הילדים סירבו לצאת מהכלובים ללא גור כלבים

הגורים המותשים כישכשו בזנבם לכל מי שרק התקרב אליהם וביקשו בית חם, הילדים התהלכו בכלובים וסירבו לצאת מבלי לקבל הבטחה מההורים לאמץ כלב.  רשמים חזקים מיום אימוץ של "תנו לחיות לחיות".

בשבת האחרונה, סוף סוף הקיץ, רגע לפני בית ספר, היו כאלה שארזו שוב ושוב את התיק לבית הספר, היו שעטפו מחברות והיו כאלה שחיפשו דרך אמיתית לשמח את הילד שלהם. המקום: חוות לורילנד המסתתרת מאחורי תחנת הדלק בכניסה לרמת השרון, עולם יפה ומופלא של חיות מכל הסוגים בכלובים ענקיים ומסודרים. חלק מבעלי החיים חופשיים במתחמים, המקום מתוחזק עם הרבה אהבה, והקפדה על פרטים. האירוע: יום אימוץ והתרמה של עמותת תנו לחיות לחיות.

ילדה (בערך 13) סופרת מטבעות אחת לאחת על מנת לקנות שלוש גופיות עם תמונות מדהימות של כלבים. תוך כדי הספירה היא מצליחה לספר לי שכולם בשכונה כבר יודעים שהיא המאמצת של החיות העזובות, קושרים להם לדלת כלבים, אפילו (כאן היא מתחלחלת) שמו לה פעם בתוך הפח זבל 4 גורי חתולים בני יומם, היא טיפלה בהם, בטח שטיפלה.

לא שאלתי אותה מה ההורים שלה חושבים על המסירות שלה, אני מניח שקשה להם, אבל הם רואים כמו שאני ראיתי וכמו שנציג העמותה ראה וחייך אלי, את האור הגדול בעיניה הכחולות, איך אפשר לעמוד מול אור כזה?!

לידי  יושבת אתי אלטמן דוברת העמותה, אנחנו מדברים לא מעט בטלפון, אין פעם שאין דמעות בעיניה (אני קוסם אז אני יכול 'לראות' דרך הטלפון) כאילו שכל העצב בעולם נוגע רק לה, העצב של הכלבים. היא יושבת ובחיקה גורה בת פחות מחודש, בערך בגודל של קישוא, הדבר הכי מתוק בעולם, אפילו כלב צעצוע פחות מתוק ממנה. אותה גורה ננטשה באותו בוקר (שבת) מישהו פשוט 'תלש' אותה  מאמא שלה ושם אותה בכלבייה, מקווים שיאמצו אותה.

הילדה עם העיניים הכחולות לא מפסיקה להסתכל אל הגורה, "יש לי כבר 2 כלבים וחמישה חתולים, יזרקו אותי מהבית אם אביא אותה" היא אומרת בעצב. אתי מנסה לשכנע אותה שזה רק לשבועיים, עד שתתחזק ואז ימצאו לה בית, הילדה מחייכת בעצב מבלי לענות, מקפלת את הגופיות ו'בורחת' משם, היא לא יכולה לעמוד במראה, גם אני לא…

הגורים רק חיכו שיאמצו אותם

בכלובים שבכניסה גורים מתוקים מכל הסוגים, כולם כבר עייפים מלחכות, לא יאומן עד כמה הם מרגישים שבאים 'לבחון' אותם 'לבחור' בהם. למרות החום הכבד והעייפות הם לא מתעצלים ומכשכשים בזנב אל מול כל אורח. חלקם יילקחו באותו יום, חלקם יחזרו אל המחנק בכלבייה של תנו לחיות לחיות, חלקם יזכו לבתים חמים לשנים וחלקם ימצאו את דרכם שוב ברחובות.

ובינתיים בין לבין, בין מסעות השכנוע של הילדים: "אמא אני מבטיח שאני אטפל בו", "אמא אבל הבטחת" יש ילדים שפשוט מתיישבים בתוך הכלובים, ומסרבים לצאת בלי כלב הביתה, יש ילדים שהולכים לראות את הקוסמים הצעירים (תודה שחר, יונתן ירדן ותודה לעדנה המתובלת כולם כאן בהתנדבות), יש שאוכלים ג'חנון בסתלבט פראי, מסתכלים בירוק הזה מסביב.

אין לי ספק שאין שם אפילו ילד אחד שלא חולם על כלב משלו, שיוכל להתחפר אתו במיטה, לרדוף אחריו, ללטף ולשתף בסודות הכי כמוסים. לצערי רוב ההורים לא מסכימים, אולי כי הם יודעים שהנטל יפול על כתפם, אולי כי בילדותם מנעו מהם את האהבה הגדולה הזאת. רק תזכרו הורים יקרים – מחקרים הוכיחו נחרצות שטיפול בחיות מחמד תורם בצורה שאינה מוטלת בספק לביטחונו העצמי ולהתפתחותו של הילד.

אז אם בכל זאת אתם מסכימים להביא אל הבית שלכם את השמחה הגדולה, אף פעם  לא מאוחר, בישראל עשרות אלפי כלבים עזובים שרק ברי המזל מהם מגיעים לעמותת 'תנו לחיות לחיות', גם בשבת שאחרי ראש השנה, ב- 15 בספטמבר יערך יום דומה בלורילנד, אירוע המוני וכיפי הכולל הפעם צ'ופר לבאים – בית ספר לקוסמים, סדנאות קסמים ללא תשלום למגיעים לאימוץ הכלבים.

ואסיים בזיכרון פרטי שלי: כשהייתי בן 9 לקחתי גורת כלבים מבלי לבקש רשות מהורי והבאתי אותו הביתה ("רק ללילה אחד"), אמא שלי חייכה והסכימה, "רק לילה אחד" היא נשארה אצלנו ואחר כך אצלי 18 שנים תמימות, עד יום מותה.

פרטים על האירוע ב- 15 בספטמבר ניתן לקבל בעמותת 'תנו לחיות לחיות'

פורסם באתר 'סקופ'

קוסמים, קוסם, אתר הקוסם