לשכנים שלי יש 'ילד דור שלישי'. דור שלישי ליוצאי שואה או לעולים חדשים, אולי לכאלה שנולדו כאן בישראל. אבל ובעיקר הא חלק מילדי הדור החדש, אלו שמייצגים את המהפך הבא בתרבות בכלל ובתרבות הפנאי. מאז שהוא נהיה שייך לדור השלישי, יש לו פחות פנים יפות של ילד ויותר מבט מרוכז בקופסא קטנה. זה נכון שהוא אמר שזה רק כי זה חדש, תוך יומיים זה יעבור לו ועברו כבר שבועיים וזה רק מחמיר. הוא כבר לא אומר לי שלום כשאנחנו נפגשים, הוא פשוט לא רואה אותי, המסך מסתיר לו את המבט.

זה נכון שהוא עשה סקר שוק וזה חשוב לעתיד הכלכלי שלו, זה ברור בעליל. הוא יודע ומכיר את כל סוגי המכשירים, כולל כל הפונקציות וזה רק כי הוא גלש באינטרנט ולמד אותם, שלושה חודשים לפני שהחליט מה לקנות. חוץ מזה היו דיונים נרחבים בהפסקות בכיתה, איזה מכשיר כדאי לקנות.

המוכרן של חברת הסלולארי, זה שזכה בפרס המוכרן המצטיין, אין לו סיכוי עליהם; על כל ילדי הדור השלישי, בידע ופרטים בסוגי המכשירים. אחר כך הוא חיכה חודשיים שאמא שלו תסכים (בטח זה קשור לציונים בבית ספר), רק אחרי זה הוא קיבל את הקופסא עם מכשיר הפלא.

היום הוא אמר לי שחבל שאי אפשר להתחיל לעבוד לפני גיל 13, הוא היה רוצה להיות מוכר של מכשירי הדור השלישי. אין ספק שחברות הסלולארי מפסידות בינתיים מוכרן מצוין. אולי שכחתי לציין אבל הוא רק בן תשע, נדמה לי שבכיתה ד'. מדי פעם אני מנסה להבין מה באמת מעניין אותו. יצא לי לראות אותו גולש באינטרנט במהירות שלא תאמן, הוא קורא את המסך מאוד מהר, עובר מנושא לנושא, עוד לפני שאני מספיק לקרוא את הכותרות. הוא כותב מסרים קצרים, מגיב במהירות, נראה שאין לו צורך לחשוב בכלל. הוא חי בתוך אופרת סבון שקוטלגה לגילאי 12 ומעלה.

השימוש הבסיסי במכשיר, מיותר. הוא בכלל לא אוהב לדבר בטלפון ואם הוא חייב זה קצר. הוא כן רואה סרטים על גוף האדם ועולמו,על הטבע ונפלאותיו, יושב פניו תקועות במסך וצופה. בעיני עדיף כבר האינטרנט ה'מסוכן', או אולי בכל זאת טלוויזיה עם ה ‘שמרנים האלה' שיושבים בועדות ומצנזרים לנו את המציאות בשביל הילדים שלנו. בכלל טיולים בטבע, ספריות ציבוריות ומשחקי קופסא, על זה אני ממליץ לו, אבל הוא לא שומע כי יש לו אוזניות על האוזניים.

מוזר לחשוב שגם כאן, במקום הזה שאמור להיות כלי תקשורת, צריך יהיה לעזור לו לנהל את הזמן. "היום אני מרשה רק שעה טלויזיה, 20 דקות מחשב ובכלל בלי הטלפון הנייד". שמעתי אותם רבים, הוא ואבא שלו רבו על " אני כן לוקח את הנייד, אתה לא לוקח את הנייד" מה זה משנה בכלל? גם אם הוא לא יקח לו את הנייד, יש לילד שיושב לידו בכיתה נייד, כמובן דור שלישי.

הוא שיתף אותי בסוד, הוא ביקש רשימה של כל המקומות שאסור לילדים להיכנס אליהם. מניתי בפניו לא מעט מקומות ואז הוא שאל, מיתמם: "תגיד למה כולם רוצים לראות בחורות ערומות?" דווקא האמנתי לשאלה שלו, הוא באמת לא מבין את העניין. עדיין, זה ברור שזה רק עניין של זמן, עד שמשהו מהחברה בכתה יראה אצל חבר שלו (שהוא קצת יותר בוגר נגיד בן 10) איזה ציץ או שניים, ואז זה יהיה כבר ‘הסוד של הבנים', אז זה יהיה עניין חברתי. מוקדם מדי לטעמי, נגיש מדי וממש לא בזמן.

בכל זאת יש בו קצת ילד. הוא אוהב לקרוא ספרים, בתקופות (בד"כ זה בין שדרוג לשדרוג) הוא רוצה אופניים ע"פ המחיר או הדגם, מזל שיצא לי לראותו אותו חוזר מלא בבוץ, על סתם אופניים, נראה מאושר, שמח ממש, אחרת הייתי חושד שהוא ילד שגודל במבחנה במעבדה. אתה רואה אותם לאחרונה בכבישים, במיוחד בשעות הערב. יש להם אור מיוחד, במושב האחורי של האוטו, ילדי הדור השלישי.

במקום לראות את הנוף שמסביב, הם תקועים שוב במסך, בתוך האוטו, על התקרה או המושב של אבא מאחור, עושים בדיוק את מה שהם עושים בבית.

ראיתי אפילו ילד על גמל במדבר, בטיול משפחות בנוף פראי ומדהים, יושב על הגמל ומציץ בנייד שלו, עניין של הרגלים.

נחזור לילד של השכנים (תמיד עדיף לדבר על הילד של השכנים), מאז שיש לו את הפלא הזה, ‘דור שלישי הכי שיש', הוא נראה הרבה פחות שמח, הרבה פחות ילד. יצא שהיינו בארוחת ערב של שכנים, אצל שכן נוסף. הילד המדובר גילה שלשכן המארח יש כבר מכשיר דור רביעי, לא היה לו תיאבון בכלל באותו ערב. דווקא השכנה מבשלת נהדר, ככה הוא כתב לי פעם באס.אם.אס, אבל זה היה בדור השני.