נכון יותר להגיד- החלומות התנפצו אחד אחרי השני, היו רגעים שחלומות השתלבו וגררו אחד את השני לתהום המציאות, כמו חללית שנוחתת לתוך האטמוספירה והמעטפת נשרפת כליל, המהות שורדת ונוחתת עם מצנח, בד"כ לאוקיינוס.  גיליתי שעכשיו אני בשלב ה'מהות', כנראה חלק משלבי ההתפתחות של הגיל הכרונולוגי שלי.

למרות שחלפו שנים מאז, למרות  שחוויתי לא מעט עוולות בתקופה הזאת שחלפה, פגשתי פנים מול פנים את חוסר הצדק שבחיים, את הסיבה האמיתית לעובדה שכלב רודף אחרי זנבו.

פגשתי (ולא במקרה) סדרה של עו"ד מושחתים, היה מי שטען סתם 'לוזרים' – חפפיניקים מקומיים, נתקלתי במערכת המשפט המקומית במלוא הדרה.  היו ימים שהרגשתי בתוך 'מטחנות הצדק' ואלו שאמורים היו לעזור לי לא היו שם, עבורי.

הגדיש את הסאה זה ששכרתי בריטיינר, ההוא עם המשרד היפה שביקש וקיבל את הצ'קים מראש, ואחר כך ברגע אחד שכח להגיש סיכומים, כן זה קורה שאנשים שוכחים דברים, בעיקר סיכומים לבתי משפט.

ואחר כך שהוא קיבל את פסק הדין הוא שוב פעם שכח, הפעם לשתף אותי בכישלון שלו, בעובדה שהשופט תמהה שלא הוגשו סיכומים ופסק נגדי.

טחנות הצדק

מאותו הרגע אתה רואה את הצד הממשי של מטחנות הצדק – עיקולים, פקודות מאסר, אפילו קפצו שני בריונים מעל הגדר, בזמן שהתאבלתי על מות אמי ואספו כל דבר שיש לו כבל חשמלי בקצה.

ניסיתי, בכל כוחי לבטל את רוע הגזרה, שכרתי עורך דין אחר, עם כרטיס ביקור אחר, שיתקן את הטעות, דווקא זה פעל בכל כוחו, בשיטתיות, הסתבר שהתיק 'נעלם' מארכיון בית המשפט, טרם זמנו, מאוד הגיוני שתיקים נעלמים מבתי משפט.

בסופו של דבר ההליך לא צלח, אי אפשר לבטל בדיעבד פסקי דין בלי שיש תיק.

לא בא לי להסתובב עם זה בין הטחול לאפנדציט, התייעצתי (בתשלום) והסתבר לי שניתן להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין, זאת הכתובת לתיקון עוולות שכאלה.

פעלתי שקט ומסודר יותר, לפני גיבוש והגשת התלונה, חיפשתי לראות מי הם הפועלים במסננת הזאת של אתיקה מקצועית של עורכי הדין. מי שומרי הסף? איך זה עובד?

האמת היא שבעיני האינטרנט 'אובייקטיבי', יותר מהתקשורת, אם אתה יודע לחפש במנועי החיפוש תוכל למצוא שם בפינות החשוכות כל מיני דברים שאי אפשר להעלים במגרסה או לייפות בעזרת עורך דין שמתנסח היטב, את הכתר הזה אי אפשר לקחת מגוגל. היכולת להאיר חלקים נסתרים באמת.

בחרתי בדרך הצדק, להתלונן.

פניתי אליהם דווקא ברגע הזה בו עו"ד אפרים נוה הפך מיו"ר ועת האתיקה לנבחר הלשכה בתל אביב. בנקודת המעבר בה האתיקה התמנכלה.

הגשתי תלונה בלשכה נגד עורך הדין שמעל בעיני ב'קודש הקודשים' בבסיס האמון בין לקוח לעורך הדין המייצג אותו.

אז אני פונה אליך מר אפרים נוה האם קיבלתם את תלונתי ? (כן, כבר לפני כמה חודשים)

האם גם בעיניך עורך הדין ששכרתי הפר את כל הבסיס לאמון בין לקוח ועורך דינו בהתנהגותו?

איך תבחרו לפעול?

מבטיח לעדכן כאן, בהתאם להתפתחות במציאות…