משהו על הפרקטיקה של המחאה

נשים בהריון מתקדם לא מומלץ להן להגיע להפגנות של מאות אלפים, למרות שיצא לה, למחאה שלנו מוניטין של: 'הפגנות שקטות ולא אלימות', להפליא.

הריון, זאת הסיבה שכמעט יצא לי לעבור את ההפגנות לבד, אנונימי בהמון. מסתבר ש'בשביל זה יש חברים',  בשביל 'הפגנות של פעם בחיים', בשביל ללכת בתוך ההמון ולזכור שהיינו.

בהפגנה הראשונה שלי הקיץ (בצעירותי  הייתי בהרבה הפגנות) מצאתי את עצמי פעם אחת עם בני בן ה 14 שלהערכתי לא באמת הבין למה אנחנו מטיילים בתל אביב במוצ"ש? אני דווקא מאוד התרגשתי, מקוה שמשהו מזה חילחל אליו.

בהפגנה 'הגדולה' נהיה לי ממש ענין חברתי, מצאתי את עצמי מבלה עם חברים, פוגש מכרים, וואלה החלק הזה במהפכה מאוד לרוחי.

 משהו על החרם

הכי קל זה לעשות 'לייק' על כל אמירה בפייסבוק שאתה מזדהה אתה, יותר קשה לנקות בכל יום את הקבוצות שצרפו אותך אליהן, ללא הסכמתך או ידיעתך.  אפילו יותר קשה זה לצאת מהמסך, רק עם כולם, רק בימים שזה סדר היום הציבורי, אז זהו, שלא.

יש את החרם על 'תנובה' שמצאתי את עצמי מזדהה אתו, ומנסה לפעול ע"פ הכללים שהותוו, לא קונים תנובה, נקודה. מסתבר שזה לא פשוט.

'תנובה' מתחבאת לי בתוך החטיף הטבעי של 'הרדוף' אני מניח שאייפקס חלחלו ליותר מקומות ממה שאנחנו באמת רואים. עצם ההכרות שלי עם אייפקס, דבר שלא היה קורה מאליו, מעורר בי שמחה.

למרות שדנו בזה והסכמנו בחיוך, זוגתי קנתה בכל זאת 'מוקה' של 'תנובה', בסופר העלימו את כל שאר האפשרויות.

 בעקבות האירוע לקחנו כמה החלטות אופרטיביות :

משתדלים לא לקנות תנובה, במידה ואין על המדף מוצרים של מתחרים מתחילים דיאלוג עם הקונים בסביבה, זאת הזדמנות אמיתית להכיר אנשים נחמדים… ואז, וזה החלק הקשה, ניגשים לקופה המרכזית ומסבירים למנהל בקול רם למה בפעם הבאה שלא יהיו מוצרים של המתחרים אני מתכנן להשאיר את העגלה באמצע הסופר, יתומה, תנסו, זה עובד.

זה החלק הפרקטי של המחאה, פשוט לדבר עם האנשים שמסביב,  ביום יום, על הדרך, הרוב המוחלט כאן סביבי 'תחת היפנוזה' או שמעבר לייאוש, יש כזה מקום, הייתי שם פעם.

חרם ומשפחה

נשלחתי לקנות מוצרי מזון במרכול, בחרתי ב'טיב טעם', "שודדים" אבל עם סטייל, יש חניה ופתוח בשעות שנוחות לי. ברשימה שלי : 'עמק' גבינה צהובה.

רק אחרי ששמתי את הגבינה בעגלה נזכרתי, 'חרם על תנובה', החזרתי למקום,  הסתכלתי סביב סביב, כל שאר הגבינות של המתחרים נעלמו, פוףףף…

התקשרתי להתייעץ, היה קשה…היא שוב צודקת, הילד אוכל רק טוסט ומלפפון ירוק, זאת עובדה.

כמעט קניתי 'גאודה' ( לדעתי לפחות כפליים במחיר ולא העזתי לבדוק), לא היה שום סוג אחר של גבינה צהובה במקרר, חיפשתי, חיפשתי, כמעט התייאשתי,  לפתע פתאום מאחור בצבצה גבינה צהובה של 'טרה'.

מרוב שמחה הצטלמתי עם הגבינה והתחלתי לדבר עם האנשים מסביב… בהתחלה זה היה מלחיץ חששתי שיקפוץ עלי שוטר עם אלה וללא תג זיהוי, כמו שקורה לאחרונה בתל אביב, או שמשום מקום יגיח איזה ג'יפ ויגמור אותי. הסתבר  לי שאני טועה, זכיתי להמון אמפטיה, אפילו חיוכים.

ממש מולי- במציאות, נוצר שיח נעים, כיף לגלות שאתה לא לבד על הכוכב הזה.  כולם ! ללא יוצא מהכלל החזירו את מוצרי 'תנובה' למקום ולקחו אחרים, פשוט תענוג לקבל ככה את השבת .

מסתבר שבתוך המשפחה זה עובד, זוגתי הסכימה והפנימה, הערב אכלנו גביע קוטג' של טרה (פחות טעים מה לעשות, המחאה גובה מחיר) חמישה שקלים ותשעים אגורות. אם הייתם שואלים אותי לפני שנה כמה זה עולה, לא היה לי צל של מושג, בתוכי אני עדיין מאמין שקוטג' עולה 4.20 ש"ח, ככה זה עלה עד לא מזמן,  שזה בפעם האחרונה שצילמתי את המחיר על האריזה לתוך הזכרון.

חרם זה אומר לתכנן

שונא 'למלא דלק', ולמרות זאת נתקעתי רק פעם אחת בכל חיי ללא דלק, בפנייה מתחנת הרכבת לדרך חיפה, בדיוק בסיבוב,  אבל זה היה בגיל 20, מותר. לפני כמה שנים קרה שהגעתי עם אדי בנזין לתוך התחנה, אבל זה היה רכב שכור שלא הכרתי.

מאתמול בערב אני בהימור, חייב כבר למלא דלק, אבל התחנות שקרובות אלי, כולן 'דלק' ועל 'דלק' הוכרז חרם. (נזכר במגיב אחד כועס, "ואם תגרמו לו נזק יהיה לו עוד פחות כסף להחזיר"). בקיצור התאפקתי ונסעתי 3 ק"מ לתחנת סונול (מול הרב תחומי) וואלה אחלה שירות.

ואפילו מילה טובה

אני גר ברעננה, בגדול אני לא מת על עיריות, חוויית המיפגש היקר והמעצבן עם עירית תל אביב, במשך שנים ארוכות (35) יצרה בי התכווצות אוטומטית מול פקחים עירוניים. אממממה, יש לי חבר 'הומלס' אמיתי,  שמהמון סיבות, הוא עבר למאהל ברעננה,  הלכתי לבקר אותו, הוא הסביר שעבר למאהל ברעננה כי כאן יש חשמל ולראש העיר אכפת. (סיפור אמיתי). חופרי, שיחקת אותה….צברת נקודות בסיבוב הזה.