פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 07.08.2008
וישנה היא, האשה שאיתי
אני נחשב אחד שיש לו הרבה חברים, קשת רחבה של אנשים, מכל הסוגים והגוונים, כאלה שאספתי בקפדנות במהלך חיי. לא מוותר על אף אחד, כבר שנים, עשרות שנים. מה שמוזר בסיפור הוא שאישית אני תופס את עצמי כמיזנטרופ, לא באמת יכול לשבת במסיבות יום שישי ברבים וללהג על ענייני דיומא, סמול-טוק עושה לי חררה בכל הגוף. אני מוכן למקסימום שמונה עיניים בסביבה. וזה לא קשור לעובדה שבחרתי בעבודה שלי להיות “מסמר המסיבה”. בהרבה מופעים יוצא לי להגיד “שלום, אני ההפתעה, אני עובד בזה כבר 35 שנה”.
יש לי חברים מגיל שש, בקשר יציב וקבוע. יש לי חברים “חדשים” למרות גילי, יש לי חברים שנעלמים ומופיעים, יש לי חברים טלפוניים, יש לי חברים קרובים, יש לי חברים של בילויים, ויש אפילו חברים לשעת צרה.
היועץ הרוחני שגר במדבר היה נחרץ: “חבר אמיתי זה האיש הזה ששמח בהצלחות שלי. בדרך כלל חברים משתתפים בצערך, מושיטים את היד כשאתה חלש או נזקק. זה מרגש וחשוב, אבל חבר אמיתי בדרך כלל לא מקנא, הוא בעיקר מספיק חזק בשביל לפרגן גם כשאתה בעצמך חזק”.
מה מאפיין חבר אמיתי? מה זה אומר לך, באמת, המושג “חבר”? האם חבר הוא מי שיבוא אליך בשלוש הלילה, או מי שתמיד שם בשבילך כשהנשים שועדים?
ישראל קליוסטרו : אילוזיה' = "אילו" + "זה" - "היה". 
כתיבת תגובה