עכשיו שאני מרגיש אשם
כי קניתי נעליים חדשות
כן, אפשר להרגיש אשם
אם אתה קונה נעליים חדשות,
במיוחד אם הן טובות.
אני נזכר בפעם, ממקודם
ה 'היא' כל הזמן אמרה
ש"אי אפשר לספק אותך"
שהאני שלי רוצה 'עוד' ו'עוד'
ושאי אפשר כל הרבה
'עוד' ו'עוד'…
למי בעצם היא אמרה את זה?
האם מדובר פה בפוסל?
או במומו של הפוסל?
כי אחורי זה
בחדר הטיפולים
ההוא ניאלץ לתת לנו דוגמא קשה:
"מה שהיא אומרת
שזה כמו למלא דלי ללא תחתית
בחול ים עם כף שהיא מסננת…"
"היא מסננת" הוא אמר.
חשבתי לרגע בטעות
שאני הדלי ללא התחתית.
או הדימוי הזה הכל כך נכון,
של רשת מול רשת
כשהחורים נכנסים לסינכרון
חור מול חור
כאב מול כאב
חסך מול חסך
שמה אנחנו נופלים
משם צריך לזוז.
שם נשארנו
תקועים לעולם
עד שלא היינו,
עד שהתבטלנו.
ועכשיו
כל כך נפלא לי אתך,
אני מרוצה,
וגם אחר כך אני אהיה מרוצה
או כפי שאנחנו צוחקים
אני לא אהיה "לא מרוצה",
אני מרגיש מסופק להפליא
כאילו מן זמן כזה
בלי רעב בלי צמא
בלי שובע בלי קבס
בלי פחד או חששה
שקט מסודר כזה בכל הגוף,
עולם כמנהגו
ואנחנו נוהגים זו בזה
הכי נכון שיש.
ישראל קליוסטרו :
'אילוזיה' = "אילו" + "זה" - "היה". 
כתיבת תגובה