'כמעט שיר לפקידת הסעד', טקסט אמיתי שנלקח ממייל ששלחתי לפקידת הסעד שלי, כן יש לי גם אחת.
מכיוון שאנחנו בדיונים משפטיים איני יכול למסור פרטים מזהים, השמות ב'כמעט שיר' 'כמעט בדויים', הפרטים כאן לא משנים לטעמי, זה אותו סיפור עם גיבורים (?) אחרים.
מעבר לצורך שלי לעשות משהו עם הכאב הזה, אני מגיש אותו כמחווה,מחווה ל'וועדת שניט' שהוקמה לפני כשנה בתור: "הוועדה לבחינת היבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין (ועדת שניט)"
השם של הוועדה מזכיר לי שפעם בתור ילד חשבתי שה 'קרם שניט' של קפולסקי הוא פסגת הטוב שבעולם. בדיוק באותם ימים האמנתי שויניגרד הוא המצאה גאונית.
אז הנה זה – מייל אמיתי לפקידת סעד אמיתית:
שלומות לשרון,
אספתי עכשיו את אלעד (בן 10) מפגישה אתך,
הוא נכנס בוכה לאוטו,
(עיניו הירוקות/כחולות עצובות, מלאות בדמעות, הכאב ניכר בכל גופו)
"מתחסדת" אמר ופרץ שוב בבכי.
"אני מדבר, זה נכנס לה באוזן ימין ויוצא בשמאל"
כך, מילה במילה, במקור.
הוא לא הוסיף אף מילה נוספת.
(הלכנו לאכול סושי, להירגע)
בברכה ובצער
ישראל
השאר תגובה