ישראל קליוסטרו : 'אילוזיה' = "אילו" + "זה" – "היה".

שנים של טריקים ותעתועים. מרים את המסך ומראה לכם את הדבר האמיתי. לא אשליה, לא תעתועי ראייה. כאב גולמי, חשוף.

חמש שנים אני חולה ולא מספר. מסתיר מתחת לשרוול עוד קלף, עוד כדור, עוד לילה בלי שינה. פיברומיאלגיה. השם שקשה לבטא, שאף אחד לא זוכר, שכולם מסתבכים איתו. "הקוסם הזה שחולה ב… איך קוראים לזה?" פיברו-מיאלגיה. כאב בשרירים ובסיבים. השם המדעי למפלצת הזאת שחיה אצלי בגוף.

פחדתי להודות. שנה וחצי במיטה, איזה קוסם אני? איזה מופע אפשר להרים כשהגוף בוער מכאב? איך לצאת לבמה כשהמציאות כובלת אותך למזרן?

אני זוכר את הפעם הראשונה שנמנעתי לצאת. לחתונה של בת של חבר קרוב, כזאת שגידלתי  בגלל הכאב. שקר קטן למזמין: "תקלה טכנית". בפעם השנייה כבר "חליתי בשפעת". האמת נשארה מוסתרת, כמו שפן בכובע. אני נמנע מאירועים משפחתיים עצובים ושמחים וזה מבאעס

עכשיו אני חושף. לא בשביל רחמים – כאב פיברומיאלגיה הוא הדבר האחרון שאפשר לרחם עליו. הוא לא נראה, הוא לא ניתן למדידה, הוא לא מופיע בצילומים. זו הסיבה שחולים כמוני מסתירים – אין לנו הוכחה חוץ מהצעקה של הגוף שלנו.

אני חושף כי אני רוצה לחזור להופיע. רוצה שתדעו שלפעמים כשאעמוד מולכם על הבמה, העלמת הכאב תהיה הקסם האמיתי היחיד שם. רוצה שתדעו שיש ימים שיהיה לי קשה, ושזה בסדר. אני מיומן בלהסתיר.

יש משהו משחרר בלהפסיק להסתיר. בלקרוא למפלצת בשמה. בלבטא את המילה הארוכה הזאת שכולם מתבלבלים בה.

הנה, פיברומיאלגיה. אני והיא. לא זוג מושלם, לא סיפור אהבה. רומן כפוי. אבל עדיין מצאתי דרך לצאת מהמיטה, לחזור לבמה. הקסם שלי לא נעלם, הוא רק התמזג עם מציאות חדשה.

אז אם יום אחד אופיע בפניכם, ואתם תראו אותי מתנשם קצת יותר, נח על כיסא כשאני מראה לכם תעלול דעו שזה לא בגלל שאני לא מעריך את הנוכחות שלכם. זה בגלל שמול הפיברומיאלגיה, גם לקוסמים אין קסם שיעלים אותה לגמרי.

אבל יש לי קסם אחר – האמת. וזה הקסם שאני מגלה לכם היום.

אותי לימדו שהאמת מנצחת, האמנם?