פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 29.05.2009
האמונה הרווחת היא שילד יבסס את הקשר, ישפר את התקשורת ויפתור את הבעיות. ככל שיש יותר מאמינים כאלה, יש יותר סובלים. כניסת ילד לתוך פלונטר בלתי מבוסס גורמת הסתבכות נוספת, שמשום מה היום מאוד קל לפתור אותה: פשוט גוזרים את החיים לשניים ומסבכים לילד את החיים כהוגן
"החיים זאת מחלה סופנית שמועברת במגע מיני". יש מי שחושב ככה. בכל מקרה אתה פוגש בדרך את הפירות של האהבה, את פרי הביכורים, זה שהכי מרגש בכל פעם מחדש. זה אמור להיות התוצר של הדבר הכי מיוחד שקורה לאדם בחייו, האהבה, הנישואים, רגעים של חיבה, שעות של קירבה, פרי של זוגיות ותוצר של יחסים של אוהבים.
עשיתי סקר קטן מסביבי, וחשכו עיניי. חיפשתי זוגות נשואים, כאלו שיש "אור" סביבם וברור שהילד שלהם הוא פרי האהבה ולא סתם עוד חור בגומי. המסקנות הולכות לפי סדר שמתחיל ב"בלתי נסבל בעליל" ומסתיים ב"ככה זה צריך להיות".
הסוג הכי גרוע של היווצרות ילד זה מה שנקרא בפי העם (הגברי כמובן) "גניבת זרע". הדרגה השנייה בעשיית ילד היא "בלתי נסבל". זאת בעצם דרגת ה "2,000 שקל לחודש וזרע". היא כבר מבינה שלא רק שלא יבוא שום אביר, גם זה שיבוא לא יישאר.
הדרגה השלישית היא של "בלתי". פשוט בלתי. אין אבא, לא היה ולא יהיה, יש בנק הזרע והתמודדות קשה ואמיתית במהלך כל תהליך הגידול. אני מתנדנד חזק בין פרגון מלא על היכולת לממש, על הצורך לאהוב ולתת, לחבק ולטפל, על העוצמה הנדרשת לעשות את זה לבד – כנגד כל הצד הכועס, זה שחושב שההתעקשות היתה צריכה להיות על מציאת בן זוג.
"משפחה מהסרטים" עם שלושה ילדים, אבא, אמא, חתול וכלב
באמצע הסקאלה נמצאים בני המזל, המתכוננים מאוד, שפועלים על פי תסריט ידוע מראש. הכל מחושב ומסודר, ואז מסתבר שגם יש להם מזל והם עומדים במשימות ובמטלות, מגדלים כמה ילדים לתפארת. אין שם אהבה ענקית, או ביטויים עמוקים של רגש, אבל יש "משפחה מהסרטים" עם שלושה ילדים, אבא, אמא, חתול וכלב.
בקצה השני הכי מרוחק מהבלתי נסבל יש כמה זוגות שעשו דרך ביחד, יד ביד עם כל הקשיים, עם האהבה ההדדית שהובילה לרגעים הכי שווים של החיים: הידיעה על ההתעברות, החגיגה, החלומות שהיא מעוררת, הציפייה, הלידה, הלילות ללא שינה שמונעים בדלק האהבה, גידול הילדים והגאווה. שני זוגות מתוך עשרה, לפי הסטטיסטיקה הלגמרי פרטית שלי. כמה שזה מעט, ועוד יותר מעורר קנאה.
די מבאס להסתובב בידיעה שאתה תוצר של תקלה
הרבה אנשים שפגשתי מדברים על זה שהם היו ילד לא מתוכנן, תקלה בסדר הרציף או בתהליך. די מבאס להסתובב על הכדור הזה בידיעה שאתה תוצר של תקלה, למרות שרוב האנשים הם כנראה תוצאה כזאת. לפחות אפשר להתעודד במחשבה שאתה הזרע שניצח את כל אלו שמסביבו, אתה היית הכי מהיר וחזק.
האמונה הרווחת היא שילד יבסס את הקשר, ישפר את התקשורת ויפתור את הבעיות. ככל שיש יותר מאמינים כאלה, יש יותר סובלים. הכניסה של ילד לתוך פלונטר לא מבוסס גורמת הסתבכות נוספת, כזאת שמשום מה היום מאוד קל לפתור אותה: פשוט גוזרים את החיים לשניים ומסבכים לילד את החיים כהוגן, כמו אצל רוב הילדים אצלו בכיתה.
איזה כיף לגלות שבסיבוב השני למודי הניסיון מוצאים את הכוח לנסות שוב את החלום ומגשימים אותו, ממש כמו בסרט, עומדים בשקט בחדר של התינוק, אוחזים ידיים ומסתכלים זו לזה בעיניים עם כל האהבה והתובנה שבעולם.
כתיבת תגובה