אז מי קובע אם הגודל קובע?

פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 05.10.2007

שאלתי “האם הגודל קובע?” כן, שאלה קצת לעוסה ונדושה, אבל רציתי לשמוע במו אוזניי את התשובות

מכל מי שענה אף אחד לא שאל “הגודל של מה”. כולם כאילו ידעו מה השאלה. נכון שזאת קלישאה, אבל אם לרגע מתרחקים מהקלישאה ומרחיבים את השאלה, האם הגודל של דברים בחיים קובע, אז אוסף התשובות שמתקבל כאן מקבל משמעות חדשה.

גודל המנה שאמורה להגיע כשאני רעב, עוד לפני הביס הראשון, מאוד קובע; ככל שאני זולל ממנה יותר, זה פחות ופחות קובע. גודל הגידול שהתגלה (לא עלינו) קובע, גודל החיבוק מורגש במיוחד כשהוא חסר. גודל הפחד לא קובע את הזמן שנשתחרר ממנו.

המטפלת בריקוד אמרה שזה כמו טטריס, צריך למלא את המקום שלו בדיוק כמו הקוביה שנופלת במשחק. המנכ“ל אמר “מה פתאום, זה אני קובע, לא הוא”, חבר מהמגזר העיר שה בכלל רוצה פינוק, לא זין. עיתונאית אחת פסקה שלא חשוב הגודל, כל עוד זה לא קטן מדי.

יועץ רוחני פסק: “הגודל קובע רק בראש! אם אנחנו הולכים למיטה כמו למבחן, וידוע שבמבחנים אנשים לא במיטבם, אז הגודל קובע ומכשיל. ממש כמו עניין השדיים אצל נשים. ראית פעם אשה שמרוצה מהשדיים שלה? אבל יש הבדל, נשים יכולות להסתדר עם זה, הן מכניסות כל דבר לפרופורציה. הגבר עלול לשכוח שהכרבולת זה לא הוא, זה רק חלק ממנו, ואפילו חלק קטן”.

המוכר בקיוסק ידע לומר: “ברוב המקרים לא קובע. יש נשים שזה מדליק ומגרה אותן, גדול, הרבה, עוד אבל זה רק מגרה יותר, זה לא קשור לסקס עצמו”.

גם לדוור שלי היה מה להגיד: “הגודל מאוד קובע, גם את הזמן וגם את המחיר, תמורת כסף אפשר לקבל גם דברים חריגים”.

מכל התשובות עולה סיפור משותפ: כאשר אנחנו לבד, רק אנחנו הבנות, בלי הצורך בפוליטיקלי קורקט, בלי הצורך ללטף את האגו של התורן, אנחנו מפרטות זו לזו על זוויות, וקוטרים ותנוחות. עוד לא יצא לי לשמוע או להגיד אפילו פעם אחת “איך בא לי זין” בלי שתבוא אחריה המילה “גדול”. אז עדיין מי קובע?