אתמול במסגרת חגיגות הנעליים המעופפות של פיני כהן, (אני אישית נגד ביזוי שלטון החוק ) התגלתה האמת המרה, מר כהן כועס על מערכת המשפט לענייני משפחה שהרסה לטענתו את חייו. אין לי ספק שבזה הוא צודק, הניסיון שלו עם המערכת נכשל, אני מכיר עוד כמה כמותו, אבל אין לי ספק שנעליים לא צריך להעיף בוודאי שלא לעבר שופטות מכובדות שלא עשו לך עוול, אלא רק מסמלות עבורך את התיסכול, העיוות והרוע. שכולם כידוע בעיני המתבונן.

במסגרת החגיגה סביב הנעל המעופפת הופיע כתבה מרגשת ב Y-NET מאת רועי מנדל  עם הכותרת:

תקיפה של ביניש היא רק קצה הקרחון: שופטים ופרקליטים מספרים על שנים של אלימות מילולית ופיזית, המופנית נגדם בעקבות סכסוכים בתוך המשפחה. כמה מהר האהבה הופכת לשנאה, מה חלקם של עורכי-הדין עצמם בתהליך – והאמנם מוטה המערכת אוטומטית לטובת מין מסוים?

בכתבה צוטט כב' השופט גרמן:

השופט בדימוס גרשון זוכר היטב את אותם רגעים, בהם חש הוא עצמו מאוים:

"הגיעה אל ביתי קבוצת אנשים והתחילה להפגין נגדי ונגד המערכת. אני מכיר שופט שמפגינים רדפו אחריו ליד ביתו, עד שהוא נזקק להגנה פיזית של חבריו. המרחק מזה לתקיפה הוא קצר. לצערי, אין שופט שלא נתקל באלימות מילולית, ואף אחד לא עוצר את זה".

החלטתי לעשות מעשה ולפרסם תגובה, מתונה וריאלית עם זהותי המלאה, דרך ממשק הניהול של ווינט. משום מה רגישות העורכים גבוהה מדי כנראה והם סרבו לפרסמה, בימים אלו כולם מתנהגים בנימוס אל מול שלטון החוק. אי-נעל התקשורת.

אז הנה היא במלואה-

 יוטיוב