כגבר, חנדלך נשי משפיע לי על הכרבולת

פורסם במקור בערוץ יחסים, Ynet | 22.03.2007

כגבר יש לי נקודות עיוורות, וברוב המקרים העיוורון מופיע מול “חנדלך”. אן מילה עדכנית בעברית שמעבירה את החוויה הגברית לנוכח פעולה נשית זאת

אני מנסה ללא הצלחה כבר הרבה זמן להזמין אותו לסיבוב ברחוב הקצבים בשוק הכרמל, שנחזיק ביחד בי איזו כרבולת מרוטה, שנזכור שהחיים עגולים, בדיוק מהסיבה הזאת אוכלים אחרי לוויות ביצה, שלא נשכח את העיגול המלא, משלב הכרבולת ועד למרק עוף.

בטוח שההסבר הרציונאלי ל“ציד המכשפות” של המאות הקודמות הוא פמיניסטי ומשכנע. עשר דקות מול עיניים כחולות של פמיניסטית שמתנסחת כראוי יגרמו לי להאמין כמעט בכל, גם בהיגיון שאומר שהגברים רוצים לנהל את העולם.

כגבר יש לי נקודות עיוורות (גם לנשים יש יותר מנקודה אחת, שאם נוגעים בה הן הולכות לאיבוד) בדרך כלל העיוורון מופיע מול “חנדלך” – מילה ארכאית, אני מנחש שמקורה ביידיש ומדמיין את אשתו של משחיז הסכינים בפולניה עושה חנדלך לקצב.

אין מילה בעברית העדכנית שאני מכיר שמעבירה את החוויה הגברית לנוכח פעולה נשית זאת. “לעשות עיניים” זה דל מדי, אין בזה את שפת הגוף, הריקוד, הענטוז והעפעוף שמכילה המילה “חנדלך”. “חנדלך” זה נקי, זה רק לשם הפעולה, רק בשביל להפעיל את המנגנון שלא יחליד. לעשות עיניים זה עם כוונה ברורה, להראות את החלק הכי עמוק שיש בגוף. אני אוהב שעושים לי חנדלך.

אמנם לא יצא לי לשבת בצמתים מאוד חשובים של מקבלי החלטות, בסיטואציות של בכירים חורצי גורות, אבל כן ישבתי פה ושם בוועדות שמקבלות לעבודה וכן חוויתי חנדלך.

רק כדי להתחנף למכשפות הקוראות כאן, אגיד שכנראה גברים משקרים יותר טוב. זה נאמר מהמקום שמניח שאין קסמים “אמיתיים” במציאות, חוץ מזה צריך מקל קסמים, צריך לאהוב צעצועים (אפשר לקרוא לזה גם פטישיזם), וחייבים את הדבר הזה שאולי אקרא לו “חנדלך של גברים” – “שארם”, או “קסם אישי” בעברית.

בדרך כלל לבחורות יש חן, יש יופי כזה או אחר. היא יכולה להיות כוסית, או שרלילה, או גיברת או ליידי אמיתית. כמעט שלא אומרים “יש לה קסם אישי”. אבל משום מה, אשה מתפשטט, כמו שאמר הסופר ההוא, תמיד מרגשת אותי מחדש. כאילו שזאת הפעם הראשונה שאני רואה את הקסם הזה קורה במציאות.

אם בעלה לידה, הוא ישר קופץ ואומר – “פייה כמובן” אבל אם היא לבד מולי היא תמיד תגיד “מכשפה” ותחייך חיוך מקסים, משכנע מאוד. וזה עובד עלי.