הוא עומד ליד הקופה ולוקח כסף מהאנשים, בזה הוא עובד, זה מה שהוא עושה כל היום, כבר 8 שנים, כל יום חוץ מיום כיפור וגם פעם אחת כשהיה ממש חולה, הוא לא עבד חודש, אבל זה חלף.

לשם למקום הזה מול הקופה הוא הגיע במאמץ רב. ככה הוא מספר למי ששואל.

ישבתי לאכול על הבר ובחנתי אותו, חולצת פולו סגולה מכובסת מדי, כנראה במכבסה עם חומרים חזקים, מה שלרגע החשיד אותו שהוא רווק עדיין אבל  הכרס של החודש רביעי, נטרלה את אפשרות הרווקות. הוא שבע מדי ומרוצה מדי, בשביל להיות רווק.

שערו קצר ומאפיר, רובו בעצם שער לבן למרות גילו הצעיר.

מבטו חצי מזוגג, מחייך, יאמר לזכותו שהוא מחייך כל הזמן, מן חיוך אוטומטי שכזה חצי ברצינות חצי בכאב עצור.

הוא קיבל ירושה ובכסף נכנס שותף למסעדה הזאת, את כל מה שאבא שלו עבד עמל וחסך במהלך חייו הוא הכניס לקופת השותפים,  כל זה בכדי שיאפשרו לו לעמוד ליד הקופה. בדיוק שם הוא עומד עכשיו, ממש מולי.

אחמד הפועל הערבי שבמטבח יודע בדיוק איך להכין לו את הסטקים, הוא תמיד אוכל שניים ביחד, אחד לבן ואחד בקר, רק עם כרוב לבן וצ'יפס, זה מה שהוא אוכל כל יום, חצי קילו בשר טרי, מעורב, עשוי מדיום, כל יום לפני המשמרת לא חשוב באיזו שעה היא מתרחשת.

הוא כבר לא אוהב את האוכל שהיא מכינה, היא זאת אשתו הוא מעדיף לקרוא לה 'היא' ככה יותר נוח לו.

היא התרגלה, לא רק לזה שהוא קורא לה ככה, להרבה דברים היא התרגלה, בעצם לכל מה שאפשר לוותר עליו במערכת זוגית, היא התרגלה לחיות בלעדיו.

מזמן הוא לא שם לב אליה באמת, מזמן הם לא עשו אהבה או אפילו  סתם הזדיינו בפראות קלה, לפעמים הם שוכבים 10 דק' וזה עובר, מבלי להרגיש. לשניהם.

כבר הרבה שנים שהיא לא מרגישה כלום, לא רק אליו בכלל החיים שלה כמעט לא מורגשים, עדי כדי כך שהם אפילו לא חולפים, היא לא מרגישה אותם בכלל.

אולי רק כשהיא מורידה שערות מהרגליים היא קצת מרגישה.

מה שכן לא מרגישים את זה עליה בכלל, היא תמיד נראית רכה ונינוחה, היא נראית  נקייה וריחנית כאילו התקלחה הרגע, לא משנה איפה ומתי, כמה לחות יש מסביב היא נשארת יבשה וחלקה.  בפנים בתוכה היא מתעבת את הפולחן הזה של היופי, בעיקר כי היא מכורה לו , עבד שלו כל יום.

הדבר שהיא הכי היא אוהבת  בחיים שלה זה להרגיש את המבטים של הגברים שנשארים אחריה כמו שובל של תשוקה.

הדבר היחידי שמענין אותו זה כדורגל,  הוא מתעורר בעיקר אחרי משחקים שהסתיימו, כאלה שאפשר לדבר  עליהם שעות: על מה היה קורה אם…למה ההוא לא עשה ככה ועשה אחרת….איך פיטרו/יפטרו/יקבלו מאמן אחר…. בזה הוא הכי טוב, במה היה קורה אם …השאלה היחידה שהיא העזה לשאול אותו פעם והיממה אותו היתה "מה היה קורה אם לא היית שם את הכסף של אבא שלך כאן אלא במקום אחר, מה היה נהיה אתך". שבוע הוא לא דיבר, חא רק אתה בכלל עם הסביבה, רק ששאלו היה עונה לאקונית מעבר לזה הוא היה משותק מפחד.

הכל בסדר בחיים שלו, יש לו ג'יפ מצוחצח שלוקחים אותו  ל'ספא של מכוניות' פעמיים בשבוע, 400 שקל לחודש, עם כרטיסיה, הוצאה מוכרת אישר הרו"ח. יש לו אשה יפה ומטופחת, שעולה 4,000 ש"ח לחוד, רק הטיפולים והקרמים לא כולל הניתוחים פעם בשנה.

כשהוא בחו"ל, לבד, הוא מרשה לעצמו לילה אחד 'לקנות' נערת ליווי, אבל ממש שווה , כזאת שעולה אלף דולר לפחות ללילה, את הכסף לזה הוא אוסף מהטעויות בקופה, כמעט כל שבוע יש טעויות של כמה מאות דולרים בקופה, השותפים הסכימו שזה דמי הכיס שלהם, ככה,  הסוד של הגברים : אנשים טועים עם העודף, מזה הם נהנים, בלי מיסים בלי חשבון ואפילו בלי קונדום.

בסך הכל הוא בחור טוב, שהחיים שלו עוברים ליד הקופה, מצד אחד נכנסות ה'גוויות', עשרות קילוגרמים של 'בשר משובח' מכל הסוגים, דליים של חומוס וחמוצים והרבה שמן ופיתות, מהצד השני קהל הלקוחות, שבע, מרוצה מעצמו, משועמם קלות.

לרוב הלקוחות שלו יש גי'פ או יהיה או היה.

אף אחד מהם לא רואה את חבילות הבשר המדממות שמגיעות מהדלת האחורית, עמוק למקררים הגדולים, ומשם ישירות לצלחת שלהם.

אף אחד מהם לא יודע על הטעויות בקופה, על הסוד של השותפים.

כל מי שמגיע ומתיישב מיד מתמלא רעב, הריח והצבעוניות של המקום בשילוב תחושת הניקיון גורמים לאנשים לטרוף את האוכל ולהנות ממנו.

לא מכל ביס, לא להתענג על מגוון הטעמים, לנסות להבין למה התכוון מי שבישל את האוכל, אלא רק לבלוס וללעוס לתת לעסיסיות למלא אותם, קצת כמו 'טורף מנומס', לנעוץ שיניים בעיקר בבשר חצי מעובד, מבושל בדיוק נמרץ, מטופל נכון, לנעוץ ולמצוץ את העסיס לבלוע בביסים גדולים, תוך כדי שהדעת מוסחת לתוך מסכי הטלויזיה שמסביב, העיתון שמונח מולם או החיוך המטופש של הקופאי המרוצה.